אחרי שהסתיים המאבק על עמונה, פנה אליו בנצי גופשטיין והציע לו את תפקיד מנכ"ל מפלגת עוצמה יהודית. הוא מילא את התפקיד במשך כמה שנים, עד 2019. "באיזשהו שלב החלטתי שאני לא רוצה להמשיך בעוצמה יהודית וחיפשתי את הדרך שלי הלאה. זה לא היה במריבה, פשוט המקום הזה לא התאים לי". אז פנה אליו יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, וביקש שיהיה ראש המטה שלו.
אחד הדברים החשובים שהם קידמו ביחד היה הקמת היישוב אביתר. "בעיניי זה היה אירוע מכונן". זו הייתה תקופה של ממשלת מעבר, בתפר שבין ממשלת האחדות נתניהו־גנץ לממשלת בנט־לפיד, וסוכות זיהה את ההזדמנות הפוליטית. "לקחתי בעצמי הלוואה אישית של 300 אלף שקלים ולא היה לי מושג איך אני מחזיר אותה. זה היה אירוע שהתאבדתי עליו, אבל זה הוכיח את עצמו. בתוך יומיים הרמנו שם עשרים מבנים, הגיעו המון אנשים וכולם עבדו. בסופו של דבר אביתר היה היישוב הראשון שקם בגאון במדינת ישראל אחרי עשרות שנים שלא קמו פה יישובים, וכולם ראו שהשמיים לא נפלו".
בין איתמר לבצלאל
מתי הבנת שאתה רוצה להתמודד לכנסת?
"רציתי להשפיע על החיים הציבוריים במדינת ישראל. זה משהו שבא גם מהבית שגדלתי בו, אנחנו אנשים שמאמינים באתחלתא דגאולה ורוצים לקדם אותה". הדחיפה העיקרית הגיעה כאמור בגירוש. "אני זוכר את המכות שחטפתי משוטרים. אתה רואה איך מוציאים עשרת אלפים אנשים מהבית שלהם ואיך כל המערכת, מהשוטרים ועד אחרון העיתונאים והשופטים, כולם מגויסים ביחד כדי לרמוס אותך. אז אתה מבין שאתה צריך לשנות את הדבר הזה".
יש כל מיני דרכים לשנות – חינוך, התיישבות, תקשורת. למה דווקא פוליטיקה?
"אני לא כיוונתי דווקא לפוליטיקה, אבל כן כיוונתי להשפעה ציבורית. אם אתה רוצה שהמדינה תתקדם ותהיה מדינה טובה יותר, אם אתה רוצה שנוכל בכלל לחיות כאן – אז צריך להשפיע עליה. בסוף כשאתה מחנך אתה משפיע על כיתה, כשאתה בכנסת אתה משפיע על מדינה שלמה".
למרות העבודה הטובה עם איתמר בן גביר, סוכות בחר לבסוף להתמודד דווקא בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית. "לא עזבתי את עוצמה יהודית כי רבתי שם עם מישהו או כי לא היה לי טוב, אני פשוט יותר מתחבר לסגנון של בצלאל מאשר לסגנון של איתמר. בצלאל הוא בן אדם של שותפויות".
החיבור עם סמוטריץ' לא היה מיידי. בתחילת הדרך היו שמועות על כך שסמוטריץ' חושש מהדימוי שסוכות נותן למפלגה ומנסה לחסום אותו. בין השאר, השריונים של אוהד טל ומשה סולומון דחקו את סוכות מהמקום ה־12 ברשימה המאוחדת אל המקום ה־16 הלא ריאלי, והוא נכנס לכנסת רק לאחר התפטרותו של סמוטריץ' במסגרת החוק הנורווגי. סוכות אומר שהמתחים הללו הם נחלת העבר. "היה איזה חשש בהתחלה, הפוליטיקה היא עולם מורכב ולא תמיד קל, אבל היום אנחנו ביחסים טובים. אנחנו עובדים ביחד ומשתפים פעולה באופן מצוין".
ובכל זאת, כשמסתכלים עליך מבחוץ – יצהר, פאות גדולות, עבר בגבעות – זה פחות טבעי לראות אותך במפלגה שהיא המשך של מפד"ל ההיסטורית.
"הדימוי הזה מלווה אותי כל הזמן. בכל מקום שאני הולך אנשים אומרים לי 'כל הכבוד לך, אנחנו אוהבים אותך, נצביע עוצמה יהודית'", הוא אומר בחיוך. "אני מנסה להסביר לכולם, בתמונת הפרופיל שלי ברשתות החברתיות כתוב בגדול 'הציונות הדתית', אני מדבר על זה כל היום. אבל כנראה שאנשים רואים כיפה גדולה ופאות וישר מחברים את זה לעוצמה".
