לבנון במבחן: האם חיזבאללה נערך לעימות פנימי?

לבנון נכנסת לשלב רגיש במיוחד במאבק על שאלת הריבונות ועל עתידו של חיזבאללה. מצד אחד, בשנה האחרונה ניכרת שחיקה משמעותית במעמדו של הארגון, לרבות בתוך החברה השיעית, בסיס התמיכה המרכזי שלו. מצד שני, דווקא כאשר המדינה הלבנונית מנסה לנצל את היחלשותו כדי להשיב לידיה את השליטה על הנשק והביטחון, חיזבאללה משדר מסרים הולכים ומחריפים וממחיש כי הוא עדיין מסוגל להציב גבולות ודרישות למדינה הלבנונית.

פרשת משאית חומרי הנפץ שנחשפה לאחרונה היא דוגמה בולטת לכך. לאחר שבתחילה נעשו ניסיונות לטשטש את מקור המשלוח, חיזבאללה אישר כי המשאית והמטען שייכים לזרועו הצבאית, וטען כי הם נועדו "לשרת את ההתנגדות" ולא לביצוע התנקשויות פוליטיות. הארגון אף דרש את השבת המשאית והמטען ואת שחרור העצורים. עצם קיומו של משלוח כזה, והמאבק סביב הטיפול בו, ממחישים את הבעיה המרכזית של המדינה הלבנונית: גם כאשר מוסדות המדינה מנסים לפעול נגד חיזבאללה, הם עדיין מתקשים לאכוף את סמכותם מולו.

השתלשלות הפרשה ממחישה את עומק הבעיה. מעצר הפעילים לא פורסם מיד, הטיפול בתיק הועבר לבית הדין הצבאי, ועל פי הדיווחים הופעל לחץ על השופט לשחרר את העצורים. במקביל, נשמעו איומים מצד חיזבאללה על שינוי "כללי העימות" בזירה הפנימית, ואף הועלתה אפשרות של חזרה לדפוסי העימות שהגיעו לשיאם בשנת 2008. מנגד, הנשיא וראש הממשלה התחייבו להרחיב את החקירה ולמצות את הדין עם האחראים, בין היתר על רקע לחץ אמריקני. ההתנגשות הזו בין מוסדות המדינה לבין הארגון היא למעשה המבחן האמיתי לשאלה האם לבנון מסוגלת להפוך ממדינה שבה יש חיזבאללה, למדינה שבה המדינה היא הריבון.

דווקא כאן בולט השינוי שעבר הרחוב השיעי. סקר של Statistics Lebanon מצא כי 67.4% מהנשאלים השיעים סבורים שחיזבאללה לא השיג את מטרותיו או שהשיג רק חלק מהן במחיר כבד, בעוד 66.4% תומכים בהעברת נשקו למדינה. נתון משמעותי נוסף הוא ש-80% מהשיעים שהשתתפו בסקר הגדירו את הזהות הלבנונית כחשובה יותר מהשתייכותם העדתית או הפוליטית. אם הנתונים אכן משקפים את המגמה הרחבה בחברה השיעית, מדובר בשינוי פוטנציאלי עמוק: חיזבאללה עדיין מחזיק בכוח צבאי משמעותי, אך בסיס הלגיטימציה החברתית שלו אינו בהכרח כפי שהיה בעבר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין הזירה התימנית מתחממת: האם סעודיה חוזרת למלחמה בחות'ים?

עוד מאת אהד מרלין מאזנים במקום טילים: המענה הכלכלי של האמירויות לאיראן

גם ניסיונות הארגון לשקם את מעמדו באמצעות סיוע כלכלי לנפגעי המלחמה אינם בהכרח מספיקים. חיזבאללה הכריז על תוכנית לסיוע למשפחות עקורים, אך סימן שאלה משמעותי מרחף מעל יכולתו לממן אותה בהיקפים הנדרשים. במקביל, לבנון עצמה נוקטת צעדים שמטרתם לצמצם את הקשר עם איראן. הבנק המרכזי הלבנוני ביטל את רישיונו של בנק סאדראת האיראני, על רקע הלחץ האמריקני לנתק את המערכת הפיננסית הלבנונית מטהרן ובשל החשש מהעברת כספים לגורמים אזוריים, ובהם חיזבאללה. זהו צעד בעל משמעות סמלית ומעשית, משום שהמאבק בחיזבאללה מתנהל לא רק בשדה הצבאי אלא גם במישור הפיננסי.

