הקוראים הצעירים שבכם בוודאי לא זוכרים, אבל פעם הייתה פה תקופה בארץ שמפלגות ימין היו זעיר פה זעיר שם. ספורות ועלובות. היום אנחנו בדור של שפע והבוחר הצעיר מוקף באין־ספור מפלגות ימין.
אבל אליה וקוץ בה: כמו גלידריה עם אין־ספור טעמים, גם הבוחר מרוב שפע לא מצליח לבחור. אכן צרות של עשירים. לכן קמתי אני, יעקביני, מלך בירושלים, אבל גם לא פראייר בשפלה, והחלטתי לפתור את המצוקה של הדור. זאת כמובן על ידי הקמת מפלגת ימין משלי. כזו שחורתת על דגלה מטרה אחת ברורה: להפסיק את ריבוי מפלגות הימין.
כי כולם מדברים על הטירוף, אבל אף אחד לא מוכן לקום ולעשות מעשה.
אז הנה אני מכריז: ביום שלישי הקרוב, באולם 'כתר הגפנים' באזור התעשייה ראשון לציון, אשיק את מפלגתי החדשה 'אחרון בידי' שחרתה על דגלה את חיסול תופעת ריבוי מפלגות הימין. ברכות.
אולי יעניין אתכם
האוריינטציה של מפלגתי החדשה היא כמובן ימנית, אבל זה חוצה מעיישה. עיקר העניין הוא למעט מפלגות. זה הדגל, כל השאר זה בונוס.
המצע שלנו פשוט: אנחנו ניכנס לממשלה רק עם קואליציה שתסכים לחוקק את חוק הגבלת מספר מפלגות הימין לשלוש מפלגות. מקסימום ארבע. חמש כולל אותנו (אנחנו הרי לא נתפרק כל כך מהר, מישהו צריך להישאר כדי לוודא שהחוק נאכף ולא נמצא אף לופ משפטי שיחזיר את המצב לקדמותו).
מפלגת 'אחרון בידי' היא כאמור מפלגת ימין, כך שמעבר לנושא לשמו התכנסנו יש לנו גם הרבה מה להגיד בשאר האספקטים הלאומיים.
הנה למשל, המפלגה שלנו בעד מילואימניקים. כן, שמעתם נכון. מישהו צריך להרים גם את הדגל הזה. תוכניתנו פשוטה: אנחנו נחוקק חוק שיגדיר כל אזרח שעשה פחות ממאה עשרים ושניים ימי מילואים כמשתמט דה־פקטו. כך נעודד אנשים לשרת במילואים לא רק בשביל לשמור על המדינה אלא גם כדי לא לשלם את המחיר החברתי שבא עם תווית של משתמט. כי להוריד ימי מילואים כל אחד יכול להבטיח, הקונץ הוא לדאוג שאנשים יתביישו לעשות פחות.
המספר מאה עשרים ושניים נשמע לכם אולי קצת תלוש ואקראי אבל הכול נעשה בשום שכל שהרי 122 זה בגימטרייה "ביטוח לאומי", אבל יותר מכך זה בדיוק מספר ימי המילואים שאני עשיתי. ככה יצא, הבא ליטהר מסייעין בידו וכו'.
עוד אג'נדה שקרובה לליבנו במפלגת 'אחרון בידי' זו ההתיישבות. מפלגת 'אחרון בידי' תפעל יחד עם רבנים ואנשי הלכה בכירים כדי להרחיב את קדושתה של ארץ ישראל מעבר לגבולותיה אל מדינות אירופיות נבחרות על סמך מאמר חז"ל ש"עתידה ארץ ישראל להתפשט בכל הארצות". כך נוכל ליישב או לפחות לנפוש בחו"ל בלי להרגיש מצפון על כך שאנחנו יוצאים את ארץ הקודש. הפיילוט לפריצת הדרך ההלכתית הזאת יתבצע באחת מארצות סקנדינביה היפות שאליהן חשקה נפשם של בוחרינו לצאת זה מכבר. פתרונות, פתרונות, פתרונות!
אג'נדה נוספת במצע המתהווה של מפלגת 'אחרון בידי' היא בתחום החינוך. אנחנו ב'אחרון בידי' מאמינים שילדים הם העתיד. אבל יותר משילדים הם העתיד, תינוקות הם העתיד. ילדים במידה מסוימת זה כבר קצת פאסה. לכן אנחנו נקצה את כל המשאבים שברשותנו כדי לתמוך בתינוקות עד גיל שלוש בלבד, מתוך אמונה שהאחים הגדולים שלהם הם במידה מסוימת נחלת העבר. עם כניסתנו לכנסת נחוקק את "חוק חינוך חובה חבל" שנותן להורים את האופציה לשלוח את ילדיהם הגדולים לשוק העבודה. למה ילדים סינים יכולים לתפור נייקי בבקתה ולירון בת החמש מקריית אונו צריכה לשבת כמו פרינססה בחלל ממוזג עם גננת? לא סתם הסינים משאירים אותנו מאחור. את המשאבים שיתפנו אנחנו נקצה למסגרות חינמיות לפעוטות מגיל לידה עד גיל שלוש, כדוגמת הפעוט בן החודשיים שלנו שיוכל ליהנות ממסגרת 24 שעות ביממה בזמן שההורים שלו מטיילים בפינלנד שנחשבת הלכתית צפון ירושלים. סתם לשם הדוגמה.
האג'נדה האחרונה במצע שלנו היא כמובן האחדות. מה זה אומר? בכנות, אין לי מושג. הקוראים הצעירים לא זוכרים, אבל פעם אחדות הייתה עסק של העם ותפקיד הפוליטיקאים היה להתווכח ולהגיע להכרעה. היום אנחנו נוהגים הפוך. העם מתקוטט והפוליטיקאים מדברים על אחדות. שיהיה. אני לא אמות על הגבעה הזאת. רוצים אחדות, אני זורם. גם ככה זה לא עיקר עניינה של המפלגה.
כי כאמור, כל המצע הזה שפרסתי לפניכם היום הוא חשוב מאוד, אבל המטרה העיקרית של המפלגה היא מיעוט מפלגות וזה הטיקט שבשמו אני רוצה שתבחרו בנו.
באותה נשימה אני מרגיש מחויב להגיד שפוליטיקה היא אומנות האפשר, ובסוף אין לנו שליטה על כל הנתונים במשוואה. כך שתיתכן קונסטלציה מסוימת שבה נצטרך לוותר על אחת ממטרותינו כדי לקבל את השאר. נניח על המטרה של מיעוט מפלגות ימין. כי בסוף אנחנו מפלגה מפוכחת ואחראית, אנחנו לא טהרנים של הכול או כלום. אז ניכנס לקדנציה אחת ונביא שינויים אחרים. בקדנציה הבאה כבר נגיע למיעוט מפלגות. או בזו שאחריה. מה הלחץ.
לתגובות: