בישראל לא פועל נמל תעופה לאומי שיש לו ועד עובדים. פועלת כאן שושלת מלוכה שיש לה שדה תעופה פרטי, והיא מנהלת אותו כאחוזה פאודלית סגורה על חשבון כולנו. התמונות שפורסמו בחודש האחרון, של 107 אלף ישראלים בכ־600 טיסות ביום שנזרקו בטרמינל בשיא הקיץ, של מסועי כבודה דוממים ושל מטוסים שהמריאו לאירופה ריקים לחלוטין ממזוודות, אינן תקלה תפעולית מקרית ובוודאי שלא מאבק עובדים צודק. מדובר במפגן כוח בריוני ומתוזמן של מונופול סטטוטורי דורסני, שהתרגל לסחוט את שער היציאה היחיד של המדינה בכל פעם שמתחשק לו להזכיר מי כאן בעל הבית האמיתי.
השליט הבלתי מעורער, פנחס עידן, יחגוג בקרוב 70 וייאלץ לפרוש על פי חוק לאחר ארבעה עשורים. אבל אל תדאגו להמשכיות השושלת: תחקיר חדשות 12 חשף כיצד מוכשרת הקרקע להעברת הכתר לנסיך היורש – הבן נאור עידן, שבתוך שבע שנים בלבד מקבל שכר של מנהל מחלקה בלי לנהל איש ובלי לעבור מכרז. סביבו פורחת קומבינת ביטוחים מופלאה: במקביל לעבודתו ברשות, החזיק נאור בסוכנות ביטוח פרטית ("יקירים") שפעלה ישירות מתוך משרדי סוכנות 'ניהולית' – הסוכנות שמבטחת אלפי עובדי רשות במימון ציבורי מלא. בהמשך, על פי התחקיר, מכר נאור את הסוכנות לאותו מקורב משפחתי ובעלי 'ניהולית', שהודה בעצמו בהקלטות: "בסוף אנחנו שלוחה של הוועד".
השבט כולו – ילדים, חתנים, כלות, אחים ואחיינים המועסקים ברשות ומנהלים זה את זה בניגוד לכללים – מתגורר במושב אחיסמך. השיא שייך לרב מוכר שמשתכר שנים כ"עוזר מנהלתי", מגיע בבוקר להחתים כרטיס, נוסע לדרכו וחוזר בערב להחתים שוב, כשעידן עצמו מודה: "בחיים הוא לא היה עוזר שלי, עשר שנים לא ראיתי אותו". על החגיגה הזאת, שבה שליש מעובדי הרשות הם בעלי קרבה משפחתית ועלות השכר הממוצעת עומדת על כ־27 אלף שקלים בחודש (ושיאנים שמגיעים ל־85 אלף שקלים), משלם הציבור אגרת נמל מונופוליסטית של כ־125 שקלים לכל כרטיס טיסה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
עכשיו גם הצלחת: כשביטחון המזון הופך לתכנון מרכזי
בנושא 1211b
פיסיבי טכנולוגיות מקווה ששער הדולר הגיע לתחתית
בנושא 1211b
30 אלף אתרים מחכים שמדינת ישראל תתעורר כבר
עוד בכלכלה
זו לא רק השרלטנות של פרופ' אריאלי, זה החלום הוורוד שמוכרות לכם קרנות ההשקעה
עוד בכלכלה
הירידות בסקטור המניות הביטחוניות: מהו הגורם ומה הצפי להמשך?
העילה להשבתה הפעם נשענת על קשיחות העסקה שמתנגשת בהיגיון הכלכלי: בנתב"ג עוברים בחורף כ־40 עד 50 אלף נוסעים ביום, בעוד שבקיץ המספר מזנק ליותר מ־100 אלף – פער המחייב הכפלת כוח האדם למשך שמונה עד עשרה שבועות בלבד בשנה. במקום לאפשר מיקור חוץ גמיש, תחרות מול מפעילים בין־לאומיים או אוטומציה, מנגנון הקביעות הממשלתי מייצר מחסור כרוני בידיים עובדות. הוועד חוסם כל פתרון יעיל כדי לסחוט תקני קביעות ופנסיות לעובדים עונתיים שישבו באפס מעשה תשעה חודשים בשנה. והמשק? הוא סופג נזק ישיר של 25 עד 30 מיליון שקלים ליום של שיבושים, לצד פגיעה כלכלית ישירה בנוסעים המעוכבים וקנסות לחברות זרות שמקפיצים את מחירי הטיסות לכולנו.
חשוב להבין, מדובר בשביתה פראית ובלתי חוקית בעליל. החוק בישראל מחייב שירות ציבורי בהכרזה רשמית על סכסוך עבודה ובמתן 15 ימי הודעה מוקדמת, בדיוק כדי למנוע כאוס פתאומי ופגיעה בציבור. אלא שבוועד בחרו לצפצף על החוק. כדי להתחמק מצווי מניעה, הם ביימו שביתה איטלקית במסווה של מצוקת כוח אדם, הורו לסבלים להפסיק לעבוד בתום תשע שעות משמרת וסירבו לשעות נוספות. כך נוצר בור תפעולי מכוון של שעתיים שהקריס את הטרמינל כולו. לא סתם ההסתדרות מיהרה להתנער מהאירוע. לפי סעיף 37ב לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ברגע שארגון העובדים מסיר חסות מפעולה שלא אישר, הוא מסיר מעצמו אחריות משפטית וכספית לנזקים – ומותיר שביתה פראית ובלתי מוגנת.
התשובה לכאוס אינה עוד הסכם כניעה ממשלתי, אלא שבירה מבנית של מוקדי הכוח. על הנהלת הרשות והמדינה להפעיל לאלתר את סעיף 37ב לחוק יישוב סכסוכי עבודה, השולל חסינות בשביתה פראית, ולהגיש תביעות נזיקין אישיות מכיסם הפרטי של ראשי הוועד על כל שקל של נזק שנגרם לתשתיות ולנוסעים.
במקביל, יש לתקן את החקיקה כך שכל נוסע שטיסתו שובשה וכל חברת תעופה שנקנסה יוכלו לתבוע ישירות את מארגני השיבושים. לצד זאת, חובה לפרק לאלתר את המונופול בקרקע, לפתוח את מערכי הפריקה, השינוע והמיון למפעילים פרטיים בתחרות מלאה, ולחוקק מנגנון בוררות חובה שיאסור שביתות פראיות בתשתיות לאומיות קריטיות. שער הכניסה של עשרה מיליון אזרחים אינו עסק משפחתי. האינטרס הציבורי הוא שמיים פתוחים, תחרות חופשית וסוף מוחלט לשלטון השאלטר.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 'האינטרס שלנו'
