דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
יהדות

ראשינו בעמקי תורתה

מתי קניות לשבת או עבודה בשדה נחשבים לעבודת ה' של ממש? הסוד טמון במודעות ובכוונה שמלוות אותנו גם ברגעים הפשוטים ביותר

חניכי בני עקיבא בכיכר רבין בתל אביב, תשעה באב (אילוסטרציה). צילום: תומר נאומברג, פלאש 90
חניכי בני עקיבא בכיכר רבין בתל אביב, תשעה באב (אילוסטרציה). צילום: תומר נאומברג, פלאש 90

הרמת בחול המועד סוכות את ארבעת המינים שהיו מונחים על שולחנך והזזת אותם הצידה. מעשית, קיימת נטילת לולב, אבל בכלל לא התכוונת. האם יצאת ידי חובה? האם אסור לך לברך כעת על הלולב בעת נטילתו, כי כבר קיימת את המצווה? השאלה הזאת – האם מצוות צריכות כוונה – שנויה במחלוקת חכמים בגמרא.

אנחנו נתקלים בשאלה הזאת בהזדמנויות שונות. נמצאים בבית כנסת, זורמים עם התפילה של הציבור, אבל הראש במקום אחר. פתאום מגלים שקראנו את שמע ואולי אפילו כבר עמדנו ואמרנו את כל שמונה עשרה. האם התפללנו?

יש מי שאומר שמצוות אינן צריכות כוונה, יש מי שאומר שצריכות, ויש מי שאומר שהדבר תלוי בהקשר. אם נמצאים בבית כנסת לצורך תפילה, אזי נחשב הדבר ככוונה, אבל אם אין שום הקשר, כמו במקרה של הזזת הלולב ממקומו – לא קיימת את המצווה בכלל. השאלה נשארה שנויה במחלוקת, ויש בה פסיקות שונות בפרטים שונים, לכאן ולכאן.

אבל לכל הדעות ודאי חשוב ורצוי עד מאוד להתכוון בעת קיום המצווה, ולכל הפחות להתכוון לצאת ידי חובה. ברוב מצוות העשה קבעו חכמים ברכה לפני המצווה, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו…". הברכה מסייעת לנו לשים לב שאנו ניגשים לקיים מצווה, ולא נבצע אותה כלאחר יד. על גבי הכוונה הבסיסית הזאת אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה משמעויות וטעמים. בסידורים ספרדיים וחסידיים יש קטעי אמירה שנוהגים להוסיף על מנת לזכור להתכוון: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות…". הדוגמה המפורסמת ביותר היא ספירת העומר, שבה נוהגים רבים לשיר "הנני מוכן ומזומן" לפני הברכה והספירה, מזכירים את מקורה בתורה, ויש גם נוסח שמסביר את תכליתה של המצווה.

אולי יעניין אתכם

חיי עולם בשגרה

יש מצוות שמתקיימות לאורך זמן ובמהלכן שוכחים שמקיימים מצווה. אדם לבוש בציצית כל היום, או עטור בתפילין במשך כל תפילת שחרית. האם אנחנו זוכרים את הציצית והתפילין כל הזמן? עורכים קניות או מבשלים לשבת, האם אנחנו מודעים כל הזמן לעובדה שאנחנו עסוקים במצווה של הכנת שבת? כשמדליקים נרות לכבוד שבת, ברגע מסוים ומוגדר, וגם מברכים לפני כן – מקיימים את המצווה של הכנת השבת מתוך מודעות. אבל מה קורה בתור לקופה במכולת? ליד הסירים במטבח?

ומה באשר למצוות שבין אדם לחברו? עצרת לעזור לאדם שתקוע עם הרכב לצד הדרך. האם בכלל אנחנו חושבים על העובדה שאנחנו מקיימים ברגע זה מצוות עשה דאורייתא של "עזוב תעזוב עימו"? מישהו עשה למענך עבודה ואתה משלם לו בו ביום – קיימת מצוות "ביומו תיתן שכרו". זו מצווה לא פחות חשובה מנטילת לולב או תקיעת שופר. אבל איזה פער יש בין התודעה שלנו בזמן קיומן של המצוות החגיגיות לבין המצוות היומיומיות! יש אין־ספור מעשים ורגעים כאלה בחיינו, שבהם אנחנו מקיימים מצוות של גמילות חסדים, בחתונה או להבדיל בהלוויה וניחום אבלים.

האם אנחנו חושבים לפני או תוך כדי העשייה שאנחנו מקיימים מצווה? מן הסתם, גם כשעושים מצווה שכזאת בלי לחשוב יותר מדי, זו מצווה. יש מי שיאמר אף יותר מכך, שעשיית חסד עם הזולת אמורה לנבוע מרגש מוסרי טבעי של "ואהבת לרעך כמוך", ולא מתוך תחושת מחויבות של קיום מצווה. אנחנו מעדיפים שיתייחסו אלינו בידידות וחברות, ולא כאל אובייקטים שמקיימים באמצעותם מצוות. שני המטיילים שמשוועים שתעצרו לידם ותציעו להם טרמפ יעדיפו חיוך ושיחה נעימה על פני אמירת "לשם ייחוד" לקיום מצוות גמילות חסדים. ובכל זאת, כדאי לזכור שאנחנו מקיימים בכך מצווה.

כשרבי שמעון בר יוחאי יצא מן המערה שהיה ספון בה עם בנו במשך 12 שנה, שם לא עשו דבר חוץ מללמוד תורה, הוא לא היה יכול להבין איך יש בחוץ אנשים שחורשים וזורעים, ש"מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה". כל מקום שנתנו עיניהם בו מיד נשרף. יצאה בת קול והכריזה שעליהם לשוב למערה, כדי שלא יחריבו את העולם. כשיצאו בפעם השנייה, כעבור שנה, רבי שמעון נזהר יותר. הוא הסביר לבנו: "די לו לעולם אני ואתה", אנחנו מקיימים את העולם בלימוד התורה שלנו, ושאר העולם, אין ביכולתם להגיע לדרגה הזאת ויש להניח להם. ואז קרה דבר מעניין מאוד, בערב שבת בין השמשות ראו זקן רץ עם שתי אגודות הדס. הם כבר הבינו שיש אנשים שעובדים את האדמה כדי להתפרנס, אבל התפלאו לראות את הזקן עם ההדסים. למה הוא לא בבית הכנסת? שיר השירים? קבלת שבת? הסביר להם הזקן שההדסים הם לכבוד שבת. שאלו אותו: אם כן, למה לך שתי אגודות? אמר להם – אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. אמר רבי שמעון לבנו: ראה כמה חביבות מצוות על ישראל (שבת לג ע"ב).

רבי שמעון הבין שהעיסוק בחומריות של העולם הזה, אצל היהודים הללו, אינו שונה במהותו מהעיסוק הרוחני שלו ושל בנו בלימוד התורה במערה. היהודי שרץ הביתה עם שני זרי פרחים לכבוד שבת, עושה זאת מפני חיבת המצווה, ומקדש בכך את יום השבת. הוא ממש מתכוון, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, לא פחות מאשתו שמדליקה נרות בברכה, ולא פחות ממה שיתכוון כשיבצע בסעודה את הפת, לחם משנה, הכול לשם שמיים. גם אלו חיי עולם ולא חיי שעה!

על כך אמרו בגמרא בשם חכמי יבנה: "אני ברייה וחברי ברייה. אני מלאכתי בעיר, והוא מלאכתו בשדה. שמא תאמר, אני מרבה והוא ממעיט? שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים" (ברכות יז ע"א). מה שהופך את כל העשייה שלנו לקיום תורה ומצוות, אלה המודעות והכוונה לשם שמיים.

עבודה לשם שמיים

הדבר נכון לא רק למעשים שנעשים בהתנדבות. לאף אחד אין ספק שסופר סת"ם שכותב ספר תורה, בקדושה ובטהרה, עוסק במצוות ה', אף על פי שהוא מקבל שכר על כך. ומורה שמלמד ילדי ישראל תורה וחוכמה, אינו כך? רופאה או פסיכולוגית שמקשיבה למצוקתו של סובל ומנסה להציע לו פתרון, אינן כך? והאיכר העובד את אדמת ארץ ישראל? הלוחם בטנק? הביוכימאי שמפתח תרופה?

עלה בידינו פירוש נאה למשפט "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה", שניסח הרב נריה זצ"ל בהמנון בני עקיבא. כאשר "ראשינו בעמקי תורתה", אזי אנו מבינים טוב יותר את הערך והמשמעות של "כפינו ברגבי אדמתה". וכך גם בבית הראשון: "יזהיר לכם כוכב תורה – דרככם סוגה בעבודה".

תנועת בני עקיבא בחרה השנה לנושא שנתי לחודש הארגון ולשנת הלימוד והעשייה הבאה בעקבותיו, את הסיסמה "ראשינו בעמקי תורתה". בראש ובראשונה הכוונה היא כפשוטו, לקדם את לימוד התורה בכל המעגלים, בכל המסגרות, בכל שכבות הגיל. בסניף ובטיול, בסמינריונים ובמחנות הקיץ, בפעולת שבת ויום חול וגם בפתיחה או בסיום של עשייה חברתית והתנדבות בקהילה. אולם מעבר לכך, הכוונה היא שראשינו יהיו בעמקי תורה גם כשכפינו תהיינה ברגבי אדמתה. ללמוד, להתרגל, להשתדל, לזכור ולפעול כל הזמן מתוך כוונה, מתוך מודעות לכך שאנו חיים בכל מעשינו חיים של תורה ומצוות, שאנו מבקשים לעשות את רצון ה' ולמלא את הארץ ואת העולם כולו בעשייה לשם שמיים, כנבואתו של הנביא ישעיהו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

הכותב הוא יושב ראש מליאת תנועת בני עקיבא

–

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת:

[email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

 

 

 

 

מה לקרוא עכשיו