בעזרת השם אצביע בבחירות לציונות הדתית, המפלגה שראשה ושריה חוללו מהפך היסטורי ביהודה ושומרון, שבמידה רבה בזכותם התקבלו במהלך המלחמה החלטות קבינט שהפכו את השבר של שמיני עצרת תשפ"ד לסדרה של ניצחונות, שמנהיגה השכיל לנהל כלכלה פורחת בעידן מלחמה, ושאפשר לקוות ולהתפלל שתוביל להתיישבות יהודית בעזה ובצפון. אבל עיקר העיקרים הוא הבסיס האמוני שמאחורי כל ההישגים הללו. ציונות דתית זו לא ציונות חילונית עם כיפה, ולא חרדיות עם צבא וחקלאות. זו גם לא "מפלגה דתית־לאומית", כלומר מסגרת שדואגת למגזר הכיפות הסרוגות, וגם לא "המקף" שבין דת ללאומיות או "הגשר" בין החרדים לחילוניים.
הציונות הדתית היא רבי יהודה אלקלעי ורבי עקיבא יוסף שלזינגר והרב קוק. הציונות הדתית היא הגשמת התוכניות של תורת משה והנביאים. אמונת היסוד של ישראל מנוסחת בבהירות בדברי ה' לאברהם: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך… ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לא־לוהים… ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם". וביתר קיצור: "אני ה' א־לוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא־לוהים", "כי עם קדוש אתה לה' א־לוהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".
אלו אינן אמונות ערטילאיות. אלו הם חוקי חיים שהקדוש ברוך הוא לא מאפשר להפר וההיסטוריה מוכיחה אותם בכל דור. בסיום ההבטחות שמבטיח ה' ליעקב בחלום הסולם הוא קובע "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך". אי אפשר לברוח תרשישה מלפני ה'. אם שמוע תשמע – "ונתנך ה' א־לוהיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות והשיגוך". אם לא תרצה – "ביד חזקה אמלוך עליכם".
הדבר שמפחיד את החילוניות האידאולוגית יותר מכל דבר אחר הוא "אתה בחרתנו מכל העמים". לא ולא: אנחנו אזרחי העולם, אנחנו עם ככל העמים, אנחנו חלק מ"משפחת העמים"! ומה עושים כאשר באו"ם ובהאג שוכחים את הרודנים רוצחי המיליונים ועוסקים כל היום וכל הלילה בלהאשים ברצח עם דווקא את ישראל הקטנה והמתגוננת? לא יכול להיות שהם סתם נגדנו. הרי אנחנו חלק ממשפחת העמים, ואם העמים אומרים שאנחנו רוצחי ילדים, ודאי שאנחנו רוצחי ילדים. לא יכול להיות שכל השכנים שלנו רוצים להשמיד דווקא אותנו, הרי אנחנו עם ככל העמים וגם שכנינו עמים ככל העמים. מה אנחנו רוצים? "שלום" – לחיות טוב ולשבת בשקט. בטח גם הם רוצים לחיות טוב ולשבת בשקט.
אולי יעניין אתכם
אם נצא לקראתם ונפריח להם בלונים של שלום וידידות, לא יכול להיות שלא נקבל את אותו הדבר מהצד השני. אולי הם נעלבו כשניצחנו אותם, וכדי להגיע למעמד שווה ולהביא את השלום המיוחל נחזיר להם שטחים, נקים להם רשות פלשתינית ונתמוך בה כספית – הם בוודאי יעריכו את הדבר וישיבו לנו טובה כנגד טובה. לא יכול להיות שצד אחד רצחני וצד שני יצרני. כולנו בני אדם, וכל בני האדם שווים, ואין ספק שיש קיצוניים ומתונים אצלם ויש קיצוניים ומתונים אצלנו. אלימים אצלם ואלימים אצלנו. אלא מה? ברמת אביב אנחנו מסתובבים ולא פוגשים את האלימים, הוי אומר שהמתנחלים שם בהרים שמעבר לחומה שהקמנו, הם האלימים שלנו. כך החילוני האידאולוגי לא מוכן לראות ולשמוע את מנהיגי הערבים שיקלקלו לו את המשוואה, ואז יאסר ערפאת הופך לחתן פרס נובל לשלום יחד עם שמעון פרס ויצחק רבין.
