כהרגלי בקודש, לפני כיפור אני משתמש בגיליון החשוב הזה כדי לפרוט ברבים את חטאיי. וכשאני סוקר את השנה החולפת ומפשפש (וממשמש!) במעשיי, אני מוצא שאין בהם מתום. המעשים היו בסך הכול סבבה. הדיבורים, לעומת זאת, לקו בחסר, ואני מוצא שהשנה הגדשתי את הסאה בכל הנוגע לשקרים לבנים, שחורים, סגולים, בכל צבעי הקשת.
ולא זו דרכה של תורה. על כן הנני מתוודה עליהם כאן ומתחייב להשתדל לחדול מהם בלי נדר (אבל ממש בלי נדר). בבקשה:
אשתי היקרה, היו קישואים בסופר, בכוונה לא הבאתי.
תשמעי, אני יודע שהסטיגמה על גברים היא שאנחנו חסרי אונים כששולחים אותנו לקניות בסופר, אבל האמת היא שאני יודע בדיוק מה את רוצה ואיפה זה נמצא. אני במזיד לא מביא ואז מספר שלא היה. אני פשוט רוצה להרגיש שיש לי מילה בבית הזה. אז עוד לפני שאני נכנס לסופר, אני מחליט ביני לבין עצמי מה "לא יהיה". פעם זה קישואים, פעם זה שמפו לילדים, הרבה פעמים זה שישיית מים. סיפור כבד שישיית מים.
אולי יעניין אתכם
לפעמים אני לא מביא דברים כי אני מסתכל על העגלה ומחליט שזה די והותר הוצאות ליום אחד והולך לקופות. מה שנכנס, נכנס. מה שלא, יחכה.
לפעמים את מבקשת שני קילו בשר טחון ואני מביא אחד ומספר שזה היה האחרון. איזה אחרון ואיזה נעליים. עם כל הבשר הטחון שהיה שם היה אפשר לבנות את הפרה מחדש. אבל אני נכנס בי איזה שד כזה שמחליט שזהו. מצטער.
(אגב, פקאן מסוכר באמת לא היה, שאלתי את העובדת).
דובי הגבאי, אני לא באמת "שומר את הקול להופעות".
אוי דוביל'ה הגבאי, כאילו חסרות לך צרות בבית הכנסת, עכשיו גם אנשים מפילים עליך תירוצים מופרכים מדוע הם מעדיפים לרחף מנטלית בחלל בית הכנסת במקום לעלות מוסף. שנים אני מדלג על הפטרות בתירוץ ש"יש בהפטרה מונח זרקא ואני לא יודע לעשות את זה". יודע, בטח יודע. סתם לא תמיד מתחשק. ומוסף? אני לא איזה הלפגוט, אבל להביא אותנו לקו הסיום של התפילה אני בטח יכול. סתם לא בא לי. ואני גם לא יודע מה לעשות בקדושה. אם אני אשיר משהו מר דוקן יחתוך לי את צמיגי הרכב מיד כשיצאו שלושה כוכבים, ואם אני לא אשיר כלום אז נסיים את התפילה ב־9:20 כי החזן של שחרית מתפלל כאילו הוא בראפ באטל מול אמינם. קיצר, זו מיטה חולה ואני מעדיף לשבת במקום שלי ולשמוע מליכטנשטט מה חדש בתחום הפנסיה. סלח לי דובי, אני רק בנאדם.
גלעדי, שוקולד פרה זה לא בשרי.
לא יודע למה אמרתי לך את זה, בחיי. לא היית אמור למצוא את המחבוא של השוקולדים מלכתחילה. אבל מצאת ואז נכנסתי לפאניקה ובלי לחשוב יותר מדי אמרתי לך שזה בשרי מתוך הנחה שזה יגרום לך לרצות לא לאכול, כי אם תהיה בשרי לא תוכל לאכול דברים טעימים. כמו שוקולד. אבל שוקולד פרה זה שוקולד הרי, אז זה בכלל לא הזיז לך ואכלת בכל זאת. אז עכשיו אתה מסתובב בעולם במחשבה שאפשר לאכול שוקולד פרה מיד אחרי שניצל ואני לא יודע איך לשכנע אותך אחרת, כי אתה תחשוב שאני אומר לך שזה חלבי כי אני לא רוצה שתאכל לנו מהשוקולד. מה שנכון.
קיצור, הסתבכתי. זה חלבי ילד, אתה חייב להאמין לי.
קהל יקר, אלו לא היו באמת כרטיסים אחרונים.
כמה ימים לפני הופעה בבאר שבע פרסמתי ברשתות שכדאי להזדרז ולרכוש כרטיסים כי מדובר ב"כרטיסים אחרונים". שזה נכון. אלו היו מאה ואחד עשר כרטיסים אחרונים. טכנית זה היה הכול אמת. אבל כשמוסיפים לזה את העובדה שגם ציינתי שאלו כרטיסים בודדים (מה שנכון!) ושכדאי לרוץ לרכוש עכשיו (!), מתבהרת תמונה לא מחמיאה שרומזת על ספק הונאה. אנא סלחו לי.
נציגה של רמי לוי, אני סתם נהנה לשמוע אותך אומרת בסטה.
נציגה יקרה, את מתקשרת למנות חוסרים. אבל הכול חסר אצלכם איכשהו. את בייסיקלי מקריאה לי בחזרה את רשימת הקניות שלי. אז לפחות שאני איהנה.
לפעמים את אומרת מילים שאני לא מבין מה הן. אין פנבן, נגמר הגלוגן. כאלה. יש לנו בעיות בתקשורת, לי ולך.
לפעמים מה שקורה זה שאני מבין מה את מנסה להגיד, אבל אני קצת נהנה לשמוע אותך נאבקת עם השפה העברית. אני מבין שבסטה זה פסטה, אבל זה כיף לי לשמוע אותך אומרת שנגמר הבסטה והבלבל והבטרוזיליה. לפעמים אני בכוונה מזמין מצרכים שמתחילים באות פ' סתם לכיף שלי. אם לא יוצא לי מזה מצרכים, לפחות שנשמח.
על כל פנים, אני מבקש את סליחתך ומקווה שאת לא בגועה ממני.
***
עד כאן חטאיי להפעם. ועכשיו שהתחרטתי עליהם בפרהסיה אני גם מקבל על עצמי מעל דף זה לא לחזור עליהם שוב בעתיד. כי באמת לשקר זה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנה. אז בכל הנוגע לשקרים לבנים, אלו היו החטאים האחרונים שלי.
והבודדים.
לתגובות: