ואפתח בדיסקליימר: הטור הזה נכתב לאורך ליל תוצאות המדגמים, ונסגר בזמן שעדיין לא ברור מי ניצח, איזו מין קואליציה נקבל, האם יש לשרן השכל סיכוי להרכיב אותה, והאם הספקנו בינתיים להפציץ את איראן. ובכל זאת, עם כל הזהירות המתבקשת, אפרגן לעצמי כמה הרהורים על התוצאות המסתמנות בבוקר שאחרי.
1
הכסף נשפך כמים, הקמפיין רעש בלי הפסקה, הרכבת האווירית הגיעה, התקשורת הרעילה עבדה כמכונת תעמולה, מערכות המשפט והאכיפה נתנו רוח גבית, והמפלגות עצמן נהנו ממעמד של אופוזיציה לממשלת השבעה באוקטובר. ועדיין, השמאל היהודי בישראל יתקשה להגיע לרוב קואליציוני בר קיימא אפילו עם המפלגות הערביות בשיא כוחן האלקטורלי. מה עוד צריך היה לעשות גוש השינוי כדי לתפוס את השלטון ולנהל את המדינה? אולי להיות קצת יותר של ישראל בזמן מלחמה היה יכול לעזור.
2
אולי יעניין אתכם
לפני שבועיים כתבתי ש'הדמוקרטים' ושתי המפלגות הערביות מהווים יותר משליש מגוש השינוי. לאור התוצאות הלא סופיות מדובר בערך ב־40 אחוזים מהמנדטים בשמאל. שלוש מפלגות שמייצגות שילוב זרועות בין אויבי היהודים לאויבי היהדות, בין ערבים מיליטנטיים ליהודים סרבנים, בין תומכי חמאס לתומכי תומכי חמאס. וכפי שכתבתי בעבר, הם לא הילדים הבעייתיים של גוש השינוי, הם הבייס שלו.
3
בלוק 'הציונות הדתית' ו'זהות', שזכה בתחרות על פתק ההצבעה האישי שלי, הגיע במדגמים לשישה עד שבעה מנדטים. לא נורא אבל ציפיתי ליותר. ביום הבחירות שאל אחד מחבריי לפייסבוק מי המתמודד ממפלגה שאיננו מצביעים לה שהכי נשמח לראות בכנסת. הרהרתי בעניין ואז קלטתי: יש אנשים טובים בכל מפלגות הימין, אבל כל המתמודדים שהייתי שמח לראות בכנסת נמצאים ברשימה שלה הצבעתי. סמוטריץ', סטרוק, רוטמן, צביקה מור, רעות בן חיים, עומר פציניאש ולדמן – אלה נבחרים שאותי היו משמחים. חבל שלא כולם בפנים.
4
לאורך כל תקופת הבחירות ניהלה מפלגת 'עמך ישראל' קמפיין נהי, והוא נמשך גם בנאומו של עופר וינטר במוצאי יום הבחירות. אלא שהמספרים העגומים כנראה לא משקרים, ונראה שהקמפיין הדורסני נגד המפלגה היה מוצדק ומתבקש. 'עמך ישראל' הפסידה כי הסיכוי שלה היה קלוש מלכתחילה, ושום דבר באישיותו ובמסריו של וינטר לא העיד על איזו בשורה חדשה. וכמו במקרים רבים אחרים, גם הפעם התברר שבאז בטוויטר עלול להיות חסר משמעות בעולם האמיתי.
5
החגיגות הלאומניות המפחידות של המפלגות הערביות ומצביעיהן צריכות להוביל חלקים במגזר הסרוג לחשבון נפש. הם צריכים לשאול את עצמם כיצד הגיעו למצב שבו הם סלחניים כלפי השמאל והרבה פחות כלפי הימין. עליהם לנבור בתוך נפשם ולהבין מדוע אנשים בשמאל שמחרימים מפלגות ציוניות אבל שותפים לאויב הערבי, מתעבים את חובשי הכיפה ושורפים את הרחובות – הם עדיין אחים ושותפים למעגלי שיח, ואילו ימנים נפסלים קטגורית על שטיקים פוליטיים, התבטאויות בוטות ולא מדויקות או דיבור עם הידיים. לי אין תשובה, הכותב אינו פסיכולוג.
6
מסר אחר אני נושא עימי לכל הסוקרים ששם משפחתם אינו פילבר או שרון: אומנם התוצאות אינן סופיות אבל כבר עכשיו ברור שאין לכם מושג. או חמור יותר: יש לכם מושג אבל אתם דואגים שלצופים שלכם לא יהיה. כרגע נראה ששלמה פילבר (ערוץ 14) ובעיקר צוריאל שרון מ'דיירקט פולס' (ערוץ i24) הם היחידים ששמרו על כבוד המקצוע. ואילו אתם, הסוקרים האחרים – לכו הביתה וקחו איתכם את התועמלנים שמעסיקים אתכם.
ואם לא בא לי
מאז ימי הזוהר של הרפורמה המשפטית מסתובב בארצנו מיזם בשם "בואו נדבר דמוקרטיה". שורה של דוכנים ניידים מפוזרים במרכזים מסחריים ברחבי הארץ, כולל במרכז המסחרי ליד ביתי, ובהם קוראים הפעילים המתנדבים לעוברים ושבים לעצור ולשוחח איתם על הדמוקרטיה ועל עתיד המדינה. לכאורה ארגון מתנדבים א־מפלגתי, ובפועל – כפי שחשף בעבר ישי פרידמן בערוץ 14 – עוד זרוע של המחאה הקפלניסטית. מעניין אם פעילי הארגון והגורמים שעומדים מאחוריו היו ממשיכים להציע לנו לדבר גם אם השמאל היה מנצח בגדול בבחירות. סתם, לא באמת מעניין.
באחד מימי שישי, כשעדיין היה שעון קיץ ויכולתי לפרגן לעצמי לבזבז חצי דקה מחיי, הצצתי בגלויה אחת מתוך חומרי ההסברה שהיו על הדוכן. בצד אחד שלה הופיעו "עקרונות לחיים משותפים", ובאחר – "עקרונות לצורת השלטון". בין העקרונות מצאתי במפתיע גם דברי טעם. למשל, תחת הסעיף "שוויון בין כולנו" הופיע המשפט: "שוויון בהזדמנויות ובהקצאת משאבים ציבוריים". נפלא. שוויון הזדמנויות בצמרת צה"ל, במערכת המשפט, באקדמיה, בשידור הציבורי. מה רע? עוד נכתב בגלויה: "רשויות השלטון חייבות לפעול בגבולות החוק". וגם: "רשויות החוק מופרדות, בלתי תלויות ומפקחות זו על זו כדי למנוע כוח מוחלט מכל אדם או רשות". גם כאן יש ממה להתפעל. לא ציפיתי משמאלנים לכזאת ביקורת חריפה על בית המשפט העליון, באמת כל הכבוד.
ולמרות זאת המשכתי בדרכי. לדבר זה נחמד, וגם דמוקרטיה היא לא שיטה נוראית. הבעיה העיקרית שלי היא "בואו". כדי שאסכים לבוא, עליכם לעמוד בשני תנאים מוקדמים, שהם העקרונות הבסיסיים שלי לחיים משותפים. אני דורש שוויון בהזדמנויות ובהקצאת המשאבים הציבוריים, ואני דורש שכל רשויות השלטון יפעלו בגבולות החוק תוך הפרדת רשויות. כלומר, בדיוק מה שכתבתם בגלויה, אבל באמת. במילים אחרות: תחזירו לי את הפתק שלי בקלפי, חבורת גנבים, ורק אז אבוא אליכם ונוכל להתחיל לדבר דמוקרטיה.
*****
"עם ישראל קם ואמר את דברו. נתניהו הפסיד וממשלת השבעה באוקטובר תלך הביתה. קואליציית ההשתמטות קרסה מ־68 מנדטים ל־50 מנדטים. חברים, אנחנו נחכה בסבלנות לתוצאות האמת, כי הרבה עוד יכול להשתנות" – קטע רצוף מתוך נאומו של נפתלי בנט בליל הבחירות. מה שנקרא "הסבלנות והיפוכה". אגב, בזמן הנאום לפחות שני ערוצים נתנו לגוש הימין הרבה יותר מ־50 מנדטים, כך שבנט יצא מנותק ופזיז כבר בזמן אמת. חבל בשבילו שלא הצטרף לאביגדור ליברמן בניתוח להארכת הפתיל הקצר.
*****
ערב הבחירות שלחה מפלגת 'ישר!' בראשות איזנקוט צווי גיוס מפוברקים למאות אלפי צעירים בכל הארץ, כדי להראות מה יקרה אם ממשלת נתניהו תיבחר פעם נוספת. נשמע לי די מבהיל, אבל לא מספיק אפקטיבי. למה צווי גיוס רק למלש"בים? מה עם צווי מילואים? אולי גם תשמיעו אזעקות בכל הארץ? אולי תארגנו פלישה לאיזה יישוב אחד או שניים? יש לי מישהו שבטח יוכל לייעץ לכם בנושא. זה היה מראה לציבור שחייבים להצביע לכם, חבל שיצאתם פרווה.
******
דוגמנית העבר חלי גולדנברג התארחה בתוכנית הבוקר של ערוץ 13 והשמיעה אמירות נגד הכיבוש, ההדתה והמתנחלים ובעד מלחמת החופש של המיעוט הערבי, כשבכך היא מצדיקה לכאורה את טבח שבעה באוקטובר. בשלב מסוים היא נדהמה לגלות שהדברים נאמרו בשידור חי ולא בהפסקת הפרסומות. מה שמזכיר לי את הופעתה בסרט המיתולוגי 'הלהקה', ובעיקר את חלקה בביצוע 'שיר לשלום' שמסיים את הסרט. גם שם היא שרה כאילו היא לא מבינה שהסרט אמור להיות מוקרן לקהל הרחב.