את הניצחונות הישראליים המדהימים בתש"ח, במלחמת ששת הימים ואחריה במלחמת יום הכיפורים, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, קשה מאוד לחילוניות לעכל. עם ככל העמים לא אמור להגיע לפסגות כאלה, ולכן דוברי החילוניות יעשו הכול כדי להשכיח ולגמד את הניצחונות ולהעצים את הכישלונות. החילוניות התחילה במאה ה־19 וראשית המאה העשרים מתוך סלידה מהגלותיות והבטלנות של העיירה היהודית. המסר היה: אנחנו נשתחרר מהנטל המכביד. אנחנו נהיה חסונים וזקופים, הגיוניים ורציונליים, וכמובן אזרחי העולם. כשזה לא כל כך הצליח באירופה, זה הגיע לארץ ישראל.
בארץ ישראל שולטת החילוניות מאז העלייה השנייה בראשית המאה העשרים. כדי להיות אזרחים טובים של העולם בזמן שהדגל המוביל היה הסוציאליזם והקומוניזם, הסיסמה כאן הייתה "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". חילוניים אחרים שהתנגדו לסוציאליזם הקימו תחת דגל אחר "קיר ברזל" של "גזע גאון ונדיב ואכזר" שחולם לבנות את הארץ יחד עם "בן נצרת ובן ערב".
עונשה של החילוניות בעולם הזה הוא הפתיות הילדותית שהיא כפתה על עצמה בגלל הכחשת המציאות האמיתית של "עם לבדד ישכון", הזועקת מכל מהדורת חדשות. כמו כיפה אדומה המאמינה לזאב שהוא סבתא טובה, ובעצם באופן יותר קיצוני מכיפה אדומה, כאשר הזאב אפילו לא מעמיד פנים שהוא סבתא, ומנהיגי ישראל החילונית רוקעים ברגליים ומחליטים שהוא אכן סבתא רבה. ומה עושה הקב"ה? על כורחכם אתם תהיו עם לבדד, ואתם תבשלו לעצמכם דייסת 'עם לבדד' מיוחדת משלכם. האם היה מעולם עם שניצח ואז היה הוא הצד שנסוג והציע לתוקפיו ביוזמתו את האדמות שמתוכן תקפו אותו? ההיה עם שנתן לרוצחיו נשק מתוך אמונה שהם יהיו פתאום שותפיו הנאמנים?
כמה עיוורון וילדותיות צריך כדי להשקיע חצי מההון הלאומי כדי להקים "רשות פלשתינית" ולה "משטרה" חמושה, מתוך אמונה שהיא תהיה ידידתנו הנאמנה, וכשמסתבר שקורה ההפך, ויהודי לא יכול להיכנס למקומותיהם ולצאת בחיים, מחזקים אותם עוד יותר, בונים חומות גבוהות לאורך מאות קילומטרים, ומציבים שלטים אדומים המזהירים "ישראלים", כלומר יהודים בעלי כל אזרחות שהיא, מכניסה למשכנות האויב. האמונה החילונית מחייבת כמובן להתעלם מהמשכורות הקבועות שה"רשות" משלמת לרוצחי יהודים, ומהכיכרות שראשיה חונכים בכל יום לזכר ה'שהידים'.
בערב ראש השנה וימי התשובה אנחנו חייבים לעשות תשובה לאומית. בשביל להיות מה שנועדנו להיות, ובעצם בשביל להיות בכלל, חייבת להיות ציונות דתית אמיתית וחזקה ומובילה, שקודם כול תציל את עם ישראל מהעליבות וההונאה העצמית, שתקדם אותו להיות עם סגולה, "לתיתך עליון על כל העמים לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' א־לוהיך כאשר דבר".
