"הייעוד של המודיעין הוא להיות התקפי, לא לשמור על השקט"

"אתה יודע איך התחיל כל העניין הזה של הרעת תנאי המחבלים?" ד' שואל אותי, ומפנה מבט אל קצין נוסף שעומד איתנו במסדרון. "מה, אתה לא מכיר? לא סיפרתי לך?" הוא מתפלא על אותו קצין. "ספר, ספר", הקצין דוחק בו, "שגם הכתב ישמע".

"בשמונה באוקטובר, יום אחרי הזוועה, הגענו למשרד. אמרתי לנ', חייבים לעשות משהו. אי אפשר להמשיך אותו דבר. באותו יום ישבנו וניסחנו מסמך מפורט עם תוכנית לשינוי תנאי האסירים. זה משהו שכל השנים רצינו, אבל לא היה עם מי לדבר. חשבנו שעכשיו הכול השתנה. שלחתי לנציבה דאז, קטי פרי. אתה יודע מה היא ענתה לי? 'לא לא, אין מצב'. באותו רגע אמרתי לנ': אני לא מחכה. הרמתי טלפונים לכל מפקדי המחוזות, שישה גונדרים, ושלחתי להם את התוכנית. הסכמנו בינינו: תרצה או לא תרצה, אנחנו מתחילים עם זה. ככה זה התחיל".

הסרטונים מוכיחים: המחבלים שלטו בסוהרים

הדרך אל מטה נציבות השב"ס ברמלה כרוכה בימים אלה בדילוג על פני שקי מלט ובתשומת לב לכבלי חשמל ארוכים שנמתחים לרוחב המסדרונות. הרעש מחריש אוזניים, האוויר אפוף אבק, וקריאות של פועלים נשמעות בחלל. מטה השב"ס עובר מתיחת פנים יסודית, ויש בזה מעין קדימון ראוי לשיחה שנקבעה לי עם שני קציני מודיעין ותיקים ובכירים בארגון: גונדר משנה ד', וסגן גונדר נ'. דרגות אלה מקבילות לאלוף משנה וסגן אלוף בהתאמה, רק בארגון קטן פי כמה מצה"ל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מה עומד מאחורי הגברת החיסולים של משתתפי הטבח ב-7.10?

בנושא 1206b "ישראל חייבת להתעורר לפני שתתחיל אינתיפאדה שלישית"

"מה שקרה בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שחטיבת המודיעין בשב"ס הפכה לאגף המודיעין, זה לא משהו שהוא דקלרטיבי", מסביר ד', "אלה ענפים חדשים ומחלקות חדשות וחטיבות חדשות בתוך האגף, שכוללות סוגיות של פרופילאות, מודיעין טכנולוגי חדשני מאוד, ותהליך שלם של הרחבת יכולות האיסוף בין אם זה בתחום הגלוי, החזותי, האנושי – כל תחום שתלך אליו, תראה שינוי דרמטי".

ד' מחזיק פרספקטיבה רחבת היקף על הארגון. מיד אחרי שסיים שירות צבאי כמפקד פלוגה, הוא התגייס לשורות השב"ס. 20 שנה הוא משרת בארגון, מטפס בין תפקידים במודיעין, עד שהגיע לתפקידו הנוכחי כראש מחלקת איסוף. הוא נחשב ליד ימינו של מפקד אגף המודיעין, ושותף בתהליכי השינוי הגדולים שהגיעו לארגון עם מינויו של הנציב קובי יעקובי לתפקיד בתחילת 2024. את רסיסי השמועות מתוך בתי הסוהר הביטחוניים ששמענו לאורך השנים, וגם כתבנו עליהם יותר מפעם אחת, הוא חווה על בשרו. וגם את השינוי.

"המודיעין בעבר היה מודיעין תגובתי", הוא מסביר, "מודיעין שמכיל אירועים, מכיל סכסוכים, והיום הוא הרבה יותר התקפי ויוזם. פיקוד הארגון, בין אם אלה הנציבה הקודמת קטי פרי וסגן הנציב הקודם, בתקופה שאני הייתי ראש ענף פח"ע, השתמשו בחטיבת המודיעין כדי לייצר שקט בבתי הסוהר, לסגור סכסוכים, לייצר בעצם סוג של תמונת מצב שהכול נמצא תחת שליטה. זה אבסורד כי בעצם הייעוד האמיתי של המודיעין הוא להיות מודיעין התקפי, יוזם, חותר למגע, חותר להרתעה, חותר לפעולות מודיעיניות מוצלחות. זה משהו שלא היה בתעדוף גבוה, שלא לומר שלא היה בתעדוף בכלל".

