"טאטע, טאטע תטהר, לי את הלב לי את הלב, אני לא מכיר רופא אחר". המשפט הזה, שנשמע כאילו נצעק מתוך התבודדות לילית עמוקה ביערות אומן, הפך בשנתיים האחרונות לפסקול הרשמי של דור שלם. בן צור הוא תופעה חברתית שהתחילה מהרחוב, מהמועדונים ומהאוזניות של חילונים למהדרין, שבזכותו מצאו את עצמם שרים מילות התחזקות ואמונה בשיא הווליום. החידוש הגדול שלו הוא בנורמליזציה של האמונה: הוא לקח את המילים הקדושות והפך אותן למשהו עדכני, עכשווי וסוחף, כזה שנוגע בנשמה בלי צורך לחזור בתשובה באופן רשמי כדי להרגיש שייך.
הבערה של בן צור לא התחילה במקומות הממוסדים, אלא דווקא מהשטח. הלהיט האמוני הראשון שלו, "אבא", היה רגע של אמת חשופה שפגש אלפי צעירים בדיוק בנקודות התורפה שלהם. "אבא אני פוחד ליפול, אני תלוי בין ארץ לשמיים", הוא שר, ופתאום התברר שגם בלב המיינסטרים החילוני יש צימאון אדיר לדיבור ישיר עם בורא עולם. הצעקה הזאת, של מי שמרגיש את מורכבות החיים בדור ה־Y אבל מחפש עוגן, היא שהפכה אותו לסמל של מוזיקה אמונית חיה ובועטת.