קראתי חלקים גדולים מפסקי הדין בעניינו של עמירם בן אוליאל ובעניין "נאשם מספר 2" שהיה קטין בשעת מעשה. קשה לי מאוד לסמוך על החטיבה היהודית בשב"כ, שמעלליה אוששו עם חשיפת הקלטות ראש המחלקה על ידי אבישי מועלם. הערכתי למערכת המשפט בישראל אינה טובה בהרבה, ובלי קשר לכך אני רועד כולי למקרא מה שלא נותר חסוי בפסק הדין בכל הנוגע לאינקוויזיציה שעברו שני הצעירים.
בליל ו' בטבת תשע"ו, הוא 17.12.2015, ישנתי אני על מיטתי בשלווה כאשר עמירם נחקר "חקירת צורך" מלווה ב"אמצעים מיוחדים" מהשעה 23:40 ועד 7:00 בבוקר על ידי חוקרים מתחלפים. "לאחר חקירת הצורך נחקר הנאשם שתי חקירות נוספות בהן לא הופעלו נגדו אמצעים מיוחדים ובמהלכן חזר על הודאתו" (נחשו למה!). "ביום 19/12 (שבת פרשת ויגש) נערכה חקירה נוספת אשר תועדה בתיעוד חזותי. ביומיים שלאחר מכן נערכו חקירות שב"כ נוספות, וביום 21.12 בשעות אחר הצהריים נערכה חקירה מוקלטת נוספת בה חזר הנאשם והודה במיוחס לו. בסמוך לאחר החקירה המוקלטת השנייה החלה חקירת צורך נוספת במהלכה הופעלו אמצעים מיוחדים (רגע, למה? הוא לא הודה כבר וגם צולם??), ומיד עם סיומה בסמוך לחצות פגש בסניגורו". אין ספק ביכולות של השב"כ בעינויים, בדיבובים על ידי מתחזים לעבריינים כבדים ומאיימים, וגם במניפולציות, על נחקרים וגם על כבוד השופטים.
בכ"ו שבט תשע"ח (11.2.2018) פניתי לשרת המשפטים דאז איילת שקד, ולהלן חלק מההתכתבות עימה: "אני רוצה לבקש ממך לפעול לשחרור ולפחות להקלת התנאים שבהם נתונים הבחורים שנעצרו לפני שנתיים וחצי בפרשת דומא. כידוע ההודאה של עמירם בן אוליאל הושגה בעינויים, וספק רב אם היא משקפת את האמת". בי"ג אדר (28.2) השיב לי ראש המטה של השרה בזו הלשון: "השרה נפגשה לפני שבוע עם כל גורמי המקצוע הרלוונטיים ועודכנה בתנאי מעצרם. פגישה זו היא המשך לעדכון השוטף שהשרה מקבלת בעניין כדי לעקוב מקרוב ולעזור כפי יכולתה. ברם, לגבי החקירה, השרה איננה יכולה להתערב כפי שגם ברור לך".
תשובתו לא הרגיעה אותי. במכתב חוזר כתבתי לשרה בין השאר: "כאשר מנגד עומד מקרה של ברנש כמו עזרא נאווי, שהודה מרצונו וצולם בעת שסיפר בגיחוך שהסגיר ערבי למות בעינויים בידי אכזרים, בנוסף לכל מה שעולל נגד ישראל, והוא חופשי להמשיך במעלליו, איך אפשר להחריש? הבטחת לי בעקבות מכתב קודם שאת עושה למען צדק בעניינם. אני חש ששתיקה בעניינים כאלו היא בעצם סוג של שותפות בעוול. אני, כמו רבים אחרים, מעריך מאוד את הדברים החשובים שאת עושה בתבונה ובהתמדה כשרת משפטים לטובת המדינה ועם ישראל. כתובות הדוא"ל של משרד המשפטים מכילות את המילה justice. אנא, שרת המשפטים, עשי צדק עם יושבי חושך וצלמוות".
אינני בטוח במאה אחוז שעמירם לא עשה את המעשים שבהם הודה לאחר העינויים הקשים. אני כן בטוח שהשיקולים להרשעה אינם משכנעים. סיפור מתמיה מאוד הוא קבלת עדותו של איברהים דוואבשה בשיטת "פלגינן דיבורא". לפי דבריו "בליל הפיגוע בשעה 2:09 בעת שישב במרפסת ביתו" (מי יושב בשעה כזאת במרפסת ביתו?) ראה את עמירם, והוסיף שהיו שם שניים שגם עמדו להתבונן בנשרפים! בית המשפט החליט שזהו כנראה "היסק אישי" שלו (סעיף 119). השב"כ כידוע שונא נערי גבעות ורואה בהם מחבלים, ובפיאותיהם – 'גוזמבות' שרצוי לתלוש. גם השופטים בדרך כלל לא מחבבים אותם. הוסף על כך שעמירם הוא נער גבעות קצת מוזר, שאינו רוצה להסתכל בנשים ויושב מכוסה פנים באולם המשפט. באחד השלבים השופטים הענישו אותו על כך וביטלו דיון בערעור שלו.
עמירם אינו איש חב"ד, והכתובת "יחי המלך המשיח" שנמצאה במקום אינה מאפיינת בדיוק את עולמו. גרפולוגית מומחית מטעם ההגנה טענה שהכתובת אינה תואמת את כתב ידו של עמירם. התובעים לא הביאו עדות נגדית, והשופטים פסלו את עדותה בנימוקים קלושים לפי דעתי. לכתובת היה מראה מסולסל המזכיר כתב ערבי. בטובא זנגריה שבצפון כבר היה מקרה שהוכח שהיה חלק מסכסוך פנימי בין ערבים, והוסווה על ידי כתובת תג מחיר בעברית. ובעיקר, בכפר דומא ובפרט במשפחת דוואבשה היו כמה הצתות לפני ואחרי המקרה שלפנינו, שמקורן בסכסוכים משפחתיים. האם זה סתם מקרה?
למרבה הצער יצאה לדומא משלחת הזדהות של יהודים, מהם אף מתנחלים. התנהגות זו נתנה לגיטימציה לסדיזם שאנשי החטיבה היהודית נקטו נגד נערי הגבעות עד שהשיגו את מבוקשם, הרשעת מתנחל והכפשת המגזר. המקרה של עמירם קיצוני יותר מזה של רומן זדורוב שזוכה ושוחרר ממאסר עולם לאחר שנים של ישיבה בכלא. באחרונה קשה להתעלם מכך שבעת שגדולי הרוצחים הערבים האכזריים ביותר משתחררים בעסקאות עם השטן, יש סירוב לדון בטענות הצודקות בעניין עמירם. אני פונה לשר המשפטים יריב לוין ולנשיא המדינה הרצוג לשים קץ לעוול הנורא שמתרחש מדי יום ביומו כלפי עמירם בן אוליאל, ולהעניק לו חנינה באופן מיידי.