למה אתה מתכוון כשאתה אומר שתפקידכם היה לייצר שקט?

"התפיסה הייתה שצריך לגרום לשקט בכלא, וכחלק מזה גם לדעת לדבר עם האסירים ולנהל איתם משא ומתן. לרצות אותם, שלא יעשו בלגן. אני זוכר תקופות מאוד אפלות. אנשים פשוט לא רצו להגיע לעבודה. אנשים היו מגיעים, ומבינים שבסופו של דבר איזשהו דובר או מנהיג בחמאס הוא זה שיקבע להם איך ייראה היום שלהם, ואם אותו לוחם כליאה לא מצא חן בעיני דובר מסוים או מנהיג מסוים, זה היה יכול להשפיע עליו להמשך".

הדוגמה הכי בולטת, שגם התפוצצה בתקשורת, היא אותה סוהרת שנשלחה לשעשע מחבל. איך הרגשת אז?

"רע מאוד, רע מאוד. והיו עוד מקרים שלא יצאו לתקשורת. אתה מבין שיש פה תפיסה ארגונית מאוד מאוד לא טובה ומאוד מאוד רעועה, ואני יכול להגיד לך על עצמי באופן אישי, שהרבה פעמים אני ניסיתי לצאת נגד דברים מסוימים בתפיסה ההיא, אבל אתה בדעת מיעוט, כי רוב הארגון לא רוצה לשמוע עכשיו דברים אחרים ותפיסות אחרות".

דובר רבות על המעורבות של השב"כ בעניין הזה, ניסיון שלו לאורך השנים להרגיע את האסירים עד כדי הכתבת מדיניות נגד דרג מדיני. פגשת דבר כזה? השב"כ מרים טלפון ואומר "אל תפעילו יד קשה"?

"תראה, אני זוכר את התקופות של אז", ד' עונה בחוסר נוחות, "אני לא אדבר על גופים ספציפיים, אני אדבר באופן כללי. הייתה תפיסה של רוב גופי הביטחון שיש צורך בשקט תעשייתי, והיו לא פעם התערבויות כאלה ואחרות. זה לא פוטר את השב"ס מאחריות. אני חושב שבמקרים מסוימים היה צריך לדפוק על השולחן ולהגיד 'זה קו אדום, את זה אנחנו לא עושים, גם אם גוף אחר ביקש'. ואני חושב שהיום השב"ס הוא החלוץ בעניין הזה. אני יכול להגיד לך, בלי להיכנס לפרטים, שבנושאים מסוימים, בהחלטות מסוימות שהנציב קיבל, לא כולם תמכו בזה מיד", הוא רומז למאבקים שנאלץ יעקובי לנהל בתחילת דרכו עם ארגונים ביטחוניים מקבילים. "כמי שהיה בסוד העניינים, אני אומר במפורש שהיו מי שהרימו גבה והיו סקפטיים מארגונים מקבילים. אבל כשהם רואים את ההצלחה ורואים שזה משפיע על הטרור בחוץ, אז שאר הארגונים מבינים שיש על מי לסמוך, ונותנים את ברכתם".

כדי לתת לי המחשה קלה למצב הישן, זה שמכונה כאן בפי כול "התקופה הרעה", נ' פותח מחשב ומציג בפניי צבר סרטונים מתוך בתי הסוהר הביטחוניים שלא פורסם לתקשורת. כאמור, על כל זוועות תנאי האסירים דיווחנו וכתבנו אין־ספור פעמים, אבל המידע הזה תמיד זרם אלינו בתיווך מקורות. כשפנינו בשנים ההן לדוברות שב"ס כדי לקבל תיעודים כאלה, חוסר שיתוף הפעולה היה מוחלט, ואנו נותרנו רק עם תיעודים זעומים שצולמו בפלאפונים מוברחים של מחבלים, באיכות ירודה ותמונה חלקית מאוד.

