בלב העיר העתיקה של וינה שוכנת כיכר היהודים. היא נקראת כך משום ששם היה בית הכנסת העתיק שהוחרב. היום נמצאים בה הסניף המקומי של בני עקיבא, מוזיאון השואה, ואנדרטה אחת שמנציחה בדרך יצירתית את אין־ספור הספרים שלעולם לא ייכתבו על ידי היהודים שנרצחו בשואה. על הכותל הדרומי של הכיכר, מעל הכניסה למסעדה וינאית שגרתית, שוכנת לה כתובת עתיקה בגרמנית, בזו הלשון: "כפי שמי הירדן מטהרים את הגוף מזוהמה ומרוע, וכל חטא נסתר נעלם, כך הלהבות שעלו בזעם בכל רחבי העיר בשנת 1421 טיהרו את פשעיהם הפראיים של הכלבים העברים. כפי שהעולם טוהר בעבר על ידי המבול, כך הפעם הוא שילם את עונשו באש משתוללת".
אחרי השואה, עם שיקום הקהילה היהודית בעיר, הציעה העירייה להסיר את הכתובת המבזה. אך הקהילה היהודית סירבה: הכתובת משמשת אות קלון לדיראון עולם לאנטישמיות. אלא שמי הירדן הוסיפו לזרום, והכוונות הטובות התהפכו: נוכח נרמול האנטישמיות בעשור האחרון, הפכה הכתובת לאנדרטה המנציחה את שנאת היהודים ורדיפתם, וממחישה שהאנטישמיות היא תופעה על־זמנית. ידיעה זו מעניקה ביטחון לאנטישמי בן זמננו שהוא חלק מקהילה נצחית, ופועל בשירותה של אמת שהייתה ידועה אפילו לדורות קדמונים.
אחד השיעורים הכואבים שמלמדת אותנו ההיסטוריה הוא שהאנטישמיות נוטה לשגשג על רקע שתיקת היהודים מולה. קהילות יהודיות חזקות ושבעות התייחסו לגילויי אנטישמיות כאל גחמת נעורים של קבוצות שוליים. כשממדיה האמיתיים של המפלצת התגלו, היא כבר הייתה חזקה מכדי שניתן יהיה לטפל בה בלי שתגבה מחיר כואב.
החרם שהטילו בריטניה ו־12 סייעניותיה על תוצרתם של יהודים החיים במקומות שאנטישמים סבורים שיהודים לא יכולים לחיות בהם, היא ביטוי עדכני לאותה שתקנות יהודית מסוכנת. ההקשר של הסנקציות הללו שם אותנו במקום מעט יותר טוב מבעבר: המהלך היה תגובה להתקדמות הבנייה היהודית ב־E-1, מהלך שמטרתו המוצהרת היא סיכול רצף טריטוריאלי החיוני לקיומה של מדינה פלשתינית. וגם, מדינת ישראל הגיבה תגובה חריפה יחסית, שאותה ננתח בעוד כמה שורות. אבל התחושה הכללית היא שממשלת ישראל רואה את האירוע הזה כעוד מהלך בשחמט המדיני הכולל, ומסרבת להפנים שהגולם האנטישמי מתעצם ממהלך אחד למשנהו. וכמו יהודי וינה ב־1421 ושוב ב־1938, אנחנו עלולים להבין את גודל התופעה שלפנינו רק כשיהיה מאוחר מדי.
אולי יעניין אתכם
ברמה המושגית, כבר מזמן הגיעה העת שמדינת ישראל תתחיל לזהות תהליכים, לקרוא לילד בשמו ולהתייחס לכל יוזמי החרמות כאל נאצים בני זמננו, בלי להתנצל ובלי לרכך. ברמה המדינית, כבר מזמן חלפה העת להכריז שאזרחי ישראל לא יאפשרו את קיומה של שום ישות מדינית בין הירדן לים מלבד מדינת ישראל, ושכל מי שמעוניין ליהנות מהיתרונות של אומת ההיי־טק ומעצמת המודיעין נדרש להתיישר, וגם להעביר את שגרירותו לירושלים.
