58, אמא לשבעה ילדים, תושבת שילה, אימו של שורד השבי אבינתן אור, ממייסדי פורום תקווה, מרצה לחסידות ותורת הנפש
התחלה// לפני 58 שנה. נולדה בירושלים, "שם חייתי עד שהתחתנתי. וכמו שאומרים, מי שירושלמי נשאר ירושלמי כל החיים. היום אני ירושלמית שגרה בשילה".
אבא// פרופסור ארמין שוורץ ז"ל. "היה רופא נערץ ומנהל מחלקת רנטגן בבית החולים הדסה. אבא נולד בשנת 1915 בהונגריה למשפחה חרדית חקלאית שהיו לה מאות דונמים של חקלאות. כשסיים את התיכון למד רפואה באוניברסיטה בפראג. בשנת 1940 עלה לבדו לארץ. אדם חזק ועוצמתי. סלע איתן, שליו ומלא חוכמה".
אמא// ורדית ז"ל. "ילידת הארץ. נולדה בשנת 1938 בירושלים. צעירה מאבא ב־23 שנה. במקצועה פיזיותרפיסטית. אמא למופת. הבית תמיד מצוחצח, ארוחת צהריים טרייה ומושקעת. טיפוס מאוד אומנותי ומוכשר. היא ציירה, פיסלה בחימר, עץ, אבן ומה לא. לצערי היא נפטרה עוד לפני שאבינתן חזר ולא זכתה לראות בשובו".
אולי יעניין אתכם
חוכמה// "הערך העליון בבית היה חוכמה. ללמוד ולהשכיל. בשבתות פרופסור יהושע ליבוביץ ופרופסור בנימין פרנקל היו יושבים אצלנו בבית, שותים תה ודנים בדברים שברומו של עולם. כילדה הייתי יושבת, שותקת ומקשיבה וסופגת אליי את כל העולמות שהם דיברו עליהם".
לקיבוץ// "גדלתי בירושלים של פעם והייתה לי ילדות מושלמת, בית שאני יכולה רק להתגעגע אליו. מדי קיץ היינו נוסעים לאח של אבא בקיבוץ העוגן בשרון. זה היה ממש גן עדן בשבילי. קמים בחמש בבוקר ונוסעים לקיבוץ, למדשאות ענק, למרחבים, לרפת ולפרדסים".
תיכון// למדה בתיכון התורני־ניסויי פלך, "עם המנהלת האגדית פרופסור אליס שלוי. החינוך שם היה מאוד פמיניסטי ופלורליסטי. בשבילי השנים ההן היו מאוד סוערות מבחינה אינטלקטואלית ורוחנית". בשירות הלאומי הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא בשילה, "שם נפתחו לפניי עולמות חדשים של מחויבות להלכה, של חיי תורה ושל חיבור לאדמת הארץ".
הוראה// "הלכתי ללמוד תואר בתנ"ך ותושב"ע ותעודת הוראה במכללה ירושלים. במקביל למדתי תואר ראשון בגרפיקה במכללת אמונה. כל אחד מהם זה לימודי תואר מלאים. בגיל 22, במהלך הלימודים, התחתנתי עם ירון וקבענו את ביתנו בשילה. כשהילד השני נולד העומס היה גדול והמשכתי את לימודיי רק במכללה".
הנחת// שבעה. "לאחרונה מוצאת את עצמי אומרת כל הזמן שיהיו בריאים, אולי כי למדתי על בשרי ששום דבר לא מובן מאליו". הבן הבכור משה־שלום בן 35, אחריו אבינתן בן 32, "ששב לאחרונה בנס גדול מעזה", תומר־דבורה בת 31, יהודית בת 29, חיים־יצחק בן 26 "קרוי על שם אבא שלי", גליה בת 24, והקטנה אמונה, "התחתנה חודשיים לפני שאבינתן חזר", בת 20. "הילדים שלי הם שמחת חיי. אני מעריצה אותם. יש רגעים שכולם נמצאים בבית, צוחקים ומדברים, ובשבילי אלה פשוט רגעים של שלמות".
תורת הנפש// לימדה חסידות וטיפול בתורת הנפש והייתה יועצת אישית לפי פנימיות התורה. "לימדתי במכללות להכשרת מטפלים ויועצים תורניים, ובמקביל טיפלתי באופן אישי באנשים. כשאבינתן נחטף שמתי ברקס לכל עיסוקיי והייתי טרודה בדבר אחד: אבינתן".
