הבסיס הבין־לאומי הנבנה בקריית גת מול עינינו המשתאות, מסמן נקודת שפל היסטורית במעמדה של ישראל ובריבונותה. הסכם הכניעה מול חמאס, כפי שהוצג לאזרחי ישראל, כלל לא מעט צפרדעים שנאלצנו לבלוע: נסיגת צה"ל מרוב שטחי הרצועה; הכנסת גורמים עוינים לשליטה על השטח; אופק מעורפל למעורבות רשות הטרור הפלשתינית ברצועה; ויתור על חזון הטרנספר והחלפתו במתן אפשרות לכל מי שעזב את הרצועה לחזור אליה; ומעל הכול – חמאס נשאר.
אלה הדברים שסיפרו לנו על העסקה, ובשורה התחתונה רוב אזרחי ישראל תמכו בה ושמחו על שובם של החטופים. כצפוי, משהושבו החטופים, חלק ניכר מהחברה הישראלית איבד עניין במלחמה. בעצם אולי לא נכון לומר חלק ניכר. נכון יותר לומר החלק הקולני ביותר בחברה, החלק שזוכה מן הגזל בקשב מוגבר מצד נבחרינו ומצד הבית הלבן. החלק שסימא את החברה הישראלית בהציגו את החזרת החטופים לבדה כניצחון. החלק הזה מתעלם מההפרות; ממניין "חללי השלום" ההולך ועולה. החלק הזה צפה במחבלי חמאס מתעללים בשרידי גופה של חטוף יהודי קדוש, ובמקום לספר לעולם שחמאס מתעלל בגופות – דובר צה"ל מזער את האירוע והוציא הודעה ש"פעילי" חמאס עשו מניפולציה על כוח האו"ם, בכך שקברו גופה שהוחבאה בבניין סמוך. החלק הקולני הזה ממלא פיו מים מול התעצמות חמאס מול עינינו, ומול שחיקת המוטיבציה הישראלית לעמוד על שלה ולהתעקש על הכרעת האויב.
כל זה מתגמד מול חרפת קריית גת. מגפיהם המגואלות באנטשימיות של חיילים מקטאר מזהמים את אדמתנו הריבונית. צרפת ובריטניה, שהכירו במדינה פלשתינית לפני חודשיים, שולחות לכאן נציגים במדים. ואלה – לבושתנו – לא נזרקים מהמדינה בעמדת ביקורת הדרכונים בנתב"ג, אלא מתקבלים כאן בכבוד מלכים.
אם אכן מטרתו של הכוח הבין־לאומי הייתה לאכוף על ארגון הטרור חמאס את הפסקת האש – המקום הנכון לבסיס הזה הוא ברצועת עזה, על אדמה שתיכבש מהאויב הערבי. צבא ארצות הברית גאה ביכולתו להטיס בסיסי ענק שלמים בתוך ימים ספורים לקצה העולם. בהחלט יש איפה להקים את הבסיס על חורבות עזה. וזה גם היה קורה, אם מטרתו של הבסיס הזה הייתה להפעיל כוח על עזה.
אבל המטרה של הבסיס איננה לנהל את עזה, אלא לנהל את ישראל. לכן הוא שוכן על אדמת ישראל. הוא מתיישב עם הדפוס המוכר: מי שהפסיד במלחמה, נאלץ לוותר על ליטרת ריבונות. הזריזות שבה הבסיס הזה מוקם ומאויש לא מותירה מקום לספק שממשלת ישראל, או לפחות ראש ממשלת ישראל, לא מופתעים מהקמתו. אין ספק שהוא מתואר בפרוטרוט בהסכם הכניעה. אלא שפרטים אלה לא הוצגו לציבור הישראלי. מעל הראש שלנו מוותרת הממשלה על ריבונותה בלב הארץ. מי שמלין על ממשלת השמאל שהפקירה שטח ימי לשליטת חיזבאללה בשלהי כהונתה, בניגוד להוראות חוק יסוד המחייבות משאל עם כדי לעשות זאת, נדרש להסביר מה המקור המשפטי למתן היתר לכוחות מזוינים של מדינות זרות בשטח מדינת ישראל.
סמליות רבה טמונה בעובדה שנציג צה"ל לבסיס הזה הוא יקי דולף. בתפקידו הקודם, מפקד אוגדת איו"ש, נחלץ דולף להוציא פקודה אחרי רצח צאלה גז הי"ד: "לשלוח סיור לחוות גלעד לוודא שאין ירידת מתיישבים לצורך נקמה". אין מתאים מהאיש הזה, בעל המצפן השבור, שאינו יודע להבדיל בין ידיד לאויב, כדי להפקיר את האינטרסים של מדינת ישראל בפני כוח חמוש זר על אדמתנו.
תפקידנו לדרוש הסברים מהממשלה על המחדל הזה, אבל את שורותיו האחרונות של הטור אני רוצה לנצל לטובת קריאה לקוראינו תושבי קריית גת ובנותיה: אל תנוחו על זרי הדפנה, ואת תסתנוורו מזוהר המדים הזרים. תעשו את כל מה שניתן במסגרת החוק כדי להבהיר לחיילי הכיבוש האלה שהם לא רצויים כאן. "לכו לעזה", תצעקו להם. אולי הם יקשיבו.