למעשה, הסנקציות האלה הן תוצאה ישירה של סירובה של ישראל להכריז בקול ברור שאוסלו מת, ועימו חזון המדינה הפלשתינית. כל עוד ישראל מדברת בשני קולות – מצהירה על מחויבות לאוסלו אך פועלת בשטח לסיכולו – אפשר להבין את מי שמנסה ללחוץ על ישראל להתיישר. ברגע שישראל תצהיר שההסכם איבד את תוקפו בשל הפרות הן מצד האויב הערבי והן מצד מדינות אירופה החתומות עליו, השיח צפוי להשתנות.
את המחיר המדיני על ביטול אוסלו אנחנו כבר ממילא משלמים. הכרזה על כך צפויה להוליד אשד רגעי של סנקציות, שאם ניערך אליו עם אופנסיבה מדינית ותיאום מראש עם מדינות ידידותיות (כפי שעשתה בריטניה עם 12 סייעניותיה), נצלח אותו ונסיים אותו במקום טוב יותר.
בין סעיפי התגובה הציונית ההולמת לסנקציות הבריטיות שורבבה גם החלטה להפסיק תוכנית אימונים של כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית על ידי בריטניה. שפשפתי את העיניים כשקראתי את זה. מה לעזאזל קורה פה? מי הרשה לממשלת ישראל להתיר את קיומה של התוכנית המופקרת הזאת מלכתחילה? למה אנחנו צריכים סנקציות כדי לגלות על עצם קיומה, לא כל שכן כדי להפסיק אותה? קיומה של התוכנית הזאת, והסתרתה מעיניהם של אזרחי ישראל, מלמדת שהמחויבות בקרב רשויות הביטחון שלנו לחזון המדינה הפלשתינית חי ובועט, והוא שרד את זעזועי ה־7 באוקטובר באיתנות מדאיגה.
לפני כחצי שנה חשפה תנועת רגבים שהרשות הפלשתינית מקימה צבא, מאמנת את מפקדיו על אדמתן של מדינות אויב, ומאמנת את כוחותיו הסדירים באזור יריחו. ה"תגובה" הזאת לסנקציות חושפת שגם מדינות שנחשבות ידידותיות מעורבות עד צוואר בשינוי הגורם הקבוע היחיד שריסן את הטרור הערבי ביהודה ושומרון. תחת עינו הפקוחה של אבי בלוט, הרשות הפלשתינית מדביקה את פער המסוגלות המבצעית בינה ובין צה"ל. נכון, לא יהיו להם טנקים ומטוסים. גם ב־7 באוקטובר לא היו להם טנקים ומטוסים.
עוד מוקדם לדעת מה צופנות לנו הבחירות הקרבות. מנקודת המבט העכשווית, כנסת ימנית כמו זו שמסיימת עכשיו את כהונתה נראית כאופטימיות מוגזמת. ועדיין, יהיה הרכב הממשלה אשר יהיה, את הדרישה הנכוחה שלהלן יש לדרוש עכשיו מכל מועמדי הימין לפני הבחירות: הממשלה נדרשת למשול. קודם כול בפקידיה שלה. כל פקיד שאינו מסוגל להתיישר עם חזון המדינה האחת, שילך הביתה. כל מי שפועל במחשכים ובחתרנות לקידומה של מדינה פלשתינית, צריך להיענש על פי הסעיפים בחוק העונשין שנכתבו בדיוק למצבים האלה. רק אחרי שהפקידות תתיישר באופן מלא עם השקפת העם וממשלתו הנבחרת, אפשר יהיה להתחיל ליישם חזון מדיני נחוש, ולשמוט את הקרקע מתחת למפלצת האנטישמית.
