כעת, כשכבר ברור כי אפילו ההבטחה הכל כך מינימלית שלא להסתמך על תומכי טרור הופרה ברגל גסה ביומה הראשון של הכנסת הנוכחית, יש להכיר באמת המרה: מיעוט יהודי נעזר בגויים כדי להשתלט על הרוב היהודי. הרמב"ן הבהיר כמה פעמים בפירושו לתורה שזה הצעד המכריע לקראת חורבן וגלות. כך היה אצל יוסף, שנמכר בידי אחיו לישמעאלים והחלה גלות מצרים. כך היה בימי בית ראשון, כשאחז מלך יהודה הזמין את אשור להילחם נגד ישראל וארם ולבסוף האשורים הוציאו לגלות את עשרת השבטים וכמעט החריבו את יהודה. וכך היה בזמן מלחמת הורקנוס ואריסטובלוס, שנעזרו ברומאים כדי להכניע את הצד היריב, מה שהוביל לחורבן בית שני על ידם. כל מהלך שניסו לפתור בו את הריב הפנימי בעזרת "נשק שובר אחווה" הסתיים בחורבן וגלות. שורפי האסמים המפורסמים היו השלב האחרון בזמן שהאויב כבר בשער, אבל העיקר היה השלב הראשון.
גם כעת, יש מי שנעזרים בגויים כדי להשתלט על אחיהם היהודים, ואין לך שפלות עמוקה מזו. כאשר מפרים את קשר האחווה הטבעי בין יהודי ליהודי, החורבן כבר בשער, גם אם המפרים הם גויים אוהבי ישראל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיתוף גורמים עוינים שמכריזים כי רצונם באובדנה של מדינת היהודים.
עלינו הרבנים מכל בתי המדרש המגוונים, בלי קשר להשקפה פוליטית ומפלגתית, לקרוא בקול גדול לכל מי שרגש יהודי חי בקרבו, ובוודאי לכל מי שתורת ישראל היא נר לרגליו: חדלו והפסיקו מיד מהלך זה.
ערב חורבן בית ראשון, חרבה החברה. כולם שיקרו, והתגובה האלוקית הייתה חורבן וגלות: "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים… איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלוך. ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו, לימדו לשונם דבר שקר… שבתך בתוך מרמה… בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. העל אלה לא אפקוד בם נאום ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי" (ירמיהו ט).
אולי יעניין אתכם
מילה לא הייתה מילה. הבטחות ניתנו שלא על מנת לקיים. גילויי ידידות היו מזויפים מראש, לשם השגת תועלת והשבת רעה תחת טובה. תרבות השקר השתלטה על הכול. אפילו המלך צדקיהו, שנשבע אמונים למלך בבל, הפר את השבועה וארגן מרד עם העמים השכנים. מלך בבל בא והחריב את הבית הראשון.
בימים ההם בזמן הזה. כבר שנים אנו עדים לתרבות השקר השלטונית. במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה־13 התנגד יצחק רבין למגעים ישירים עם אש"ף, והצהיר כי מי שייסוג מרמת הגולן יפקיר את ביטחון ישראל. רבים האמינו והצביעו לו, אך לאחר שנבחר הפר שתי הבטחות אלו וחתם על הסכמי אוסלו. את הנסיגה מהגולן הצליח מאבק ציבורי נחוש לעצור. אריאל שרון הבטיח "דין נצרים כדין תל אביב", והחריב את גוש קטיף וצפון השומרון.
בבחירות אלה הבטיחו ראשי מפלגות הבטחות חגיגיות וחד־משמעיות לחוק גיוס והפחתת הנטל. רבים הצביעו להם רק בשל הבטחה זו, שהופרה מיד כשנודעו התוצאות. כך קרה גם להבטחות שלא להסתמך על תומכי טרור. ועל הזיופים הניכרים לכול שיצרו כנסת של רמייה, וגורמי האכיפה מנסים לטאטא מתחת לשטיח, אין צורך להכביר מילים.
מבקר הצבא כבר יצא לפני שנים רבות בקריאת אזעקה על תרבות השקר שאוכלת את הצבא מבפנים כמו סרטן. ממש מפחיד. דובר צה"ל נתפס משקר כמה וכמה פעמים. את פירותיה של תרבות שקר זו קצרנו בדמעה במלחמה האחרונה.
מי שלכאורה היה אמור להיות מגדלור האמת והצדק – בג"ץ – הכריז כבר לפני שנים על שקר שהוא קביל בתור "אמת לשעתה". כך הם ומערכת המשפט כולה מתנהלים באירועים רבים מספור. עליהם נאמר "ויקו למשפט והנה משפח". וכשאין אמון בין אנשים, המערכת החברתית מתפוררת, והחורבן בשער: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה" (שבת קיט, ב).
מה עושים כשתרבות השקר שולטת? מנקים את המוסדות מדוברי השקרים. זה לא קל, אבל הכרחי. בצבא נהגו להדיח על בעיית אמינות, וכך יש לעשות בראש ובראשונה בצבא שכבר שכח את הכלל הזה, וגם בשאר מוסדות המדינה. בנפשנו הדבר. מענישים את הנבחרים ששיקרו ולא בוחרים בהם עוד, מנהלים נגדם מסע ציבורי שיגרום להם לא לרצות לנסות להיבחר שוב. זה גם ישמש לקח לאחרים שיבואו במקומם.
המשימה מוטלת עלינו. הקב"ה לא מנסה קנקנים רעועים, אלא רק את מי שביכולתו לעמוד בניסיון (על פי מדרש רבה, בראשית לד).
