התחלה// לפני 53 שנה, נולדה בראשון לציון, שלישית מארבע בנות.
אבאמא// אבא אהרון דוד חסין ז"ל, שימש גבאי בית כנסת במשך יותר מ־50 שנה. "הקים שני בתי כנסת והיה מסור להם בימיו ולילותיו. ככה גדלנו". אמא סוזן חסין, "הייתה מנהלת חשבונות, אבל בעיקר שותפה מלאה לכל ענייני בית הכנסת וניהול הבית. המתנה הכי גדולה שקיבלתי מההורים שלי היא הקשר החזק לצדיקים. הבבא סאלי והרשב"י היו בני בית אצלנו בדיבורים ובתפילות. יש בי הכרת הטוב על הפשטות והעין הטובה שבהן הם גידלו אותנו".
מסורת// גדלה במשפחה מסורתית. "כשהיינו ילדים, ההורים היו מסורתיים עם חיבור חזק לבית הכנסת ולמסורת. האחיות הגדולות שלי עוד למדו בבית ספר ממלכתי קרוב לבית. אני כבר למדתי בממלכתי דתי, ובכיתה ז' ביקשתי לעבור מהתיכון הדתי לאולפנת צפירה".
המעבר// "האולפנה פתחה לי עולם חדש. באותה שנה סבא שלי נפטר והבית גם הלך והתחזק. בשנים ההן הייתי חניכה ומדריכה נלהבת בסניף בני עקיבא שבט עצמאות בעיר. שניהם היו עבורי מקום מכונן של גיבוש תודעת שליחות ואהבת תורה".
אולי יעניין אתכם
אחותי// "אחותי הגדולה סיגל חלתה בגיל צעיר במחלה קשה. בגיל 30 הפכה סיעודית לגמרי, וההורים שלי טיפלו בה במסירות גדולה עד שנפטרה. למרות הקושי העצום הבית היה בית שמח".
שירות לאומי// שנה ראשונה במדרשת נחלת ש"י בחיספין. "שנה שבה עיקר מה שעשינו היה ללמוד וללמד תורה, ומתנה ענקית בצידה היו המשפחות המאמצות. אני זכיתי בחיבור למשפחתם של הרב אברהם וזיווה שילר. שם למדתי איך נראה ומרגיש בית מתוק של תורה". שנה שנייה באולפנית טבריה. "פגשתי דמויות חינוכיות שהולכות איתי עד היום, אברהם ליפשיץ, רחל סלע ועוד".
מכללה// לימודים במכללה בירושלים, יהדות וייעוץ חינוכי. "הלכתי ללמוד ייעוץ חינוכי כי תמיד עניינו אותי אנשים ותהליכים. במכללה פגשתי בית מדרש חי ותוסס עם גדולי ישראל, לימוד תורה בעומק והרבה פתיחות וכבוד לכל מי שיראתו קודמת לחוכמתו. כר פורה לצמיחה רוחנית ואישית".
החצי השני// הרב אייל ורד, בן 54, רב קהילת יחדיו בפתח תקווה ור"מ במכון מאיר, "הוא המתנה של חיי. אנחנו גם הכי דומים וגם הכי שונים. החבר הכי טוב שלי וגם מי שאני לומדת ממנו הכי הרבה תורה של החיים".
הנחת// שישה. תהילה חיה בת 29, נעמה מרים בת 27, אהרון דוד בן 24, עבריה בת 22, קמה בת 20, ועטרה בת 17. "תודה להשם, בתפילות ועם המון סייעתא דשמיא זכינו לשישה ילדים נפלאים, לחתנים וכלה מדהימים, ולחבורת נכדים קסומה ביותר".
היריון מיוחד// לידת הבת הבכורה הייתה בגדר נס גלוי, "עם תפילותיו החמות של הרב רפאל לוין ועם ליווי צמוד של הרב מנחם בורשטין ממכון פוע"ה, ראינו ניסים גלויים. במהלך ההיריון בבדיקת אולטרסאונד נמצא ממצא מדאיג שלא נתן לה סיכוי לשרוד. הרופאים לחצו עלינו לעשות הפלה, אבל בחסדי השם היה בנו רצון עז שלא לוותר. עברנו מסע מלא תקווה ותפילות. חודשיים לפני הלידה הממצא החל להיעלם. ממש נס גלוי".
הרב אלישע// אחרי שנת מגורים בחיספין עברו לירושלים. בעלה למד בכולל 'חזון אלחנן' שבעיר דוד. "בתוך ירושלים עוד זכינו לגור ברחוב בית שערים ולהיות שכנים של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל מצד אחד, ומצד שני סמוכים לבית הכנסת של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. זכינו לראות את האנשים הגדולים הללו ביומיום וללמוד מהם. זכות עצומה".
גוש קטיף// שלוש שנים גרו בבית שמש, "גם שם זכינו להיות שותפים בהקמת קהילה דתית לאומית", ומשם עברו לנצרים. "בעלי התחיל ללמד בישיבת 'נצר מטעי' בנצרים. הרב ציון טוויל, שהיה הרב שלו בחיספין, קרא לו לדגל ואנחנו עברנו לגוש קטיף. זו החלטה ששמחנו בה מאוד, יחד עם ההבנה שלגור שם זה לא רק ברמת התודעה שהחיים שלנו בידיים של השם, אלא ממש הרגשה נוכחת ביומיום".
החיים בגוש// "מקום שבו הרגשתי שאני פשוט רוצה לחבק את האדמה, מקום שבו ועדת הקבלה הייתה עצם הנכונות לעבור את הדרך מציר קרני ברכב ממוגן. כל אדם, כל משפחה, מגדולי הארץ המה. אנשים שכל מה שעניין אותם בחיים היה מה השם רוצה מהם. שליחים על מלא".
הגירוש// "תקופה אינטנסיבית מאוד שבראשיתה "דין נצרים כדין תל אביב" ובסופה גירוש ועקירה. הגירוש הוא אירוע מטלטל ששבר הרבה מאוד הנחות יסוד וחייב אותנו לבנות קומה חדשה, גם פנימית וגם לאומית. הלכתי ללמוד בבית מדרש להתחדשות של הרב דב זינגר, וזה היה בשבילי מים קרים על נפש עייפה".
בני נצרים// אחרי הגירוש עברו עם היישוב והישיבה לאתר הזמני ביבול, בדרך להקמת היישוב בני נצרים בחולות חלוצה. בכל השנים האלה שימשה יועצת בית הספר. "קהילה חזקה שמיד התמסרה לשליחות הבאה, ובו בזמן התמודדה עם השברים. חשנו איך משהו נשבר גם אצל התלמידים. היו חרדות וכאב שלא פגשנו קודם. אי אפשר לתאר את המורכבות והאינטנסיביות של ההתמודדות אחרי הגירוש, אבל לא נשארנו בזה".
יועצת// אחרי הגירוש עבדה כמדריכה ביחידה למצבי לחץ וחירום של שפ"י במשרד החינוך. "השתדלתי לתת יד מלאת אמונה, תקווה ואופטימיות לצוותים המתמודדים עם מצבי חירום מגוונים. במקביל הייתי גם יועצת בגיל הרך. הייתי גם יועצת של גני חב"ד, ושם נוצר הקשר שלנו עם הרבי מלובביץ' ועם התורה שלו. למעשה, יש לנו שפה משותפת כי אצל כולנו המניע המרכזי בחיים הוא להיות שליחים ולהפיץ החוצה את מעיינות התורה, האמונה והאהבה".
אריאל// אחרי שנתיים הישיבה עברה לאריאל, וחברה לקהילת 'נצר אריאל', "חבורה שהחליטה אחרי הגירוש להעמיק את החיבורים והקימה גרעין בעיר אריאל. אנחנו נשארנו לגור עוד שנה ביבול עד שתהיה לנו התבהרות מה הלאה".
להתחבר// "אחרי הגירוש היה לנו ברור שצריך למצוא את הדרך להרחיב את המעגלים והחיבורים. הגיעה אלינו פנייה לייסד יחד קהילה תורנית ישראלית אידאליסטית במרכז הארץ, קהילת יחדיו. בהתחלה היא נוסדה לחילונים ודתיים יחד. רעיון מיוחד שהרגיש לנו כל כך נכון אחרי העקירה, ועברנו לפתח תקווה".
רבנית קהילה// מאז, קרוב לח"י שנים, עומדת לצד בעלה בראש קהילת יחדיו בפתח תקווה. "קהילה גדולה ותוססת שמשתדלת להרבות טוב ולגדול בעבודת השם. מחפשים כל הזמן את הדרך להיות שותפים במעגלי עשייה לטובת עם ישראל, בפנים ובחוץ. עסוקים בפרויקטים כמו שליחי יחדיו במקומות העבודה, חבר מביא חבר – חיבורים בין דתיים לחילונים, משקיעים בקליטת עלייה מברזיל ובכלל, משתדלים לעשות טוב. אני אשת הרב ומשתדלת להיות כתובת זמינה וקרובה לכל פנייה".
עוד כוחות// "בשלב מסוים הילדים גדלו והתחלתי להרגיש פנויה יותר, וכך התגלגלה אליי פנייה לניהול של אולפנה. בהתחלה אפילו לא רציתי לשמוע, אבל בהמשך משהו התבהר וקיבלתי את תפקיד ראש האולפנה בשעלבים. תחום חדש, זכות גדולה".
7 באוקטובר// "אחרי שנתיים בשעלבים הבנו יחד שנכון לעשות שינוי, ותכננתי לי מעין שנת שבתון, שנה מפנקת של מנוחה ולימוד תורה. כל התוכניות נקטעו בשבעה באוקטובר והמלחמה שנפתחה. הרבה מגויסים. בעלי קפץ כבר בשבת לצפון, והבן שלי היה בסדיר בשריון. גם החתנים הוקפצו והנשואות הגיעו אלינו. כמו כל עם ישראל, הלם גדול. אסון גדול. אבל כולנו היינו יחד".
אובדן// "חמישה ימים אחר כך נפלה אחיינית של בעלי, עדי אודיה ברוך הי"ד. היא התעקשה להתגייס למילואים ובדרכה להיות סמב"צית בחמ"ל בעיר שדרות נפגעה מרקטה. אין מילים לתאר את הכאב, רק הערצה לגיסתי וגיסי אורית ואבי ולילדיהם דביר ויניר, שהדרך שבה הם מתמודדים מגדלת את כולנו וממחישה לנו את גבורת הבחירה בחיים".
אולפנה 2// בסוף אותה שנה התגלגלה לפתחה ההצעה לעמוד בראש אולפנת דרכי נעם בפתח תקווה. "כשסיימתי את הניהול בשעלבים תהיתי אם ארצה לחזור למשימה הגדולה הזאת. אמרתי לעצמי שזה אצל השם יתברך, אם הוא ירצה הוא ידאג לזה. כשזה הגיע הייתה בהירות שזה הדבר הנכון, וכתלמידתו של גדול השליחים בחינוך בני ובנות ישראל, הרב דרוקמן זצ"ל, אמרתי גם אני, הנני".
הראש// "באולפנה אני זוכה להיות שותפה לצוות מסור שאני אוהבת ומעריכה מאוד, ולהיות עסוקה יחד איתם באחד הדברים החשובים ביותר בימינו: חינוך בנות ישראל המאלפות, לחיים של אהבת תורה ויראת שמיים בימים של גאולה ממש".
ובמגרש ביתי:
מה הלו"ז// "בימים הטובים אני קמה בשש ורבע להליכה עם חברות טובות. אין על הבוקר ואין על חברות טובות. משם לאולפנה, לימים עמוסים ומלאים בכל טוב. את היום סוגרת בכוס קפה ושיחה טובה עם בעלי".
פלייליסט// "פיוטים של יגל הרוש, שירי נבואה של ביני לנדאו, ניגוני דבקות של דדי בן עמי עם ההמנון לארץ ישראל".
השבת שלי// "תודה להשם שנתן לנו את השבת. מה אנחנו בלעדיה?! עוגן של המשפחה, נהנים כל שבת מהתורה המתוקה שבעלי מלמד ומהיחד של הקהילה, וברוך השם מהרבה בלגן של הנכדים".
דמות מופת// "בחדר שלי באולפנה יש תמונות של דמויות מופת שמאירות ומכוונות את חיי: הרב קוק, הרבי מלובביץ', הבבא סאלי, רבי אריה לוין, בנו הרב רפאל לוין, הרב מרדכי אליהו ורבי שלמה קרליבך, זכר צדיקים לברכה. והרב יצחק גינזבורג ייבדל לחיים ארוכים".
מפחיד אותי// "הכי מפחדת משנאת אחים שהיא באמת שנאה לחינם. כי לא משנה כמה אתה צודק, זו פשוט סכנה קיומית".
משאלה// "שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן וחסד עלינו ובינינו".
כשאהיה גדולה// "לגור בכל מקום בארץ ישראל ולבנות הרבה בתים. עד שאזכה, שותפה נאמנה ונלהבת ביותר בקרן החוות".
לתגובות:
