התחלה// לפני 39 שנה, "נולדתי בירושלים שבין החומות". לדימונה הגיע בגיל שלוש, השני מתוך 11 אחים ואחיות.
אבא// הרב דוד תורג'מן (65), ממלא מקום רב העיר, מייסד וראש הגרעין התורני בעיר וראש מוסדות ישיבת ההסדר דימונה. "אבא הוא איש רב פעלים, סמל למפעל חיים. הוא חזר לכור מחצבתו כדי להקים מקום של תורה, בימים שכולם סביבו חשבו שזה שיגעון, ועשה את זה בענק. אדם שהצליח להצמיח קומה של בניין רוחני גדול מתוך תורת רבותיו, ואמון מוחלט בנשמה האלוקית שבאדם ובטוב האלוקי שעתיד להתגלות".
אמא// פנינה תורג'מן (64), "עיקר הבית. אשת חסד מופלאה. נולדה וגדלה עד גיל תשע בקנדה, ועלתה לארץ אחרי מלחמת ששת הימים. אמא היא סמל לאופטימיות ושמחה והעניקה המון חום ואהבה, וכמו שאחי עקיבא אומר: אצלנו בבית היה חוק ניגון חובה. המוזיקה והנגינה היו חלק בלתי נפרד מהבית".
עקיבא ורוחמה// אחִיהם של שני הזמרים היוצרים עקיבא תורג'מן ורוחמה בן יוסף. "אנחנו משפחה שהיא פצצת אנרגיה אחת גדולה ובתוכה גם עקיבא ורוחמה, שמלמדים אותי איך להביע קול פנימי עמוק של טהרה בצורה אומנותית והכי מקצועית. שניהם יוצרים גדולים ומחוללים שינוי על טהרת הקודש".
אולי יעניין אתכם
לדימונה// בגיל שלוש עבר עם משפחתו לדימונה. "בשבילי כילד המעבר היה חד. מקפסולה של קודש ברובע היהודי, אתה פתאום מגיע למקום שהוא קצת ארץ לא זרועה מבחינה רוחנית. ילד עם כיפה ופאות היה מחזה חריג באותם ימים בעיר. בתור ילד קטן הייתי הולך ברחוב וסובל מהצקות בגלל החזות הדתית שלי. היום המצב אחרת לגמרי ברוך ה'".
יסודי// למד בבית הספר הממלכתי־דתי־תורני 'נועם חיים', "בית ספר יסודי שהוקם כשהגענו. זה היה בית ספר צומח. למדנו בקרוואן בבית הכנסת שבו אני משמש היום כרב. אחר כך עברנו למבנים מאולתרים עד שהגענו למבנה מסודר. היום בית הספר מונה כ־450 תלמידים".
חברותא// "הייתי תלמיד די בעייתי. פחות הסתדרתי במסגרות, והלימודים לא עניינו אותי יותר מדי, חוץ מלימודי קודש. לכן שלחו אותי לתגבור בישיבה הגבוהה בדימונה. אחר הצהריים הייתי הולך ללמוד חברותא עם בחורים מהישיבה ועד היום זה זכור לי כחוויה מתוקה וממלאת".
סבא יצחק// "אבא נולד בדימונה לרב יצחק ולמרים תורג'מן, ממייסדי העיר. כילד אהבתי לבקר את סבא וסבתא, לקבל פרוסה מרוחה בחמאה וללכת עם סבא לבית הכנסת. אלה היו שעות של המון חום, אהבה ומתיקות".
מסתובב// בכיתות ט'-י' למד בישיבת מקור חיים בגוש עציון. "לא כל כך למדתי. הייתי מסתובב הרבה בירושלים. אלה היו שנים של בירור, אבל תמיד הקשר עם הבית היה יציב וחזק וזה מה שהחזיק אותי והחזיר אותי. יש לי גם הרבה חוויות טובות מהישיבה. אהבתי את הרב דב זינגר ואת הר"מים והייתה לי שם חבורה מדהימה של חברים".
פיגוע// בכיתה ט' פרצה האינתיפאדה השנייה. "אלה היו שנים טראומטיות. באחת הפעמים נסעתי בטרמפ, ופתאום הנהג קולט שיורים עלינו. שמענו את הפגיעה של הכדורים ברכב ובמעקה של הגשר. זה היה מאוד קרוב ומפחיד. זה חידד בי את הצורך להילחם על הארץ ולהיות חלק מהדור שבונה אותה".
לומד ומטייל// בכיתה י"א עבר לישיבה התיכונית בדימונה. "שם נפתח לי החיבור ללימוד תורה. היה לי ר"מ צעיר בשם הרב אסף נאומבורג והוא בנה בנו את השקיקה לקודש. בדימונה העמקתי את הקשר עם התורה וגם עם המדבר והנגב. הייתי מטייל המון".
ישיבה// בתום לימודי התיכון פנה לישיבת שבי חברון "מתוך חיבור לתורה הגדולה של הרב משה בלייכר. שנתיים וחצי למדתי שם. תכננתי להתגייס לשירות משמעותי אבל בסוף למדתי תורה במשך שמונה שנים ורק אז התגייסתי".
הברכה// "לקראת גיל 20 הגעתי למסקנה שאני רוצה להתחתן. חודש וקצת לפני יום ההולדת שלי הלכתי לרב מרדכי אליהו כדי לקבל ברכה, והוא בירך שאזכה לדעת מי אשתי לפני גיל 20. ערב לפני יום ההולדת שלי החלטנו שאנחנו מתחתנים. רק אחר כך קלטתי את זה".
החצי השני// רעות, בת 39, עובדת סוציאלית, מטפלת זוגית ומנחת הורים. "היא העוגן שלי בחיים. כל מה שאנחנו עושים הוא בשם האחד המשותף שלנו".
הנחת// שמונה. טוביה בן 18, אבינועם בן 16, נטע בת 14, משה אוטוטו בר מצווה, מרים בת 11, רחל בת 9, אריאל בן 6 והקטן דוד-אורי בן שנתיים, "נקרא גם על שם תלמיד שלי, אורי שני הי"ד, שנפל במלחמה. הילדים הם עיקר החיים. הנחת, העוגן והמקום הבטוח".
אני קבעתי// אחרי החתונה למד בישיבת הר המור. לצבא הלך בגיל 25 כשהוא אב לשני ילדים, במסלול הסדר מרכז בחיל השריון, ואז חזר ללמוד בישיבה בדימונה. במקביל שימש ר"מ בישיבה הגבוהה במשך ארבע שנים. "תלמידים שעד היום הקשר איתם מחיה אותי. זה היה לגדול יחד איתם".
אורי// "אחד יחיד ומיוחד מתלמידיי נהרג בשמחת תורה, אורי שני הי"ד. היה לי קשר מיוחד איתו. הוא הפך להיות תלמיד־חבר. היה לנו קשר קרוב של התייעצויות, ושיח ובניין של תורה ומידות".
מחנך// לאחר ארבע שנים הפך לר"מ בישיבה התיכונית בדימונה. "שם התעצבה שיטת החינוך שלי. מפגש עם נפשות של הדור הצעיר. זה היה תוסס וכיף, ומצד שני התמודדות עם האתגרים שהדור הזה מביא איתו".
רב קהילה// בשנת 2013 מונה לרב בית הכנסת 'קוממיות' בדימונה. "עשיתי קורס רבנים צבאיים במילואים והפכתי לרב גדוד. שם נפתחתי לעולם הרבנות. 12 שנה הייתי רב ולוחם בגדס"ר 551. יחד עם זה נכנסתי לכהן כרב בית הכנסת שבו גדלתי כילד קטן, עם כל הזקנים והאנשים המיוחדים שבו. זכות ענקית".
לאיגוד// בתור רב קהילה הצטרף לאיגוד רבני קהילות. לפני שנתיים וחצי מונה למנכ"ל האיגוד, שמאגד יותר מ־600 רבני ורבניות קהילות בכל הארץ. "מול אתגרי התקופה הרבים וחיפוש כן אחר בשורה רוחנית אמיתית, רבני הקהילות נדרשים לחשיבה רחבה ומהפכנית, לתודעה של הנהגה מחברת, כריזמטית ומובילה".
יפוצו מעיינותיך// "האיגוד מלווה ומעצים מאות מנהיגי קהילה בכל הארץ, ומאגד תחת קורת גג אחת מגוון רחב של מיזמים ופעילויות תרבות ותוכן יהודי. האיגוד יוצר רשת רבנית רחבה שמעניקה כוח לרבנים ולנשותיהן ומעצימה את הפעילות שלהם בשטח. הרשת הזאת יוצרת מכפלת כוח והשפעה רוחנית גדולה על עם ישראל".
מהפכה// "בשנים האחרונות מתחוללת בשטח מהפכה רוחנית. עם ישראל מחפש יותר תורה ויותר קדושה. צריך להנגיש לו את האפשרות להתחבר, וזה יקרה רק מתוך תורה נאמנה שמגיעה דרך רבנים ורבניות. המפתח לכך הוא יצירת עוגנים רוחניים מאירים בכל מקום, והרשת הרבנית הזאת מאפשרת לאורות הבודדים האלה להפוך לאבוקה אחת גדולה".
מלחמה// הוא רס"ן במילואים ושירת לאורך המלחמה יותר מ־350 ימים. "הייתי רב צבאי ולוחם בגדס"ר 551. היינו בעזה בשני סבבים, וגם במטולה ובהר דב. זו חבורה מדהימה. הגדס"ר יהיה לנצח מקום מופלא בשבילי. פגשתי שם את עם ישראל במובן הכי רחב. אלה אנשים שונים ממני, והלחימה יחד כתף לכתף והחוויות המשותפות יצרו חיבורים מדהימים".
חשמונאים// לאחרונה התחיל לשרת כמ"פ מילואים בחטיבת החשמונאים. "מקימים גדוד חרדי ואני בפלס"מ, פלוגת סיוע מנהלתי. חטיבת חשמונאים אומרת שהשירות בצבא הולך יד ביד עם ומתוך לימוד התורה. זה מיועד לציבור החרדי ואף אחד לא בא לשנות אף אחד. יש אמירות ברורות ומשתדלים להגיע לסטנדרטים המקצועיים הכי טובים".
גאולה// "אני רואה בזה גאולה. אני מאמין שהשירות בצבא הוא מצווה עצומה וזכות גדולה. לחשמונאים מגיעים חבר'ה במטרה להיות לוחמים הכי טובים שיש, יחד עם התורה. אין דבר יותר מרגש מלקום באמצע הלילה בעזה ולראות חיילים לומדים סוגיה בעיון".
סבלנות// "לצערי, הלחץ המאסיבי על הציבור החרדי יוצר ציפוף שורות של החרדים. נכון לעודד שיח והידברות מתוך אמון ושותפות, ויחד עם זה לפתח את המסגרות בצבא ולעגן אותן בפקודות מטכ"ל כדי שיוכלו לראות את רצינות הצבא שמי שנכנס חרדי יוצא חרדי. חקיקה לא תועיל בשום דבר, כולם מבינים את זה. הכפייה לא תועיל, צריך סבלנות בתהליך".
החטוף// "בן העיר דימונה שגב כלפון היה חטוף בעזה. פגשתי אותו בבית קפה יומיים אחרי ששב הביתה. סיפרתי לו שכשלחמתי בעזה חשבתי על זה שאולי הוא נמצא מתחתיי ממש עכשיו במנהרה. הוא הגיב באמירת מזמור לתודה. האמונה שפורצת ממעמקי השבי היא דבר מדהים".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// משתדל לקום בשעה שש, "אבל זה מאוד תלוי מתי אני הולך לישון. הלו"ז שלי בעיקר כולל נסיעות לירושלים ולכל רחבי הארץ, ובדרך כלל אני חוזר הביתה מאוחר".
פלייליסט// "לא שומע הרבה מוזיקה, בעיקר פודקאסטים. אם שומע, אז בעיקר שירים של יוצרים בעלי זיקה יהודית עכשווית, ניגוני חסידות ופיוטים".
השבת שלי// "טעינת אנרגיה רוחנית משפחתית, זמן ללמוד וללמד תורה".
דמות מופת// "אבי מורי הרב תורג'מן, וכן הרב שמואל אליהו ומורי ורבי הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל. שלושתם ממלאים אותי בטהרה ויראת שמיים".
מפחיד אותי// "לאבד משהו ביראת שמיים".
משאלה// "שאנשים יחקרו את שורשי הדברים והסיפורים, ולא ילכו אחר שטיפת מוח והיסח דעת ציבורי. שיתחברו לרבנים בדבקות".
כשאהיה גדול// "להשפיע על עם ישראל עוד ועוד אור של תורה וקדושה כפי כוחותיי הדלים שחנן אותי ה'".
לתגובות:
