האסטרטגיה של איזנקוט: להשתלט מהר ובכוח על מוקדי ההשפעה

בכניסה למשרדים של מפלגת ישראל ביתנו הוצב שולחן ועליו פינת קפה. כל הכתבים הפוליטיים בישראל נכנסו בזה אחר זה, הכינו משקה חם, בחרו עוגייה, התיישבו בפינת העישון וחלקו חוויות משבוע הבחירות הדרמטי. האווירה הייתה של יום עיבוד לכתבים, עם כוסות קפה ומפגשים שלא התקיימו חודש לפחות, אבל האירוע היה שונה. האווירה הייתה רגועה, המסרים רק הגבירו את הכאוס.

הפוליטיקה הישראלית ממליכה לא פעם את השחקנים החלשים דווקא. וכך קרה שלמרות שאיזנקוט רשם את הישגו הפוליטי הגדול ביותר עד כה, עם 21 מנדטים למפלגה שהיא ותומכיה בקושי היו קיימים רק שנה קודם, כל תשומת הלב הופנתה דווקא לשחקן הפוליטי החלש ביותר בגוש השינוי, זה שציפה להיות הפתעת הבחירות עם מספר דו־ספרתי של מנדטים ומועמד מוביל לתפקיד ראש הממשלה. והתוצאות, איך לומר, הפתיעו אותו.

וכך, במקום שכל הכתבים הפוליטיים יגיעו למסיבת עיתונאים של איזנקוט במשרדי מפלגת ישר, הם הצטופפו במשרדי ישראל ביתנו עד שלא נותרו כיסאות פנויים. לזכותו של ליברמן ייאמר שהוא תמיד ידע לשחק נפלא בקלפים שברשותו. במובן מסוים זוהי התכונה הפוליטית שמשותפת לו ולנתניהו, שארית מהימים ההם שעבדו יחד בליכוד, תכונה שנשמעת פשוטה אבל לא מעט פוליטיקאים מתקשים לאמץ: להיות ריאליים. בזמן שאיזנקוט מפנטז על ממשלה, ואפילו מינה השבוע צוות משא ומתן להסכמים קואליציוניים – למרות שאיך לומר, כרגע יש רק משא, המתן עדיין לא בנמצא – ליברמן קרא את תוצאות הבחירות, הבין את הכוח שבידיו והחל את הקמפיין שלו לבחירות 2027 עם שלילת כל ממשלה אפשרית.

חיבוק הדוב שנותן ליברמן לאיזנקוט הוא חלק מרכזי בקמפיין. בפתח שיחתו עם העיתונאים הוא הודיע שהוא ממליץ על איזנקוט לתפקיד ראש הממשלה, אבל אז פתח במתקפה חסרת תקדים נגד ראש הגוש שלו, האשים אותו באגואיזם וטען שהפלירטוט שלו עם המפלגות הערביות קודם הבחירות הוריד את הגוש בשמונה מנדטים. כלומר: הפסדנו בבחירות בגלל איזנקוט והקמפיין שניהל בנוגע למפלגה הגדולה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמיאל ירחי הקו הצהוב של ביבי, ללא ניצחון מוחלט

עוד מאת עמיאל ירחי הבחירות שלפני הבחירות: המפתח אצל הערבים, ליברמן וגולדקנופף

אבל את המכה האמיתית שמר ליברמן לסוף דבריו, מנצל שוב את העובדה שאיזנקוט הוא אולי רמטכ"ל במיל', אבל רק טירון בכל הקשור לפוליטיקה. ליברמן הודיע שהוא תומך בתפקיד יאיר לפיד לתפקיד יושב ראש הכנסת. רוצה לומר: איזנקוט, הסיפור שלך נורא מרגש, אבל אני, בנט ולפיד יודעים לעבוד יחד וכבר הקמנו ממשלה, אז אנא ממך אל תפריע. בהנחה שישראל תלך לבחירות נוספות, יושב ראש הכנסת זה התפקיד הכי קרוב לראש הממשלה שיש לגוש השינוי, וזו הסיבה שאיזנקוט רוצה את התפקיד לעצמו. השותפים שלו רוצים דווקא את לפיד, במטרה להחליש את איזנקוט וגם להקשות עליו ללכת לממשלת אחדות עם נתניהו. לפיד, צריך לומר, מקובל על כל סיעות הגוש ונחשב לכזה שעומד בהסכמים. אבל העובדה שיושב ראש הכנסת לא יהיה מהמפלגה הגדולה מופרכת, ומראה כמה הכאוס חוגג בגוש השינוי.

