בשבוע האחרון הבחנתי שהודעות דובר צה"ל על חיסול מחבלים שהשתתפו בטבח, או החזיקו בחטופים רק הולכות ועולות. הכוונה כמובן היא לחיסולים הממוקדים, שלא במסגרת סיכול מתווי טרור, אלא ספציפית ציד מוצהר של משתתפי הטבח.
מדובר בעבודה של חמ"ל ניל"י, המשותף לשב"כ ואמ"ן, שהכריז בתחילת המלחמה על היעד של השמדת כל מי שפלש. ספרתי, רק בשבוע האחרון, שבעה חיסולים כאלה. ללא ספק הגברת קצב.
בירור עם כמה גורמים בצה"ל שמעורים בפרטים, הניב שלא מדובר בפריצת דרך מודיעינית עכשווית. המידע המודיעיני עליהם, הסביר קצין אחד, נאגר לאורך כל משך המלחמה בשלוש השנים האחרונות, גם באופן ייעודי דרך חמ"ל ניל"י וגם כתוצאה מהררי מודיעין שנאגרו תוך כדי החיפוש הקדחתני אחר מידע על חטופים. אז מה בכל זאת גרם לשינוי הקצב הדרמטי? בכיר בצה"ל הסביר שהקשב התפנה אחרי ההתייצבות הזמנית בזירות האחרות, וכעת ניתן להשלים את המשימה שצה"ל מעולם לא זנח.
דעתי היא, שאולי זה גורם שתורם לעניין, אבל לא מספיק מניח את הדעת כהסבר בפני עצמו. הרי הרגיעה לא קרתה לפני שבוע. גורמים מדיניים איתם שוחחתי דווקא הבחינו במגמה והתעניינו בה, אבל לא ידעו לתת לה הסבר. "לא התקבלה החלטה כזאת בקבינט והנושא גם לא עלה", אמרו. עם זאת, אלה סוג ההחלטות שמתקבלות לעיתים בפורום מצומצם של ראש ממשלה ושר ביטחון. נדמה שהדיווח של עמית סגל מאתמול, לפיו "כוחותינו נדרשים לאשר מול הרמטכ"ל בעצמו כל סיכול ממוקד שאינו איום מיידי", הוא הכיוון המרכזי. בישראל מבינים שחלון הזמן הנוכחי לסגירת החשבונות עם מבצעי הטבח לקראת סגירה, ומנסים לנצל. מאז ההודעה ההיא, אגב, לא דווח על חיסול נוסף.
