כששוק החלב מתוכנן, מי שנחלב הוא הצרכן

במשך עשורים משלם הצרכן הישראלי מחיר כבד בגלל אנכרוניזם כלכלי שנקרא "תכנון משק החלב". כעת, בטיוטת חוק ההסדרים לשנת 2026, מגיעה הזדמנות היסטורית לתקן את העיוות הזה. אבל קודם, בואו נבין למה בישראל כולנו בוכים על חלב שנשפך.

היום כל שרשרת ייצור החלב – מהרפת ועד למקרר שלכם – נשלטת ומפוקחת על ידי המדינה. המדינה קובעת כמה חלב כל רפת רשאית לייצר, באיזה מחיר המחלבות מחויבות לקנות אותו (מחיר מטרה), ובאיזה מחיר הוא יימכר לכם (מחיר מפוקח לצרכן). זהו מודל סובייטי טיפוסי שהוכיח את כישלונו בכל מקום בעולם. התוצאה? מחיר החלב בישראל גבוה ב־77% ממחירו במדינות האיחוד האירופי, אף על פי שתנובת החלב לפרה בישראל היא השנייה בעולם.

אז איך זה יכול להיות? בדיוק ככה: המדינה ממצעת את עלויות הייצור של כל הרפתות – היעילות והלא־יעילות – ועל בסיס זה קובעת "מחיר מטרה". כפי שגילה מבקר המדינה, השיטה הזאת כוללת בחישוב גם רפתות משפחתיות קטנות והפסדיות. מכאן, המחלבות שקונות את החלב הגולמי כדי לייצר ממנו מוצרי חלב שונים משלמות מחיר קבוע ויקר מאוד, שמניב רווח גדול לרפתות היעילות ואינו מכסה את עלויות הרפתות הקטנות.

ועכשיו מגיע החלק המשעשע: כאשר "מחיר המטרה" עולה, אך המחיר לצרכן נשאר קפוא – כלומר בפיקוח – נוצר פער. המחלבות לא רוצות לקנות יותר חלב במחיר גבוה כשהן לא יכולות להבטיח לעצמן רווח על מוצריהן. הרפתנים לא מייצרים יותר חלב גם אם הם יכולים, בגלל הגבלת מכסת הייצור של המדינה. ואנחנו הצרכנים משלמים את המחיר: פעם בחלב מפוקח יקר מאוד לעומת מקומות אחרים בעולם, ופעם שנייה במחסור תדיר במוצרי החלב המפוקחים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן עכשיו גם הצלחת: כשביטחון המזון הופך לתכנון מרכזי

"אבל יש לנו מכרזי ייבוא זמניים לחלב!" זה הפתרון הגאוני שהמדינה הציעה עד היום. פתרון שלא לוקח בחשבון את העובדה שבדרך זו אין לנו עדיפות בפסי הייצור העולמיים כי אנחנו לא לקוחות קבועים. תוסיפו את דרישות הכשרות ואת העובדה שמדובר במוצר רגיש עם תאריך תפוגה קצר – וקיבלתם מתכון מושלם ליבואנים שמסרבים לייבא חלב, רפתות ששופכות חלב בעיתות מחסור במשק, ומחלבות שלא מייצרות מוצרי חלב נדרשים בשל היותם הפסדיים.

אז מה הפתרון? אירופה! בשנת 2015 אירופה הבינה את הטעות שעשתה כאשר תכננה את משק החלב, ופשוט שחררה את 27 מדינות האיחוד האירופי מתכנון מרכזי. ומה קרה שם, אתם שואלים? אחרי התאמה קצרה, המחירים ירדו והשוק התייצב. מתברר שכשמפסיקים לתכנן את השוק – הוא פורח. את הדבר הזה בדיוק מבקש לקדם חוק ההסדרים הקרוב: ביטול מכסות הייצור, פתיחה לייבוא חופשי ללא מכסים והסרת הפיקוח על המחירים.

תחת הרפורמה, הרפתנים היעילים ירוויחו מהיכולת לייצר יותר ולמכור את החלב במחיר השוק האמיתי. הרפתנים הלא רווחיים יקבלו פיצוי הוגן בתוכנית פדיון המכסות ויוכלו לעבור לעיסוקים חלופיים. אפילו הפרות ייהנו, משום שרק עדרים יעילים ומטופלים היטב ישרדו בשוק תחרותי. בנוסף לכך, ייבוא קבוע של חלב ומוצרי חלב יבטיח שלא תצטרכו לרוץ בין סופרמרקטים כדי למצוא חלב לקפה של הבוקר.

כשיש תחרות אמיתית, השוק מייצב את המחיר – גם של החלב הרגיל וגם של חלב מיוחד שכיום נמכר במחיר מופקע. הצרכן יוכל לבחור, המחירים ירדו, והמחסור ייעלם. פשוט כך.

יש לנו היום שוק מפוקח ויקר, רפתות קטנות ועניות שנאבקות על קיומן, ומחסור תדיר על המדפים. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק לנסות לתכנן את השוק ותיתן לכוחות הכלכליים הטבעיים לעבוד. ואז באמת נהיה ארץ זבת חלב ודבש.

הכותבת היא מנכ"לית הלובי הציבורי 'האינטרס שלנו'