נותנים לאיזנקוט להזיע

יונתן שלו מהמפלגה של בנט רץ לכנסת על נושא משתמטים נגד משרתים. אם הוא לא היה מצטרף לפוליטיקה היינו צריכים לראות השבוע הפגנה של הארגון 'כתף אל כתף' שהקים מול הבית של איזנקוט, במחאה על שפתח במשא ומתן עם החרדים. אבל הכול פוליטיקה צינית, ועכשיו הוא עומד כתף אל כתף עם איזנקוט ולא מחבל במאמצים להעניק לחרדים את "חוק ההשתמטות" שהוא הזהיר ממנו. חשבון הטוויטר שלו יצא לחופשה השבוע, ואיתו גם האידאולוגיה המזויפת בגוש השינוי, שכל עניינו הוא "רק לא ביבי".

נציגי הציבור החרדי בכנסת, שבליל הבחירות צפו באימה בנציגי המגזר הערבי עוקפים אותם במספר המנדטים, נהנים מחזרתם להיות ציר מרכזי שיכול להכריע מי יקים ממשלה. ש"ס כבר סחטה כך מנתניהו התחייבות לחוק גיוס בממשלה הבאה, אם יצליח להקים אותה. ביהדות התורה, חבר הכנסת יעקב אשר מבסס במהרה את מעמדו כפוליטיקאי חזק, ועל הדרך מכשיר חוק גיוס רך בעוד ועוד מגזרים.

ליברמן ובנט משחקים משחק כפול. מצד אחד בנט מודיע שחייבים להקים ממשלה, וליברמן מצהיר שאסור ללכת לבחירות חוזרות. אבל האמת היא שלשניים אין שום אינטרס להיות שרים בממשלת איזנקוט, אחרי שהפרו הבטחות בחירות מהותיות כל כך. קודם הם אפשרו לאיזנקוט לא לפסול את המפלגות הערביות, עכשיו הם צופים בהנאה בפלירטוט שלו עם המפלגות החרדיות שהפכו בן לילה ממשתמטים לאחים. הסיכויים להקמת ממשלה נמוכים, והשניים רוצים את לשכת ראש הממשלה לעצמם. קודם הם ייתנו לו לנהל משא ומתן, להיכשל, אחר כך יתקפו אותו על שהעז בכלל לדבר עם המפלגות החרדיות, וידרשו את ניהול הגוש לעצמם. "הפעם – בנט", הם יאמרו לו. למראית עין השניים נותנים לאיזנקוט המלצה בבית הנשיא. איזנקוט עלול לגלות בקרוב שהמהלך היה בגדר המלצה בלבד.

מהיר ועצבני עם סכין בין השיניים

ד"ר טל אלוביץ, שמונה על ידי איזנקוט לתפקיד מנהל סיעת ישר, נשא חודשיים לפני הבחירות נאום שכותרתו: לא מוותרים על כוח. הטענה הייתה שבנט ולפיד שגו כשפיזרו את הכנסת ה־24 אחרי שאיבדו את הרוב הפרלמנטרי, וכי יש לעשות הכול כדי להחזיק בכל מוקד כוח אפשרי. אפשר לומר שזהו השינוי הגדול ביותר שעבר על גוש השינוי בארבע שנותיו באופוזיציה: פחות ג'נטלמניות, יותר סכין בין השיניים. זאת האסטרטגיה שעומדת במוקד המהלכים להשתלטות על הכנסת, גם אם אין ממשלה. בשבועות הקרובים איזנקוט ואנשיו מתכוונים למנות יושב ראש כנסת, להוביל שורה של מינויים מקצועיים בתוך הכנסת, וכן ראשי ועדות ומבקר מדינה, ולחוקק מספר חוקים.

הבעיה היא הזמן. איזנקוט יקבל את המנדט מהנשיא ואת השליטה בכנסת לקצת יותר מחודש. אחר כך הוועדה המסדרת עתידה לעבור לידי הליכוד, כאשר הרצוג יטיל על נתניהו את המנדט להרכבת ממשלה, ולא בטוח שיספיקו לבצע את כל המהלכים והחקיקה בזמן זה – ודאי אם אמיר אוחנה אכן יעכב בשבוע את ההצבעה על תפקיד יושב ראש הכנסת. אבל פתיחה מחדש של כל חוקי המשחק מדאיגה את הליכוד מתרחיש שבו גוש איזנקוט ישלוט בסדר היום של הכנסת חודשיים ברצף.

זה התרחיש שעלה בחדרים הסגורים: אחרי שאיזנקוט ייכשל פעם אחת בהקמת ממשלה, רגע לפני שהוא יעביר את המנדט לנתניהו יפנו כל ראשי המפלגות בגוש השינוי לנשיא, יחד עם המפלגות הערביות. הם יצהירו שיש למעלה מ־61 ממליצים על מועמד חדש, יותר משהיו לאיזנקוט או נתניהו, ולכן כבוד הנשיא חייב להעניק לגוש שוב את המנדט. אם הרצוג יפעל כפי שירצו, נתניהו אפילו לא יחזיק במנדט להקמת ממשלה. לגוש השינוי יהיה זמן רב לחוקק, והמהלך של נתניהו לממשלה לאומית רחבה בואכה ממשלת אחדות לא יבשיל.

המילה החשובה של השבוע הפוליטי הזה הייתה "חירום". איזנקוט החל לקרוא לממשלה שהוא מנסה להקים "ממשלת חירום", ובחירום כידוע עושים גם דברים שלא יעלו על הדעת בשגרה. כך מנסים אנשי הקמפיין שלו להכשיר שיתוף פעולה עם הפוליטיקאים החרדים או הערבים, במטרה להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה.

התוכנית שמקדמים חלק מאנשי איזנקוט היא שבמקרה שהוא ייכשל בניסיון להקים ממשלה עם המפלגות הערביות או החרדיות, בעקבות ההתנגדות של ליברמן וכיסי התנגדות במפלגה של בנט, בסוף ימי המנדט הוא יהפוך לשחקן פוקר, יתקשר לנשיא הרצוג ויודיע: "עלה בידי", למרות שעדיין אין בנמצא מספר האצבעות הנדרש. הוא יביא למליאת הכנסת הצבעה על הקמת ממשלת מיעוט בראשותו, וכך גם ימנע מנתניהו את הניסיון להרכיב ממשלה, וגם ידחוק לקיר את שותפיו הפוליטיים.

במפלגת הדמוקרטים כבר מכינים את ההפגנות נגד מי שיעז להתנגד לממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות. הפיתוי להדיח את נתניהו, גם אם לזמן קצר, יהיה גדול. אחד מחברי הכנסת החדשים תהה השבוע אם הוא צריך להיערך לבואם של תומכי נתניהו להפגין מול ביתו. אם התוכנית של איזנקוט תצא אל הפועל, הוא עלול לגלות שההפגנות של תומכי יאיר גולן קשות בהרבה. על חוסר הגבולות של מפגינים קיצוניים בשמאל הוא יוכל לשמוע מעמיחי שיקלי ויצחק וסרלאוף, שני שרים ש"העזו" לגור בקרבת אנשים שאינם בשלטון.