אלא שטהרן אינה מתכוונת להתבונן בתהליך מהצד. ביקורו בביירות של סגן שר החוץ האיראני, סעיד ח'טיבזאדה – שנפגש עם יו"ר הפרלמנט נביה ברי ועם בכירים נוספים – כמו גם הדיווחים על ביקורי בכירים איראניים גם במרחב דרום לבנון, ממחישים את הניסיון האיראני לשמר את השפעתה בלבנון. הביקור התרחש על רקע מתיחות בין ביירות לטהרן, בין היתר סביב סירובה של לבנון להכיר בשגריר האיראני החדש וביקורתה על ההתערבות האיראנית בענייניה. ח'טיבזאדה אף קרא לממשלת לבנון "לחמש את כולם" במקום לפעול לפירוק הנשק, והבהיר כי ההחלטה אם חיזבאללה יצטרף לעימות אפשרי בין איראן לישראל נתונה לארגון עצמו. בכך הוא למעשה מערער על עצם העיקרון שלפיו ההחלטה על יציאה למלחמה היא זכותה של המדינה הלבנונית.

יש לציין כי תרחיש שבו חיזבאללה ישתלט על לבנון הוא לא סביר, וגם לא ממש אפשרי. מתנגדי הארגון כבר אינם חוששים ממנו באותה המידה, והכוח של הארגון לא גדול כמו שהיה. גם אם יבחרו ללכת על מהלך אקטיבי, הם צפויים להיתקל בהתנגדות ציבורית עזה, עד כדי עימותים של ממש. חיזבאללה גם לא נמצא בכל מקום בלבנון, ופשוט אין לו יכולת פיזית להשתלט על המדינה, גם אם יוכל להראות "שליטה" על אזורים שבהם הוא בכל זאת דומיננטי, כמו הבקעא והדאחיה בבירות.

עם זאת, חיזבאללה בהחלט מסוגל לייצר כאוס במדינה: הפגנות ענק, חסימת צירים בדגש על ציר שדה התעופה, ובעצם להביא למצב שהמדינה, שממילא לא מתפקדת, תתפקד עוד פחות. פעילי התנועה גם יוכלו להפעיל מנגנונים בתוך ה"דיפסטייט" כדי לערער את השלטון הקיים; לייצר לחצים כדי שהממשלה או הנשיא יתפטרו ואז ייווצר שוב וואקום שלטוני – שבו חיזבאללה נוטה לשגשג; ואף להביא להסלמה שתוביל לנפגעים מקרב העדה השיעית, באופן שייתן לחיזבאללה את התירוץ האולטימטיבי לעשות שמות במדינה.

מבחינת ישראל, התמונה מורכבת. היחלשות חיזבאללה והתחזקות מוסדות המדינה הן התפתחויות חיוביות, וישראל צריכה להמשיך לעודד את התהליך המדיני שמטרתו לחזק את צבא לבנון ואת ריבונות המדינה. עם זאת, אין להתבלבל בין היחלשות לבין התפרקות. חיזבאללה עדיין מחזיק ביכולות צבאיות, בתשתיות וביכולת פוליטית וחברתית משמעותית, והעימות על השליטה בנשק עלול להפוך לעימות פנימי אלים.

לכן ישראל צריכה לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות בלבנון, תוך הבחנה בין שתי מגמות מנוגדות: מצד אחד, האינטרס בצמצום ההשפעה האיראנית עובר באופן ישיר בחיזוק מאמצי המדינה הלבנונית לפרק את חיזבאללה מנשק; מצד שני, האפשרות שחיזבאללה יבחר להשתמש בכוח כדי למנוע את התהליך ואף יבחר לצאת להסלמה – נגד ישראל או בתוך לבנון כאחד. אם לבנון תצליח לעמוד במבחן המונופול על הכוח, ובייחוד בגיבוש זהות לבנונית החורגת מן הממד העדתי, מדובר בהישג משמעותי לא רק עבורה, אלא גם עבור ישראל והמערכת האזורית כולה.

הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב'מיינד ישראל'