ופתאום הכול מופיע לנגד העיניים, בווידאו ובאיכות טובה. ראשית, צעדה של אסירים בחצר הכלא במחאה על הרעה מסוימת בתנאיהם, כשהם צועקים בלי מורא את הסיסמה "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד", שמשמעותה האופרטיבית היא שחיטת כל היהודים. בסרטון אפשר לראות גם את הסוהרים שבוהים בהם בחוסר אונים. בסרטון אחר, מחבל עם דם על הידיים מתהלך במעיל עור ומכנסי ג'ינס ממיטב המותגים, בתוך אולם רחב ידיים זרוע שורות שורות של מדפים עמוסים כל טוב. בלי ההקשר, הניחוש הראשון שלי היה שהוא הולך לסניף של 'אושר עד'.

בסרטון נוסף חגיגת בשרים מנקרת עין, שנראית כאילו נלקחה ממסעדה דרוזית בצפון. והשיא: מחבל יוצא עם מגש עגול גדול, מטייל ברחבי הכלא ומחלק לסוהרים המסכנים שרגילים בעוף מכובס מחדר האוכל מטעמים שהכין. הסרטון הבא היה מחריד: מחבל ממשפחת אל־מבחוח הידועה לשמצה, אחיו של רוצח החייל בראל חדריה, תופס סוהר בחדר אשפה, מכה בו כמעט עד אובדן הכרה, משליך אותו לאחד הפחים וממשיך לשגרת יומו. מה עשו לו אחרי זה? אני שואל את ד' בזעזוע. העבירו אותו לכלא אחר למשך שבועיים, והחזירו.

והסרטונים נמשכים: תגרה בין אסירים לסוהרים בחצר בית הסוהר, כמות מבהילה של טלפונים מוברחים, השלכת חפצים במחאה על חסימת הקליטה הסלולרית. ועוד סרטון מטלטל, הפעם מהתחום הפלילי: עודה קטייר, ראש ארגון פשע שהורשע במסגרת הסדר טיעון במעשי רצח, יושב בחדר מרווח מול פינת טיפוח מאובזרת שארגן לעצמו. חבורה של ארבעה סוהרים העזה להיכנס לתאו ללא רשות, וסופגת ממנו קללות שדפי 'בשבע' לא מסוגלים להכיל. הסוהרים עומדים מבוישים, חצי מתנצלים, ולבסוף מניחים לו. כל הביזיון הזה, הפלילי והרבה יותר מכך הביטחוני, נעצר ביום שבו מונה קובי יעקובי לנציב שב"ס.

מידע מודיעיני לכוחות בשטח

המינוי של יעקובי לא היה קל, כמו כל צעד שניסה השר הממנה שלו – איתמר בן גביר – לבצע במהלך הקדנציה. במקור, בן גביר סימן אותו כמועמד לתפקיד המפכ"ל, אך משהבין שזה לא יצלח הגיע עם הברקה: נציב שירות בתי הסוהר. זו הרי אחת מהבטחות הבחירות הבולטות שלו – תנאי האסירים הביטחוניים. בתחילת הדרך ניסה להזיז מעט את הפיתות, אך הרגיש את עומק הריקבון של הארגון והשליטה של שב"כ בו. המפתח לשינוי אמיתי, בוודאי אחרי אירועי 7 באוקטובר, הוא מינוי קצין בעל יכולות ובעיקר עם הלב במקום הנכון להוביל את השינוי.

בהתחלה היו אלה גנץ ואיזנקוט, אז חברי ממשלת האחדות, שהטילו וטו על המינוי. שווה להתבונן בזה: אנחנו תקופה קצרה מאוד אחרי הטבח, כבר הבנו את האכזריות המטורפת של האויב הערבי, ועדיין שני החברים האלה שומרים בקנאות על חוסר הענייניות הפרסונלי בעניין בן גביר ומשמרים את קונספציית ריצוי האסירים הביטחוניים. גם אחרי שצלח בן גביר את המשוכה הזאת, הגיעה היועצת המשפטית לממשלה ופתחה בחקירה, ולאחר מכן הגישה כתב אישום נגד יעקובי בעבירות שוליות. החשד הוא שגילה לניצב משנה מועלם שמתנהלת נגדו חקירה כשהייתה עוד בשלב סמוי.

אבל יעקובי נכנס לתפקיד, והביא לשב"ס את השינוי. מתברר שהשטח, הסוהרים, החוקרים, אנשי המנהלה, ציפו מאוד לשינוי הזה, שאותו הם מכנים "התקופה הטובה". כשזה מגיע יחד עם גיבוי מלא, מהיר וקשוב לצרכים ולתקציבים, זה ממש הרנסנס של השב"ס.

בתוך השינוי הזה, מודיעין שב"ס הפך כאמור לאגף, אבל הרבה יותר חשוב מכך – הוא שינה את תפיסת ההפעלה שלו. "אנחנו פועלים היום אחרת גם בתוך הכלא וגם מייצאים החוצה", מסביר נ', "אם פעם השאיפה הייתה לסגור אירועים בין אסירים או מול סוהרים בשקט, היום אנחנו הולכים לאכיפה וענישה וגם לכתבי אישום חדשים אם צריך. אבל בעיקר, אנחנו רואים את התפקיד שלנו בלייצא מודיעין. אם יש עבריין שממשיך לנסות ולנהל את עסקיו מהכלא – אנחנו נהיה שם כדי לדעת על זה ולטפל. אם מחבל ממשיך להעביר לארגון שלו מסרים והוראות – אנחנו נבלום את זה. ובעיקר, יש כאן המון מידע מודיעיני חשוב שאפשר להפיק ולהפוך אותו לשימושי וקריטי לכוחות שלוחמים בשטח".

כן? מחבלים שכבר מגיעים לכלא הם לא "לימון סחוט" אחרי שעברו בשב"כ וב־504?

"ממש לא", נ' מדגיש. הוא פורס בפניי מספרים שאסורים בפרסום אך מבהירים את התמונה ומחדדים עד כמה ההפעלה של אגף המודיעין ב"תקופה הרעה" הייתה מחדל. "רוב האסירים הביטחוניים שיושבים היום בכלא בכלל לא נחקרו עד תום. יש ביניהם לוחמים בלתי חוקיים שנתפסו בעזה, עצורים מנהליים, כאלה שההליך המשפטי נגדם מתנהל לאיטו. ממש לא מיצו איתם את התהליך. גם צריך להבין את הפסיכולוגיה של הנחקר: כשאתה נעצר בשב"כ ונחקר, יש לך את התקווה שיעבור יום, יעבור שבוע ואתה בבית. אז אתה אומר לעצמך 'נסבול כמה שצריך ונעבור את זה'. כאן הם יודעים שהם תקועים לתקופה ארוכה. אלה החיים שלהם כרגע. ולכן גם יש לך מנופים ואינטרסים שאתה יכול להפעיל כדי לגייס מהם מידע".

בהקשר הזה, נ' מדגים את האפקט המבורך שהרעת תנאי האסירים הביאה איתה. לא רק צדק, לא רק הרתעה, אלא גם שיפור דרמטי ביכולת המיקוח מול נחקרים. "פעם היית יושב מול נחקר, הוא גם הרגיש בעל הבית וגם לא היה לך איך לפתות אותו. יש להם הכול. היום התנאים כל כך גרועים, שממש בקלות אתה יכול לגייס אותו לטובתך. מספיק שיפור קטן שאתה מציע לו. זה שינה את כל סביבת העבודה".

נ' הוא יוצא שירות קבע ארוך באמ"ן. הוא מכיר לעומק את העבודה המודיעינית הצה"לית, ואת הצרכים של הגוף הזה. תוך כדי הלחימה בכל הגזרות הוא מצא את עצמו מחזיק במידע שיכול להועיל מאוד לגופי המודיעין המקבילים אליו, ושיתף אותם. לראשונה זה שנים, שב"כ ואמ"ן גילו את שב"ס לא רק כאח הקטן והמסכן שמנחיתים עליו הוראות, אלא כגוף ביטחוני מקצועי שיודע להביא להם ערך.

"פתאום אתה מביא להם נ"צ מדויק של מסתור נשק, או של מחרטה באיו"ש", הוא מספר. על עבודה משותפת בגזרות אחרות הוא מנוע מלדבר, אבל יותר מרומז שהיא מתקיימת ומניבה פירות נהדרים. "המשוואה מתהפכת. עכשיו הם מחפשים אותך. כיום אנחנו יושבים ומתעדפים פניות משב"כ ואמ"ן למידע שהם מבקשים מאיתנו, שננסה להשיג להם מתוך בית הסוהר. זו המהות של המהפכה כאן, ממודיעין שעסוק בלהרגיע ארכי־טרוריסטים הפכנו למודיעין שהוא חלק מהמאמץ הביטחוני ומשיג מידע שמביא לפעולות אופרטיביות".

