צילום: פיני סילוק

נוה דרומי

החדשות הטובות

מהדורת חדשות סוף השבוע בהגשתה נסקה אל המקום השני בטבלת הרייטינג, ובתוכניתה 'מפגש קצוות' היא סודקת לראשונה את שריון הזחיחות של ראשי השמאל ✦ העיתונאית נווה דרומי ממשיכה את השליחות גם כשהיא באמצע חופשת לידה

כשפרצה המלחמה עם איראן, העיתונאית נוה דרומי הייתה בביתה במהלך חופשת לידה עם בנה התינוק. אבל קולות המלחמה והתחושה הפנימית שמדובר באירוע בקנה מידה היסטורי דחפו אותה להיכנס לחליפת המגישה ולהתייצב בתוכניתה 'קבינט שישי'. החלטתה להתגייס למשימה העיתונאית בימי המלחמה כנראה הוכיחה את עצמה, כי מהדורת החדשות בהובלתה שוברת בימים אלה שיאים חדשים, ועל אף שעלתה לאוויר עם השקת הערוץ לפני פחות משנתיים, התברגה למקום השני בסופי השבוע בישראל עם אחוזי רייטינג שמותירים מאחור את מהדורות החדשות הוותיקות של כאן 11 וחדשות 13.

כבר כמעט שנתיים שהעיתונאית נוה דרומי מגישה את 'קבינט שישי', מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ i24NEWS שמעניקה קונטרה לאומית למהדורות שישי הוותיקות. המהדורה מגישה לציבור הישראלי חדשות ברוח ציונית לא מתנצלת. לעיתים חוטפת דרומי אש צולבת מאורחיה, אך נראה כי העשייה הטלוויזיונית הפובליציסטית תפורה למידותיה. עדות לכך, כאמור, הם אחוזי הצפייה הגבוהים של המהדורה בהובלתה.

לחשוף מיהו רזי ברקאי

נווה אוחזת תוך כדי שיחה את בנה בן החודשיים בבית הוריה שבאלוני אבא בעמק יזרעאל. נראה שהיא נהנית מאוד מרגעי האימהות. דרומי בת ארבעים, נשואה לאדריכל ינון בן דוד, ועוז הקטן הוא בנם המשותף. לדרומי שתי בנות נוספות מנישואיה הקודמים. "המשפחה שלי זה דבר שמאוד חשוב לי, ואני רוצה גם להצליח למצות את הזמן עם הקטנטן שלי כמה שיותר".

דרומי הפכה לפה בשביל מחנה הימין ומתעמתת עם סוגיות שנוגעות בנימי הנפש של החברה הישראלית. בתוכנית הראיונות שלה 'מפגש קצוות' היא פוגשת אישי ציבור מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ובוחנת את השקפת עולמם בזכוכית מגדלת. בין המרואיינים שנטלו חלק במפגש יוצא הדופן הזה נכללים רבים, ובהם האלופים במילואים עמוס ידלין, דן הראל, גדי שמני ועמירם לוין, יושב ראש התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא, מנהל גימנסיה הרצליה זאב דגני, האומן יאיר גרבוז ועוד.

אי אפשר להישאר אדיש לראיונות הללו. דרומי מלהטטת בין טענותיהם ומוציאה מבני שיחה אמירות שגורמות לצופה לנוע באי נוחות בכיסאו מגודל ההתנשאות והניתוק של המרואיינים. והם יושבים להם, בזה אחר זה, ראשי השמאל, אישי ציבור ומנהיגי המחאה, שלל לשעברים, ומבקשים לשטוח את השקפת עולמם המלומדת. אבל דרומי בכישרון רב מעמתת אותם פעם אחר פעם עם אמירותיהם הרדיקליות מהעבר, ועם הנזק שבמעשיהם ובעמדותיהם המנותקות. במקום הליטוף שאליו היו מורגלים מאמצעי תקשורת אחרים, אצל דרומי הם נאלצים לתת תשובות ולנמק את דעותיהם, בלי הנחות.

רגעים חזקים במיוחד בריאיון נצפים כאשר המרואיינים מביעים את פליאתם משאלותיה של דרומי ויוצאים מכלל איזון. כך למשל העיתונאי הוותיק רזי ברקאי, שהפטיר בבוז: "לשנינו יש תעודת עיתונאי, אבל לא בטוח ששנינו עיתונאים". אבל גם ברגעים אלה דרומי מישירה מבט ומתעקשת להמשיך בריאיון כסדרו. הזלזול וההתנשאות לא מרתיעים אותה. בכישרונה הרב היא ממשיכה להקשות, לצטט ולהוכיח את טענותיה, ולא מתרגשת מהמצוקה שבה נמצאים מרואייניה כאשר היא דורשת מהם תשובות. דגש מיוחד היא שמה על חלקם של המרואיינים בתופעת הסרבנות (או "אי ההתייצבות" כפי שהם מכנים זאת) ערב ה־7 באוקטובר ותוהה האם הם מתחרטים על כך.

"מפגש קצוות מציע משהו שלא רואים בימינו בתקשורת יותר מדי, והוא מפגש בין שתי תפיסות עולם שנעשה בדרך ידידותית – ככה לפחות אני רואה את זה, ואני מקווה שגם המרואיינים שלי מרגישים ככה".

לא בטוח שזו התחושה של האנשים שיושבים מולך. אפשר לראות את הזחיחות והביטחון המופרז בהתחלה, ואיך את מצליחה בסוף איכשהו לערער אותם.

"אני תמיד אומרת למרואיינים שלי שאני באה בלב שלם ובנפש חפצה, ומה שבסוף יוצא זה בידיים של המרואיין. המטרה שלי היא לא לבוא ולהקטין, אלא באמת לנסות ולשוחח על תפיסות עולם ועל אירועים שעל סדר היום. בסוף מה שיוצא הוא שלהם. נכון שיש מפגשים שהמרואיינים רוצים לקום וללכת ויש מפגשים שיש בסוף חיבוק, ככה שזה מאוד משתנה".

רגע עיתונאי מזוקק, מציינת דרומי, היה בריאיון הבלתי נשכח עם העיתונאי הוותיק רזי ברקאי, שהפך בתוך שעות ספורות לוויראלי: "הריאיון עם רזי ברקאי היה משהו שרק בדיעבד הבנתי עד כמה הוא היה משפיע וחשוב. היום במקרה מישהו אמר לי שהוא מרצה בחוג לתקשורת ושם לומדים את הריאיון, ואת אומרת לעצמך: וואלה, לומדים את זה. אבל אלה דברים שאת יודעת רק בדיעבד".

כשישבת שם והוא התנשא עלייך, גם כשידע שהמצלמות מתעדות הכול, לא הבנת שקורה פה משהו גדול שחושף את קלונו ברבים?

"הרגשתי שקורה שם משהו, אבל לא ידעתי שזה יתפוצץ ככה. את לא תמיד יודעת מה יזיז את הציבור, מה ייגע לו בנימים הכי רגישים. כשישבתי שם בריאיון הרגשתי שקורה משהו שהוא מעבר, שיש אנרגיה באוויר, אבל לא יכולתי לדעת מה בסוף יתפוס".

ומה את חושבת שהיה בריאיון הזה שכל כך תפס?

"רזי ברקאי הוא איש תקשורת ותיק ומוכר. הוא העביר את החדשות במשך עשרות שנים להורים שלנו ולנו, ופתאום משהו נחשף באדם הזה, שהיה אחראי על החדשות, ושהיה אחראי לתווך אותן לכולנו. נחשף ברבים מה הוא חושב על מי שהוא העביר להם את החדשות".

יש רגעים שבהם את מרגישה שאת עושה דברים שהם מעבר. למשל, עם לוחם כוח 100 שהגיע אלינו לאולפן בשבוע שעבר. הוא עומד מולך ואת רואה אדם שהנפש שלו שבורה לגמרי, אבל מבחינתו את היית במשך כל הזמן הזה הקול שלו. בשבילו, העובדה שאנשים נלחמו על שמו הטוב ועל חפותו, זה היה עולם ומלואו

להשמיע את הקול שהושתק

תוכנית הראיונות 'מפגש קצוות' משודרת במסגרת מהדורת 'קבינט שישי', "שזאת מהדורת חדשות שאין כמותה היום בישראל", מציינת דרומי.

את יכולה לשים את האצבע למה רבים מהציבור בישראל בוחרים לצפות במהדורה הזאת דווקא?

"זאת שאלה שדנים בה רבים בכל מה שקשור לאג'נדה התקשורתית בישראל לאורך השנים. אחרי שאנחנו פחות משנתיים באוויר, בתוכנית עם תקציבים שהם לא כמו של האחרים, היא מצליחה למצב את עצמה במקום השני והמכובד ברייטינג. אני חושבת שזה קורה כי אנחנו מביאים קול שלצופה הישראלי לא היה עד היום. קול ציוני, פטריוטי, שמציג את הדברים כמו שהם".

"אנחנו לא ממציאים את החדשות. אנחנו מציגים את הדברים כפי שאנחנו רואים אותם. מבחינתנו מה שקורה באיראן הוא ניצחון מוחלט. מבחינתנו מה שישראל עשתה בשנתיים וחצי האחרונות בעזה, בסוריה ובלבנון אלו דברים שלא היינו יכולים לחלום עליהם. אנחנו מביאים את הדברים כפי שהם. מקומות אחרים פשוט לא מביאים אותם, או מביאים אותם בראייה המצומצמת שלהם", היא מתארת את הקול המיוחד של מהדורת החדשות בהובלתה. "אנחנו מציגים על היועמ"שית זווית שאמצעי התקשורת האחרים לא מגישים. אנחנו מדברים על כוח 100 ועל העוול שנעשה להם כפי שלא דיברו במקומות אחרים, ועוד לפני שבוטל כתב האישום נגדם", היא מחדדת. "אנחנו מציעים תוכן ודעות שקיימים בציבור הישראלי, ופשוט לא היו נוכחים במהדורות המסורתיות בסופי השבוע".

