צילום: אריה מינקוב

עומר רחמים

עומר רחמים

המתנחל הלא מתנצל

לאחר כישלון ההנהגה הישנה של מועצת יש"ע בזמן הגירוש, עומר רחמים מנווט את הספינה לכיוון חדש: באמצעות היכרות מעמיקה עם הכלים השלטוניים הוא מקדם ריבונות דה־פקטו ושואף להפוך את ההתיישבות לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל

כשעומר רחמים נכנס ללשכת מנכ"ל מועצת יש"ע ביוני 2024, היה ברור שלא מדובר רק בחילופי גברי שגרתיים, אלא בניסיון להשיב לספינת הדגל של ההתיישבות את המנוע שקצת דעך עם השנים. מאז הטראומה הלאומית של הגירוש מגוש קטיף, מועצת יש"ע התקשתה לחזור לימי תפארתה. הכישלון האסטרטגי ההוא, שבו המנהיגות הוותיקה נתפסה כמי שנגררה אחרי האירועים, שיתפה פעולה עם אדריכלי הגירוש ולא השכילה לבלום את המהלך, הותיר צלקת עמוקה. הארגון, שהיה פעם חוד החנית של המחנה הלאומי, ירד במידה מסוימת אל מתחת לרדאר הציבורי. רחמים, שמגיע כנציג מובהק של דור חדש, נכנס לתפקיד במטרה ברורה: להחזיר את המועצה להיות הקטר שמוביל את המחנה.

רחמים מייצג דור שלא חווה את גוש קטיף כפסגת המנהיגות, אלא כפצע מעצב שדרש הפקת לקחים עמוקה. הוא וחבריו לדור החדש אינם רואים בחוות ובגבעות "כאב ראש" ביטחוני או פוליטי שצריך לנהל או להסדיר מול רשויות החוק כדי לקנות שקט. מבחינתו, הגבעות וחוות הבודדים הן נכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה ששומר על אדמות הלאום במקומות שהמדינה עדיין לא הגיעה אליהם. בניגוד לעבר, אז נעשו לעיתים פשרות והסכמים על פינוי מאחזים תמורת הבטחות שנראו בדיעבד כנזיד עדשים פוליטי, רחמים מגיע עם גישה אחרת לגמרי: על נכסים אסטרטגיים לא עושים פשרות. הגישה שלו היא של ריבונות דה־פקטו – לא מחכים לאישור מהמינהל האזרחי, אלא קובעים עובדות בשטח ומשתמשים בכל הכלים השלטוניים כדי לגבות אותן בכבישים, בחשמל ובחוק.

מבחינתו, הגבעות וחוות הבודדים הן נכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה ששומר על אדמות הלאום במקומות שהמדינה עדיין לא הגיעה אליהם. בניגוד לעבר, אז נעשו לעיתים פשרות והסכמים על פינוי מאחזים תמורת הבטחות, רחמים מגיע עם גישה אחרת לגמרי: על נכסים אסטרטגיים לא עושים פשרות

היתרון הגדול של רחמים הוא השילוב בין האידאולוגיה הבלתי מתפשרת ובין היכרות אינטימית עם הקרביים של המנגנון הישראלי. הוא צמח במסדרונות הכי מרכזיים של השלטון בעשור האחרון – ליווה את בצלאל סמוטריץ' בוועדת הכספים, שימש כיועץ בכיר במשרד התחבורה וסגר קצוות בלשכת שר האוצר. הניסיון הזה מאפשר לו לנהל את מועצת יש"ע כמו יחידת קומנדו שלטונית. הוא לא בא לבקש טובות או מענקים להתיישבות, הוא יודע בדיוק איפה הכסף נמצא בתוך ספר התקציב ואיך לשנות תקנות שיהפכו את חיי המתיישבים לנורמליים. הוא מבין שהמאבק האמיתי על ארץ ישראל של 2026 לא נמצא רק בטרשים אלא גם בדיוני ועדת השרים לחקיקה ובמשרדי הפקידות הבכירה.

בדיוק כמו האזרח בפתח תקווה

אחד המהלכים החשובים שהוא מוביל כיום, בשקט אך בנחישות, הוא המאבק להפסקת "מס הביטחון". רחמים רואה בזה עניין עקרוני של שוויון זכויות: אין שום סיבה הגיונית שתושב ביהודה ושומרון ישלם מכיסו הפרטי על אבטחה בסיסית שהמדינה מחויבת לספק לכל אזרח בפתח תקווה או בחיפה. הוא פועל להעברת נטל המימון הזה לאחריות המדינה באופן מלא, מתוך הבנה שזהו עוד צעד בדרך לנורמליזציה של החיים ביו"ש. במקביל, הוא שינה לחלוטין את כללי המשחק מול קמפיין "אלימות המתנחלים" הבין־לאומי. במקום להתגונן, להצטדק או לגמגם, הוא הקים במועצת יש"ע מערך נתונים שתוקף את השקרים חזיתית, חושף את המימון הזר שמאחורי הארגונים הללו ומציב מול מקבלי ההחלטות בארץ ובעולם תמונה עובדתית חדה וברורה.

הנסיעה שלו בתחילת 2025 לטקס השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית בוושינגטון הייתה הצהרת כוונות של הדור החדש. רחמים לא נסע לשם בשביל הסלפי למזכרת, הוא נסע כדי לייצר ציר ישיר מול הממשל האמריקני החדש – ציר שבו ההתיישבות מדברת בקול צלול על בנייה וריבונות, בלי התיווך המגמגם של הדור הישן שחיפש תמיד "הבנות" והקפאות שקטות כדי לא להרגיז את הדוד מאמריקה.

בסופו של דבר, עומר רחמים מביא למועצת יש"ע רוח מקצועית של מי שגדל על הלקחים הקשים מהעבר, אבל עם הפנים קדימה. הוא מנהל את המערכה ביסודיות של משפטן ובנחישות של קצין חי"ר, מתוך הבנה שהריבונות היא לא סיסמה לבחירות, אלא תוכנית עבודה יומיומית. הוא לא מחפש את אור הזרקורים, אלא את האספלט של הכביש הבא, את הסדרת החווה הבאה ואת ביטול סמכויות המינהל האזרחי. בעיניו, המטרה היא אחת: להפוך את ההתיישבות לחלק בלתי נפרד, טבעי ובלתי הפיך ממדינת ישראל.

יוסף ארנפלד

עומר רחמים

גיל:
34
מצב משפחתי:
נשוי לאליענה ואב לחמישה
מקום מגורים:
עלי
מקצוע:
מנכ"ל מועצת יש"ע
לא ידעתם:
התארח עם יו״ר מועצת יש״ע לסעודת איפטאר (סיום הרמדאן) אצל בכירים באבו דאבי
אחד עשר צעירים ישראלים שהגיעו להישגים מרשימים בתחומי העשיה שלהם, וידם עוד נטויה