לד"ר ג'רי באס היה חזון. איפה שהעולם ראה יציעים ריקים, שחקנים מסוממים וכישרון מועט על הפרקט – הוא ראה פוטנציאל. הוא דמיין משחק מהיר, שחקנים אהובים ו'שואו' שכמותו לא נראה. בשנת 1979 הוא החליט להיכנס לליגה המנומנמת של ה-NBA ורכש את הלייקרס – יחד עם קבוצת הוקי, הארנה המקומית וחוות ענק – בכ-67 מיליון דולר (כ-200 מיליון כיום). בעונתו הראשונה בחר בצעיר בשם אירווינג 'מג'יק' ג'ונסון, וב-1981 החתים אותו על חוזה חסר תקדים: מיליון דולר לעונה, כ-3.6 מיליון במונחי ימינו.
היום? 3.6 מיליון לא קונים שחקן ותיק בשכר מינימום ב-NBA, הוא ירוויח 3.8 מיליון לעונה.
אותה ליגה כבר אינה קיימת, ולא מעט בזכות באס. מהפכת ה-"Showtime Lakers" התניעה תהליך אשר הפך את ה-NBA למכונת כסף. בעוד השכר הממוצע ב"שאר" הליגות העשירות בעולם נע בין 4 ל-5.5 מיליון דולר לעונה, ב-NBA הוא נושק ל-12 מיליון, וכוכבים כבר חותמים על חוזים של 70 מיליון דולר לעונה. גם בעלי הקבוצות יצאו נשכרים: שווי של מועדון "גרוע" בליגה כבר עבר את ה-4 מיליארד דולר.
כפי שלימדנו שלמה המלך – "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים": כשהכסף זורם כמו מים, קל לחייך למצלמות. אלא שכאשר מחירי הקבוצות מזנקים ל-4, 10 ו-12 מיליארד דולר, משהו עמוק במבנה הבעלות נשבר. שווי הנכסים מתנתק מתזרים המזומנים השוטף, ובעלי הון מהזן הישן – שקנו מועדון גם מתוך אהבה למשחק או מחויבות לקהילה – נדחקים החוצה. את מקומם תופסים שלושה טיפוסי בעלים חדשים: "הספקולנט", "החלבן", והכסף הזר.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת דוד טל
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת דוד טל
האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת דוד טל
פופוליזם לגיטימי
עוד מאת דוד טל
רפורמת הגבינות: צעד היסטורי בדרך לשוק חופשי
עסקת "פליפ" ב-12 מיליארד: המועדון כנייר ערך ספקולטיבי
לאחר עשרות שנים שבהן משפחת באס שלטה בלייקרס, נמכרה הקבוצה אשתקד לקבוצת רכישה בראשות מארק וולטר לפי שווי של 10 מיליארד דולר. האוהדים נשמו לרווחה: המועדון כבר היה "גדול" על משפחת באס, בעוד וולטר הביא עמו הון עתק (כ-25 מיליארד דולר, יחד עם טוד בוהלי) ורקורד ספורטיבי מוכח – לאחר שהפך את קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס ממועדון כושל לשושלת שזכתה בשלוש אליפויות בחמש שנים.
אך האופוריה התפוגגה בשיא המהירות: בקושי 10 חודשים לאחר הרכישה, מכרו וולטר ושותפיו את הקבוצה לפי שווי מפלצתי של 12.5 מיליארד דולר.
עשרה חודשי בעלות הם לוח זמנים של עסקת "פליפ" בנדל"ן, לא של ניהול אימפריית כדורסל הזקוקה ליציבות. מתבקש שהאוהדים יזעמו על המכירה הבזקית, אך התחושה השלטת היא בעיקר בלבול: מי מהם לא היה לוקח תשואה של 25% בתוך עשרה חודשים על השקעה של מיליארדים? עם זאת, החשש נותר: האם אחרי יובל של יציבות ניהולית, דינו של המועדון להפוך לעוד נכס ספקולטיבי שעובר מיד ליד בין מגה-עשירים? פחות מורשת, יותר אקזיט נוצץ.
דאנדון בפורטלנד: קיצוץ עלויות של בעלים בפאניקה תזרימית
קבוצה נוספת המתמודדת עם תסמינים זרים לליגה היא הפורטלנד טרייל בלייזרס, אותה רכש טייקון הפיננסים טום דאנדון ב-4.25 מיליארד דולר. הבלייזרס הם הנציגים היחידים של העיר בארבע הליגות הבכירות ובעלי משמעות עצומה לאוהדי הספורט בעיר. המועדון גם בעל היסטוריה מכובדת, קהל נאמן וחיבור עמוק לקהילה. השנה צפוי לשוב למגרשים הכוכב האהוב דמיאן לילארד, ולצד סגל צעיר ומבטיח בהובלת האולסטאר הישראלי הטרי דני אבדיה, העתיד נראה ורוד.