ואת מרגישה שהציבור מבחין בהבדל?

"חד־משמעית. התגובות שאנחנו מקבלים הן מדהימות. לא רק מה שרואים על המסך, גם מה שמגיע לרשתות. ובסוף אחוזי הצפייה מדברים בעד עצמם".

למקצוע העיתונות היא הגיעה כמעט במקרה, והיום היא רואה בכך זכות גדולה. "לא תמיד חשבתי שאהיה עיתונאית. זה משהו שצמח עם הזמן לאורך השנים, וככל שעשיתי את זה יותר, ככה זה פתח לי את התיאבון. אני חושבת שב'קבינט שישי', יחד עם העורך שלי משה הרוש והצוות הנהדר, בנינו משהו שהוא ברמה האישית בול אני, בול הדעות שלי וכל מה שאני מאמינה בו. והמקום הזה בקריירה הוא מקום שאני מאוד שמחה ומודה שהגעתי אליו. אני מרגישה שיש לי פה את האפשרות לעשות דברים שלא תראי בערוצים אחרים בטלוויזיה".

כשאני מנסה לברר מהו הכוח שמניע אותה בעשייתה העיתונאית, היא מודה ש"ביום יום אנחנו עסוקים בעיקר בעבודה וחושבים איך להגיע להישגים, איך לדבר עם הצופה, מה להביא שיעניין, פחות חושבים במובנים של שליחות. אבל יש רגעים שבהם את מרגישה שאת עושה דברים שהם מעבר", היא מחדדת. "למשל, עם לוחם כוח 100 שהגיע אלינו לאולפן בשבוע שעבר. הוא עומד מולך ואת רואה אדם שהנפש שלו שבורה לגמרי, אבל מבחינתו את היית במשך כל הזמן הזה הקול שלו. אנחנו אפילו לא ידענו את זה, אבל מבחינתם העובדה שאנשים דיברו בשבילם ונלחמו על שמם הטוב ועל חפותם, זה היה עולם ומלואו. אלה רגעים שבאמת את מרגישה שאת עושה משהו טוב".

צה"ל, חבל שלא הקשבתם

בנוסף לעשייה הטלוויזיונית, באמתחתה גם ספר העיון 'פרחים בקנה', בהוצאת סלע מאיר. הספר יצא לאור שנה בלבד לפני 7 באוקטובר. בספרה היא סוקרת את השינויים שעברה המערכת הצבאית בישראל, ממערכת לוחמת למערכת שמכילה את האויב ולא חותרת להכרעה, וכזאת שעסוקה בלקדם תהליכים פמיניסטיים רדיקליים שפוגעים בעמידות צה"ל ובחוסנה הלאומי של מדינת ישראל. הספר זיכה אותה בפרס מולדובן לספרות צבאית חדשה, אך זכה בימים שלפני המלחמה לקיתונות של ביקורת.

את חשה שאולי זו החמצה שהקול החשוב הזה לא נשמע לפני ה־7 באוקטובר?

"חד־משמעית. הספר עוסק בכך שהצבא ויתר על ההכרעה ועל הניצחון. אני מביאה בספר את תפיסת צה"ל ממלחמת לבנון השנייה, שם אני מתארת איך הצבא מוותר על הערכים האלה ומאמץ ערכים אחרים ומה ההשלכות של הוויתור הזה. ואני חושבת שבמובן מסוים בצה"ל של לפני ה־7 באוקטובר היו את כל הסימנים שהוא לא יעמוד במשימה ביום פקודה, ולצערי זה מה שקרה".

את חושבת שהיום משהו השתנה?

"אני חושבת שהקול הזה נשמע יותר, ואני מזכירה שכל מי שדיבר ככה לפני ה־7 באוקטובר קראו לו משוגע ופוגע בצה"ל. גם נגדי היו כמה מאמרים ב'הארץ'. שאגב, זה ממש בסדר. אבל כן, חבל שלא הקשיבו וחבל שתפיסת העולם לפני ה־7 באוקטובר הייתה שכל פעולה התקפית היא בגדר מיליטריסטית ומסכנת את הציבור ואת ישראל. אני שמחה לראות שרוב גדול, גם בציבור וגם בדרג המדיני, שינה את עמדתו הביטחונית". אולי בימים הרי גורל אלה, אחרי ה־7 באוקטובר, יזכה ספרה של דרומי לתשומת הלב המתבקשת ויוביל לתיקון העומק הנדרש במערכות כולן.

רבקי גולדפינגר

נוה דרומי

גיל:
40
מצב משפחתי:
נשואה ואמא לשלושה
מקום מגורים:
תל אביב
מקצוע:
עיתונאית, פובליציסטית ומגישת 'קבינט שישי', מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ החדשות i24NEWS
לא ידעתם:
את חופתה לפני כשנה הנחה העיתונאי ידידיה מאיר והרב המקדש היה אביו, הרב אליאב מאיר
אחד עשר צעירים ישראלים שהגיעו להישגים מרשימים בתחומי העשיה שלהם, וידם עוד נטויה