בשלוש השנים שלו בכנסת המשיך סוכות לקדם את הנושאים שבהם עסק עד אז. הוא עמד בראש ועדת המשנה ליהודה ושומרון ועסק הרבה בנושאים של ביטחון לאומי. לפני שלושה חודשים קיבל את ראשות ועדת החינוך של הכנסת ונפתח בפניו עולם חדש. "80 אחוזים מהזמן שלי עכשיו מוקדשים לחינוך. אני חושב שמערכת החינוך בישראל חייבת ריענון דחוף. זה אירוע קריטי".
מה הדברים הכי חשובים שצריך לעשות במערכת החינוך?
"קודם כול צריך להגדיל את החוזים האישיים ולהוריד את ההשפעה המשתקת של הסתדרות המורים וארגון המורים. ארגוני המורים הם בעיניי הדבר אולי הכי הרסני למערכת החינוך כיום. צריך לחזק את מעמד המורה ובעיקר לתת הרבה מאוד גמישות למנהלים. בסוף מי שיודע הכי טוב לנהל את בית הספר שלו זה המנהל. לצערי הדברים האלה לא קיימים, בעיקר בגלל ההתנגדות של ארגון המורים והסתדרות המורים שמנסים כל הזמן להקפיא את המצב הקיים. התוצאה היא שאנשים לא רוצים להיות מורים, השכר לא משתלם וממילא מערכת החינוך נראית בהתאם".
הוא מקדם כעת חוק שיחייב שקיפות בתקציבים של הסתדרות המורים וארגון המורים, וחולם על תחרות בין בתי הספר. "אני רוצה שההורים יוכלו לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את הילד שלהם, ובית הספר הזה יקבל תקציב לפי מספר הילדים שלומדים בו. ככה תהיה תחרות בריאה, כמו שוק חופשי. למורים יהיה אינטרס להתייעל כי הם יתוגמלו בהתאם להצלחות שלהם, המנהלים יוכלו לשחק עם התקציב שלהם כדי להפוך את בית הספר שלהם לאטרקטיבי יותר. ככה זה אמור לעבוד".
אני מבקש מסוכות למנות את ההישגים העיקריים שלו בקדנציה הנוכחית. "העברתי תקצוב של 40 מיליון שקל למילואימניקים באקדמיה. הובלתי את הטיפול בשריפת הפסולת ביהודה ושומרון. זה נושא שלא עניין אף אחד כשהתחלתי להתעסק בו וברוך ה', בשיתוף עם סמוטריץ' ועם ישראל כ"ץ ואחרים, הצלחנו לחולל שינוי. גם המאבק באנרכיסטים ביהודה ושומרון הוא אירוע שאני התחלתי להתעסק איתו, עד אז אף אחד לא נגע בדבר הזה, ועד היום גורשו מהארץ כבר יותר מ־100 אנרכיסטים". גם העברת הסמכויות במערת המכפלה מידי הוואקף ליהודים והקמת אנטנות ביהודה ושומרון ממלאות אותו סיפוק.
מכוון לתפקיד שר
הגעת לכנסת בגיל צעיר מאוד. זה יתרון או חיסרון?
"מבחינת העבודה בכנסת זה חד־משמעית יתרון. בתור מישהו צעיר יש לי יותר אנרגיות ומרץ לעבוד בכל מקום, אני לא מיואש מהמערכת. החיסרון הוא למשפחה, בסוף זה גיל שהילדים גדלים ואתה לא בבית, הילדים שלך גדלים לבד".
איך באמת המשפחה מסתדרת?
"אשתי היא גיבורת־על, אין לי מה לומר. היא גם עובדת וגם מחזיקה הרבה מאוד משימות בסיסיות של הבית אצלנו, גם כשאני לא נמצא".
והילדים? הם מבינים מה אתה עושה או שהם בעיקר מאוכזבים שאתה לא נמצא?
"הגדולות מבינות מאוד, שותפות מאוד, בקיאות בשמות של חברי הכנסת ועוקבות אחרי החדשות. לקטנים יותר קשוח. לבן הקטן הכי קשה, הוא מאוד מתגעגע ולא קל לי להתמודד עם זה, אבל לפחות בשבתות אני בבית".
מה לדעתך התכונות הכי חשובות שצריכות להיות לחבר כנסת?
"נחישות, לא לפחד מביקורת, לזכור כל הזמן שאתה שליח ציבור. חשוב גם להיות יסודי, ללמוד את החומר ולהבין על מה אתה מדבר".
ומה התוכניות לעתיד? אתה רואה את עצמך בכנסת גם בעוד שלושים שנה?
"אם זה תלוי בי, הלוואי שכן. גם בכנסת ובעזרת ה' גם בממשלה".
איזה שר היית רוצה להיות?
"יש לי משהו שאני מכוון אליו אבל אני לא אחשוף אותו. בינתיים, כל עוד אני בכנסת, הייתי שמח להמשיך כיושב ראש ועדת החינוך. אני חושב שיש הרבה מאוד מה לעשות שם".