את דאנדון, כל זה לא מעניין בכלל. הוא שילם מיליארדי דולרים, והוא רוצה לראות תזרים רווחים נאה, ומהר.
דאנדון מעצב את הקבוצה בדמותו בסדרת קיצוצים חסרת תקדים: בפלייאוף מול סן אנטוניו אסר להטיס שחקנים שאינם בטופס המשחק ושבר מסורת ארוכה; במשחקי חוץ סירב לממן עזיבה מאוחרת מהמלון (Late Check-out) לצוות הזוטר, שנאלץ להמתין שעות בלובי; הוא פיטר כ-70 עובדי מועדון, הפסיק את ההתקשרות עם צוות השידור האהוב, ובליגה של מאמנים ב-6-12 מיליון דולר לעונה התעקש על מאמן בעלות של עד 1.5 מיליון בחוזה לשנה בודדת – שכר ואורך חוזה שהופך אותו ל"ברווז צולע" מיומו הראשון, והיד עוד נטויה.
גם כלפי חוץ, דאנדון פותח חזיתות. לפני מספר חודשים הוא פנה לרשויות העיר והמדינה בדרישה שיממנו הקמת אולם חדש במאות מיליוני דולרים, תחת איום משתמע: בלי כסף ציבורי, הקבוצה תעזוב את העיר. כשג'ודי אלן, מנהלת עזבונו של פול אלן ז"ל (אשר חי בעיר עד יום מותו), נשאלה מדוע מכרה דווקא לדאנדון, היא משכה בכתפיה: "זו הייתה ההצעה הגבוהה ביותר בפער ניכר"; כשהשווי ממריא, מאגר הרוכשים מצטמצם, וכרישים נטולי זיקה למשחק תופסים את הבמה.
קרנות המפרץ: היחידות שנשארו עם כסף נזיל
ולבסוף, הפופולריות הגואה מושכת גורמים קרובים יותר אלינו – בני דודים, למעשה. כשמחירי המועדונים כבדים מדי אפילו עבור רוב עשירי תבל, נפתח הצוהר לסוג השלישי: כסף מזרח-תיכוני שמחפש דריסת רגל במוקדי התרבות האמריקאיים.
במשך שנים אסר תקנון הליגה על בעלות של גוף מוסדי זר, אך החשש מנכסים ללא קונים כפה "גמישות". ב-2022 שונה התקנון: גופים זרים מורשים לרכוש עד 20% ממועדון כשותפים "פסיביים". אולם מרגע שהכסף זורם, הפסיביות מתפוגגת. מי ערב לכך שקרן ההשקעות של קטאר, המחזיקה במניות בוושינגטון ויזארדס, אינה מפעילה לחץ מאחורי הקלעים? ומה היו כוונותיה של אבו דאבי כשהשקיעה 10 מיליארד דולר בחברתו של מארק וולטר לאחר שרכש את הלייקרס?
הלחץ גובר לקראת התכנית של ארגון ה-NBA להקים ליגה אזורית באירופה ב-2027, שם לא תחול כל מגבלה על זהות הבעלים, ונסיכי המפרץ כבר הביעו עניין. האם בעלות באירופה תכשיר בעלות מלאה על קבוצות בארה"ב? נציב הליגה, אדם סילבר, כבר רמז שכן. השאלה שנותרה פתוחה היא כיצד יגיבו לכך האוהדים.
ה-NBA מעולם לא היה מלכ"ר, וג'רי באס לא פעל כפילנתרופ. אלא שבמשך שנים הדרך להרוויח עברה דרך מוצר מעולה על המגרש וחיבור עמוק לקהילה. כיום, כשהתשואות נגזרות מעסקאות "פליפ", מסחיטת תקציבים עירוניים ומכסף ריבוני זר, המודל המסורתי נדחק הצידה. קשה להאמין ששינוי רדיקלי כזה בזהות הבעלים לא ישנה את הליגה עצמה, יפגע בפופולריות שלה וישחוק בהתאם את שווי הקבוצות. אחרי עשורים של צמיחה ושקט תעשייתי, העתיד הכלכלי של ה-NBA נכנס לטריטוריה לא מוכרת – וספק אם גם בכירי הליגה יודעים איך היא תיראה בסוף.