סינוואר לא נתפס כמנהיג טרור

בעשרים שנות חקירות ומודיעין בשב"ס, אין מחבל ארור שד' לא פגש. יחיא סינוואר, סלאח אל־ערורי, אחמד סעדאת, מרואן ברגותי – לכולם הוא הסתכל בעיניים. רק המחשבה על כך מהפכת את קרביי.

איך יוצאים שפויים משיח עם אדם שאתה מכיר את נפשו המעוותת ומעשיו האכזריים?

"תראה, במשך עשרים שנה, מתוכם 16 שנים ברצף, חייתי יום יום עם מחבלים, עם טרוריסטים. זאת אומרת, מהבוקר עד הלילה, כל מה שאני עושה כל היום זה לראות טרוריסטים, לראות מחבלים, מכל הארגונים, מכל הסוגים. אתה למעשה מתנהל כל היום מול רוצחים, שאתה צריך לדבר איתם ולתחקר אותם. בסופו של דבר, אני חושב שהדבר היחיד ששומר על השפיות שלך לאורך השנים הוא הידיעה שאתה שליח של מדינת ישראל. בסופו של דבר יש מטרה לכל זה, והיא לסכל כמה שיותר פיגועי טרור.

"גם בתקופות שהיה שיח והידברות עם המנהיגים ועם הדוברים של ארגוני הטרור, מעולם לא הסתרתי את הדעות שלי ומעולם לא הסתרתי את איך שאני תופס את הדברים. הייתי מאוד ישיר איתם, הם ידעו טוב מאוד שאני האויב שלהם והם האויבים שלי. כשאתה נפגש עם מנהיגי טרור מהדרג הבכיר ביותר, ומטיח בהם דברים קשים ונוקבים, אז הם מבינים שאתה מגיע אליהם עם תפיסה ועם אג'נדה חזקה, וזה משהו שמשפיע בסופו של דבר בהמשך העבודה".

נ' מציין את שינוי התפיסה כגורם שמקל על העמידה מול המחבלים. "בעבר, לפני חילופי הנציב וראש אגף המודיעין, הייתה תורת הפעלה מסוימת בחטיבת המודיעין, שאחד הדברים בה היה לנתק את מה שהמחבל עשה, ולראות רגע את האדם ואיך אפשר להשפיע עליו. זה נגמר. בתורת ההפעלה של היום אתה תמיד זוכר מי המחבל ומה הוא עשה, והוא תמיד יהיה האויב שלך. הוא צד אדום, אתה צד כחול, ואתה תעשה כל מה שצריך כדי לנצל אותו".

בדיעבד, הם מוצאים בשיחות ובאירועים שחוו בכלא רמזים לטבח שתכנן וביצע חמאס ביישובי העוטף. אחת השיחות של ד' עם אסיר עזתי לא בכיר במיוחד, שניסה להוציא פעולת טרור, ניפצה אצלו את הקונספציה עוד לפני שזה נהיה טרנד. "שנתיים לפני 7 באוקטובר, אני יושב עם אסיר. זה היה אסיר שהיה לי מאוד מוזר לתחקר אותו, כי הוא היה בן למשפחה מבוססת, בן אדם משכיל, היו לו כל התנאים לעבוד במה שהוא רוצה, ללמוד מה שהוא רוצה, לחיות איפה שהוא רוצה, משפחה מאוד מקושרת וחזקה, והוא בחר לבוא ולעשות פיגוע בגבול ישראל-עזה. ואני שואל אותו: יש לך את כל התנאים להצליח, אתה מגיע ממשפחה טובה, אתה אדם משכיל, מה בער לך לעשות את הדבר הזה? ואז הוא אמר: כל עוד אתם נמצאים פה, אנחנו לא נוותר. וזה משהו שהזכיר לי וביסס לי מאוד את התפיסה שלא משנה כמה טוב יהיה לפלשתינים, הם ינסו להגיע לפה ולהרוג אותנו. זה משהו שאי אפשר יהיה להניא אותם ממנו".