אבינתן// בנה השני אבינתן (32), בוגר ישיבת שבי חברון, שירת בצה"ל כלוחם ביחידת רימון. בוגר לימודי הנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן־גוריון, שם הכיר את חברתו נועה ארגמני. עובד כמהנדס בחברת פיתוח השבבים אנבידיה. "אבינתן היה הילד הכי מתוק בעולם, יפה תואר עם שיער בלונדיני חלק. הוא נורא חכם, שתקן ומצחיק. מאוד עצמאי בחשיבה שלו. כשבגר אהב חבר'ה, אקסטרים ומסיבות".
7 באוקטובר// בשמחת תורה הנורא ההוא התארחה בירושלים אצל אמא שלה. "בבוקר התחלנו לשמוע אזעקות והדי פיצוצים, והעובד הזר של אמא הראה לנו את הסרטונים של הטנדרים בשדרות. זה היה מאוד מבהיל. מיד עשיתי חשבון מהיר איפה כולם וחשבתי שהמשפחה הפרטית שלי לא בדרום".
הדפיקה// "בצהריים, בזמן שנחתי, פתאום דפקו בדלת. היה לי ברור שמשהו נורא קרה. היה בי קול פנימי שאמר: אל תפתחי. בסוף הם פתחו את הדלת, ובפתח ראיתי את הבן והבת שלי ואיתם הפסיכולוג של מועצת בנימין. שאלתי: מי? והבת שלי הסתכלה עליי ואמרה: אמא, אבינתן נחטף לעזה. זה היה רגע נורא שאין מילים לתאר".
הלם// "זו הייתה מכה כל כך חזקה שהיממה אותי לחלוטין. איבדתי את עצמי לגמרי. לא מחשבות. לא אוויר. לא מילים. חושך מוחלט. בהדרגה התחלתי לחזור לעצמי. היה לי מבול של שאלות: מה זאת אומרת חטוף? מה עושים עכשיו? איך אני יכולה לעזור לו? מתי הוא יחזור?"
האימה// "מאותו יום זה ללמוד לחיות בגיהינום, עם מצוקה ועם מועקה מתמדת ועם חרדה קיומית ועם הכאב הכי קיצוני שיש. זה חוסר ודאות וחוסר אונים שלא נגמרים, וצריך לשאת את כל זה בלי הפסקה במשך 738 ימים, רגע רגע, שעה שעה".
הסרטון// "אבינתן ונועה שהיו בנובה נמלטו משטח המסיבה והתחבאו ביער במשך שעות. הם ניסו להזעיק חילוץ, עד שבסביבות השעה עשר בבוקר מחבלים הבחינו בהם וחטפו אותם לעזה. סרטון החטיפה, שבו נועה מובלת על אופנוע וזועקת לעזרה וברקע אבינתן מובל על ידי מחבלים לעזה, התפרסם בכל העולם והפך לאחד מסמלי החטופים".
תן לי כוח// "מה שהחזיק אותי בתקופה הכל כך נוראה הזאת היו האהבה והאמונה. שאבתי כוחות מהאהבה שזכיתי לה מהרבה מאוד אנשים סביבי. התמיכה, השותפות והחברות היו מדהימים, וכל הביחד הזה ממש החזיק אותי. כמובן גם הביחד המשפחתי. הדבר השני היה האמונה. הידיעה שהכול מדויק והכול זו השגחה פרטית וסיפור אלוקי שהוא גדול מאיתנו".
לבד// "כשהוא נחטף אמרנו שאנחנו מאחלים לחטופים האחרים שיהיו עם אבינתן כי הוא בטוח ידאג להם. למרבה האסון מהיום הראשון ועד האחרון אבינתן היה לבדו עמוק בתת־קרקע. בשנה האחרונה בשבי, לאחר ניסיון בריחה שכשל, שמו אותו בצינוק ברוחב 70 סנטימטרים וגובה מטר ושישים, כשהגובה שלו הוא מטר תשעים ושבע. וכאילו לא מספיק, הוא היה כבול בשלשלאות לקיר. הוא היה בבידוד מוחלט. אפילו למחבלים היה אסור לדבר איתו. כדי לשרוד ולצלוח את השבי היו כללים שהוא אימץ לעצמו. הוא העסיק את עצמו במחשבות".
פורום תקווה// ממקימי פורום תקווה, פורום של משפחות חטופים שתמך בהגברת הלחץ הצבאי על חמאס והתנגד לעסקת שחרור חטופים שלא כוללת את כולם. "יש שני יסודות שפורום תקווה ביטא. האחד הוא ראיית המציאות מתוך מבט אמוני. הבנה שיש כאן סיפור אלוקי ואנחנו בשליחות ובתפקיד, כולל החטופים. הבסיס השני היה הדרישה לא לפעול באופן שמפקיר את ביטחון המדינה, נכנע לטרור ומעודד עוד אלימות וחטיפות, אלא להשיב את החטופים תוך שמירה על הביטחון מתוך מבט של דורות קדימה".