ד' חווה בזמן אמת גם את התרוקנות הכלא מבכירי המחבלים בזמן עסקת שליט, וגם את ההחמצה הגדולה של מודיעין שב"ס בעקבות תפיסת ההפעלה ההזויה של הפיקוד. "סינוואר בכלל לא נתפס בדוחות ובפרופיילינג כדמות שמשתייכת לצמרת הארגון", הוא מספר, "הדירוג היה פשוט מאוד: כמה יהודים רצחת. סינוואר לא רצח יהודים, כי הוא היה מופקד על מנגנון סיכול המשת"פים. לכן המודיעין לא ישב עליו, לא הוציא ממנו מה שאפשר היה להוציא, והפסדנו מידע איכותי בזמן שהוא היה בידינו. בדוחות עלה שבשנים שהוא ישב בכלא, הוא למד הרבה על מלחמת וייטנאם ותורת הלחימה של הצבא שם. אתה יודע למה? הם התמחו בלוחמת מנהרות. אם היה אז מערך מודיעין מתפקד, הוא יכול היה לזהות את הנקודה הזאת ולהעביר אותה הלאה לגופי המודיעין האחרים".

סמוך לחתימת עסקת שליט, כשהדיווחים בתקשורת על מגעים מתקדמים הגיעו עד לכלא, פגש ד' את בכיר חמאס סלאח אל־ערורי (שחוסל לאחר מכן בלבנון) לשיחה בתוך הכלא. ד' הבחין מיד שפניו אינם כתמול שלשום. כששאל את אל־ערורי לפשר העניין, הוא התייחס למחלוקת שהתגלעה בינו ובין סינוואר בנוגע לעמדה שצריך להציג חמאס במשא ומתן בקהיר. "הוא שיתף אותי שסינוואר, שישב אז בכלא קציעות, מסכל את עסקת שליט. הייתה התפלגות בחמאס באותה תקופה. היה את הזרם שהלך עם סלאח אל־ערורי, והיה את הזרם שהלך עם יחיא סינוואר, בעיקר האנשים מעזה, תאופיק אבו נעים, עלי עמודי ואחרים. עסקה של 1,048 אסירים תמורת חייל אחד לא הספיקה להם. בדרך כלל בכלא חמאס מנסים לשדר חזית אחידה, שהם בלתי חדירים, אבל בשיחה ההיא הבנתי עד כמה סינוואר הוא דמות קיצונית בתוך חמאס. עכשיו, הוא ידע שהוא אמור להשתחרר, שהוא בתוך ה־1,048, אבל הוא רצה להוריד את מדינת ישראל על הברכיים, הוא רצה לקבל תמורה גדולה יותר בעבור אותו חייל. הוא נקט גישה משיחית וקיצונית אפילו בתוך החמאס. התגובה של סלאח אל־ערורי, שהוא בעצמו אדם קיצוני, לא איזה חובב ציון, לימדה אותי שסינוואר נתפס כדמות קיצונית אפילו ביחס אליו".

חשש משר שימסמס את המהפכה

אחד מסימני השינוי בשב"ס בכלל, ובאגף המודיעין בפרט, הוא כוח האדם החדש שמתדפק על דלתי הארגון. אוכלוסייה חדשה, שלא העלתה על דעתה בעבר שירות במודיעין שב"ס, הולכת ומצטרפת למהפכה. ד' מספר על טלפונים שהוא מקבל, או שיחות מסדרון אחרי פגישות עבודה, מאנשי מודיעין שעובדים בשב"כ, בצה"ל או במשטרה. חלקם שמעו דרך חברים על פעילות והישגים של השב"ס, חלקם חוו זאת על בשרם תוך כדי פעולה משותפת, והם מתעניינים בהצטרפות לארגון.

"הגופים המודיעיניים האחרים הם ותיקים וגדולים, ויש להם סדרי עבודה ומנגנונים ברורים", מסביר ד' את המשיכה, "בסוף אתה כבורג בתוך הארגון לא מטביע את החותם שלך, לא נשאר לך הרבה ליצור ולהשיג. ואז הם שומעים על ארגון בצמיחה, שמגייס, שרוכש יכולות חדשות, שמחפש מוחות שישכללו ויבנו אותו, וזה מדליק אותם. זה נשמע הרבה יותר מסעיר".

מהפרסומות שאני פוגש ברדיו ובאינטרנט, וגם מהאמירות של השר לביטחון לאומי, אני מתרשם שגם יש הטבה משמעותית בתנאים.

"זה נכון", הוא משיב, "השינוי מורגש, וצריך לתת את כל הקרדיט גם לשר וגם לנציב שנותנים את הגב התומך גם בתנאים האישיים של העובדים בארגון וגם בצרכים המקצועיים שאנחנו מעלים. הגישה באופן כללי היא שמה שצריך – נותנים, בניגוד לפעם שהיינו צריכים להתחנן ולא הבינו בשביל מה צריך אותנו".

עם זאת, בעיני ד' זה לא העיקר. הנקודה העיקרית שהשתנתה בהיבט של כוח האדם היא כבודם של הסוהרים ואנשי הארגון. "כמו שאמרתי, עד לפני זמן לא רב גורלך המקצועי היה תלוי באיך באת בעין באותו בוקר למנהיג חמאס בכלא. אין דברים כאלה יותר. אם אסיר, ולא משנה מי הוא, מרים קול על סוהר – הוא מיד מטופל ביד קשה. רואים בך לוחם שמהווה חלק מתפיסת הביטחון של המדינה. יש לך שליחות. אתה מייצא החוצה מידע מודיעיני קריטי. תחושת הערך הזאת היא שגורמת לאנשים להישאר פה ולהשקיע, וגם לאחרים מבחוץ לבוא".

מה שד' אינו יכול להגיד במפורש, אבל הוא בהחלט רומז לו, הוא החשש מפני האפשרות שהמצב הקיים יתהפך ברגע אחד ויחזור לקדמותו. "אם תשאל היום סוהר בשב"ס, מישהו ותיק שמכיר את התקופה הרעה וחווה עכשיו את השינוי, מה הכי מפחיד אותו, הוא לא יגיד לך שיקצצו משכורות או תנאים. החשש הכי גדול פה הוא שנחזור לתפיסת העולם הקודמת שהייתה", הוא אומר. אני מרשה לעצמי לפרש: נגד יעקובי עדיין עומד כתב אישום. יש לשער שכבר הוצעה לו – ואם לא אז תוצע לו בקרוב – עסקת טיעון שכוללת פרישה מתפקידו. יותר מדי נשמות טובות במשרד המשפטים לא אוהבות את השינויים בתנאי האסירים. אנחנו רואים את זה בעתירות לבג"ץ שמתנהלות בעניין זה, ומנסות לנגוס כל העת במהפכה.

וכמובן, כהונתו של השר בן גביר מתקרבת לסיומה, והקמת ממשלת ימין נוספת שתתמוך במגמה הזאת ותמשיך אותה היא לא דבר מובן מאליו. לצערנו, כמו העמדה שהציגו גנץ ואיזנקוט במינוי יעקובי, כך צפוי גם במינוי שר חדש בתוך ממשלת שמאל: הענייניות וטובת המדינה תידחק, והאנטי הפרסונלי לבן גביר יוביל לצעדים מטופשים שישחקו את ההישגים. בכלל, זה חוק פיזיקלי מוכח: שינויים שמבצעת ממשלת ימין נשחקים במהרה בממשלת שמאל, אבל עוולות כמו אוסלו וההתנתקות מאכילות אותנו מרורים עד היום. יש לזה גם הסבר פשוט שקשור באופייה של הפקידות, אבל אין זה המקום. נראה לי שדברי גונדר משנה ד' מספקים די חומר למחשבה לקראת הבחירות.

מנציבת שב"ס בדימוס קטי פרי נמסר בתגובה: "הניסיון להצמיד את מדיניות הטיפול באסירים הביטחוניים על מפקד/ת ארגון הפועל תחת הנחיות הדרג הביטחוני מדיני הינו מופרך ומראה בעיקר על חוסר הבנה בפרטים ובסדר הפעולות והאחריות המוטלת על ארגון נפלא כמו שירות בתי הסוהר. אני גאה על עשייתי בארגון ומצדיעה לעשרות רבות של מפקדות ומפקדים המשרתים כיום בתפקידים בכירים בארגון לטובת עשייה ביטחונית למדינת ישראל, וכולי תקווה שהארגון ימשיך לעשות טוב עבור החברה הישראלית".

לתגובות:

[email protected]