לא להיכנע// "קראנו להכרית את הרשעה ואת האויבים ולהראות לטרור שזה לא משתלם". לשאלה האם לא פחדה שזה יפגע באופן אישי בבן שלה, היא עונה: "בטח שפחדתי, אבל ידעתי שהשמדת חמאס זו הדרך להחזיר את החטופים כולם, מה שהוכח כאמת. יש כאלה שטוענים שהחטופים חזרו בהסכם, אבל אסור לשכוח שההסכם הגיע רק אחרי שהיינו עם המגפיים על צוואר חמאס".
נס גמור// אבינתן השתחרר משבי חמאס ב־13 באוקטובר 2025, במסגרת עסקת החטופים השלישית. "רגע המפגש היה אושר עילאי. אין מילים לתאר. בשבי אבינתן הוחזק בבידוד, קשור לשלשלאות, וסבל מאלימות גופנית ונפשית. הוא איבד 30 קילוגרמים ממשקלו וחזר חלש וכפוף. בארץ עשו לו בדיקה מקיפה והכול יצא חלק, והוא בריא ורוקד ושמח ואוהב. זה נס גמור".
כוח התפילה// "כל התפילות והחסדים והתהילים והמילים הטובות של עם ישראל, לא הלכו ריקם. זה לגמרי עובד. העובדה שלא תיאמן ש־20 חטופים חזרו ביום אחד בניגוד לכל התחזיות – זה נס גמור שעם ישראל משך על ידי האחדות, התפילות, הכוונות, החיילים הגיבורים והאהבה של כולם".
שליח// "הכי טבעי היה שאבינתן יהיה בעזה בתודעה של קורבן ומסכן, אבל הוא ראה את עצמו וגם אנחנו ראינו אותו בתודעה של שליחות. משברי המידע ששמע הוא הצליח להבין שיש לחץ מאסיבי בארץ להיכנע לחמאס ולעצור את המלחמה. בגלל ניסיון הבריחה הנועז שלו שכשל, הודיעו לו שהוא יהיה בסוף הרשימה של המשוחררים. למרות זאת, הוא האמין שהתפקיד של המדינה הוא לדאוג שלא יהיה עוד פעם שבעה באוקטובר וצריך להשמיד את חמאס, גם אם כמה חטופים, כולל הוא, יישארו מתחת לאדמה לשארית ימיהם".
תודה// "יש לי טקס קבוע בכל בוקר. אני עושה קפה, יושבת על הספסל בגינה ואומרת תודה. יש לי כל כך הרבה על מה להודות. גם בימים הכי חשוכים, כשאבינתן היה חטוף, הייתי עושה את זה. וכשהיה לי ממש קשה לפתוח את הפה ולומר תודה, הייתי אומרת: הקדוש ברוך הוא, תראה, אני לא מצליחה לומר תודה אבל שתדע שבאתי לומר תודה. מדהים כמה כוח יש לתודה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "כל יום אצלי הוא משהו אחר. בשנה האחרונה אני כמעט לא נרדמת, ולכן הלו"ז שלי מתחיל מאוחר. החצי הראשון של היום מוקדש בעיקר לשקט שלי עם עצמי ועם ה'. זמן לעבודה פנימית. מ־11 בבוקר והלאה זו יציאה לעולם. מפגשים, הרצאות ושיחות".
פלייליסט// "אוהבת בעיקר מוזיקה קלאסית ושירים שפותחים את הנשמה".
השבת שלי// "מעין עולם הבא. מהחטיפה של אבינתן לא הצלחתי לבשל לשבת כמו שצריך. היום בהדרגה אני חוזרת לבשל מטעמים לכבוד שבת".
דמות מופת// אביה, פרופסור ארמין שוורץ ז"ל. "אדם עצמאי, מקורי, מלא באהבה, הולך עם האמת שלו. היכולת שלי לאהוב את ה' ולאהוב אנשים בכלל, נובעת מהאהבה המזוקקת שהוא העניק לי".
משאלה// "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
מפחיד אותי// "מלחמות ומאבקים".
כשאהיה גדולה// "אחרי שנתיים ששמתי ברקס לחיים שלי אני צריכה לחשב מסלול מחדש, לחשוב מה אעשה כשאהיה גדולה".
לתגובות:
