יש חוק יעיל למלחמה בפשע – וגלי בהרב מיארה מטרפדת אותו

מי אשם בעלייה במקרי הרצח והתחזקות ארגוני הפשע? אם מדפדפים בעיתונות השמאל, או חלילה צופים בערוצי הטלוויזיה הוותיקים יותר, התשובה ברורה: השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר, שבמשמרתו קורים האירועים. טוב, אבל אנחנו כבר מלומדים בתעמולה מבית היוצר של כלי התקשורת הללו, ועל כן צריך לשאול שוב – והפעם באמת: מי אשם בזריחתה של הפשיעה החמורה? ובכן, מלבד האחריות המיניסטריאלית שאכן רובצת על כתפי השר בן גביר, יש לשאלה הזאת תשובה המורכבת משני חלקים: האלימות כחלק אינטגרלי מהתרבות הערבית היא שורש התופעה, והכשלת כל ניסיון לטפל בה על ידי פרקליטות המדינה, בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, היא זו שמאפשרת את המשך שגשוגה.

אנחנו חוזרים אחורה, שלושה חודשים, לטור שפרסמתי באותו נושא. הכיוון נראה אופטימי: עיסאם ג'רושי, אחד מאנשי המפתח בארגון ג'רושי הרמלאי, נעצר עד תום ההליכים. פריצת הדרך הגיעה בעקבות חוק שהעביר חבר הכנסת צביקה פוגל בוועדה לביטחון לאומי, שנועד לתת למשטרה כלים לשים את ידיה על עבריינים בולטים שיש נגדם חומר מודיעיני רב, אך בשל תחכומם הוא לא מבשיל לראיות קבילות בבית המשפט. לפי החוק החדש, המשטרה יכולה לפנות לבית המשפט ולבקש צווי הרחקה ואיסור יצירת קשר נגד אותם עבריינים על סמך המידע המודיעיני, ואז להותיר להם אחת משתי ברירות: או לציית ולהישאר מנוטרלים מבסיסי הארגונים שלהם, או להפר ולעמוד לדין בגין עבירות קלות אומנם, אך שאיסוף הראיות בהן אפשרי ופשוט. זה למשל מה שקרה לג'רושי, דג שמן שהיה על הכוונת זמן רב, כאשר זלזל בצווים שהוצאו נגדו ונתן למשטרה סיבה קלה למעצר.

זהו, עד כאן האופטימיות. מאז כתיבת הטור ההוא הסתבר שמקרה ג'רושי הוא פרט שאינו מלמד על הכלל. ההפך, ג'רושי הוא מקרה הצלחה חריג, לעומת עשרות מקרים שבהם החוק לא הביא תוצאות. ומדוע? בכותרת: הפרקליטות פשוט משבשת את ניסיונות המשטרה להשתמש בכלי הזה נגד בכירי עולם הפשע. הבקשות מהמשטרה עם כל התיק המודיעיני זורמות, אך נתקעות בפרקליטות שאמורה לאשר למשטרה להגיש אותן לבית המשפט על פי הוראות החוק. וכשאני אומר פרקליטות, הכוונה ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, שדואגת להנחות אותה.

שהרי עולה שאלה פשוטה, שבוודאי כבר שאלתם את עצמכם. מדוע הצעת חוק שמהווה את חוד החנית במאבק של השר לביטחון הפנים בפשיעה החמורה, אולי המשימה החשובה ביותר בקדנציה שלו, עוברת דרך חתחתים כהצעת חוק פרטית של חבר כנסת מן המניין – ולא בדרך המלך הזריזה של הצעת חוק ממשלתית?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת

עוד מאת יוני רוטנברג מבחינת היועמ"שית אם השר מדבר עם אזרחים, צריך לפטר אותו

ובכן, היועמ"שית היא בדיוק התשובה. השר בן גביר רצה להילחם בארגוני פשיעה בכל העוצמה: עירוב של השב"כ, אישור של כלי ריגול דרקוניים שמיועדים בדרך כלל לטרור, וגם מעצרים מינהליים. היועמ"שית סירבה בעקביות. בצר לו, ואחרי עידון של החוק לצווים שיפוטיים במקום הכלים האפקטיביים האחרים, העביר השר את המושכות לחבר כנסת מסיעתו, שכפוף לייעוץ המשפטי של הכנסת ולא ליועצת המשפטית לממשלה. שם החוק עבר, אך עדיין בהסתייגות שנדרש אישור פרקליטות להגשת הבקשות.

הבקשות עדיין "נבחנות"

אך האובססיה לא שככה. בהרב־מיארה החליטה שתסכל את בן גביר גם בדרך העוקפת. את החוק היא לא הצליחה למנוע, למרות התנגדות חריפה ואפילו חרם שהובילה על ישיבות הוועדה, אז היא משתמשת בסעיפיו כדי לרוקן אותו מתוכן. תראו את הנתונים: מאז שנכנס החוק לתוקף לפני שנה, הגישה המשטרה 30 בקשות להוצאת צווים נגד עבריינים בכירים, כל אחת מגובה בתיק מודיעיני גדוש. וכמה אישרה הפרקליטות עד כה? ארבע בקשות. ארבע. במשך שנה שלמה, היא הצליחה לבטא את המילה "בסדר" רק ארבע פעמים. הרי לא נדרש ממנה יותר מזה: את התיק בונה המשטרה מתחילה ועד סוף, וגם את ההליך בבית המשפט היא מנהלת. כל שנדרש מהפרקליטות הוא לאשר, ומדובר כאן בסך הכול בצווי הרחקה ויצירת קשר נגד אנשים שעל פי החשד אחראים לרציחות ופשעים חמורים אחרים.

אין להתנהלות הזאת הסבר אחר מלבד פעולת שיבוש מכוונת. זו לא עצלות, או רשלנות. היועמ"שית, שבלמה את החוק בוועדת השרים לחקיקה, החליטה לתפוס את החוק שחמק לה בייעוץ המשפטי של הכנסת ולנטרל אותו בכובעה השני כראש מערך התביעה. עוד סיבה טובה לפצל את התפקידים שלה. שנאת בן גביר שמפעפעת בה מאפשרת לפושעים הגדולים ביותר להלך חופשי, וכובלת את ידי המשטרה בטיפול בהם.

אלה לא סופרלטיבים ריקים אלא עובדות בשטח. במשטרה יודעים להצביע במדויק על הנזק שהתנהלות היועמ"שית גורמת. בארבעה מקרים שמוכרים למשטרה, בכירים בעולם הפשע  שהוגשה בעניינם בקשה לצו שיפוטי ונוטרלה על ידי הפרקליטות, ניצלו את אשרת העבריינות שקיבלו כדי לבצע עבירות חמורות. שניים מארגון הפשע חרירי נתפסו, בעוד הבקשות בעניינם "נבחנות" חודשים ארוכים, בעבירות של איומים וסחר בסמים. חבר בארגון חובלאשווילי נתפס גם הוא לאחר שליחת הצווים בחשד לביצוע כמה עבירות. והגרוע מכול: בן לחמולת בכרי נעצר, תוך כדי שתיק הצו השיפוטי שלו "נבחן" בפרקליטות, בחשד לחטיפה של אדם. איך אפשר לספור לשר ולמשטרה אירועי פשיעה חמורה, כשהם עושים את כל מה שנדרש כדי למנוע אותם, והיועמ"שית בולמת בגופה את המאמצים?

הזוועה הגדולה באמת התרחשה השבוע. אני מבקש להקדים עשרה סימני קריאה לשורות הבאות, כי כאן הקו האדום בין משחקי כוח פוליטיים של היועמ"שית לחיי אדם נחצה בגדול. השבוע, תוך כדי דיון בבית המשפט בנוגע להוצאת צו הרחקה נגד עבריין בכיר ממשפחת אבו לטיף, התגלה מידע מסמר שיער. לשאלת השופטת מדוע נזכרו כל כך מאוחר להגיש את הבקשה לבית המשפט, נציג המשטרה הסביר שהבקשה בתוספת התיק המודיעיני הוגשה לפרקליטות לפני חודשים ארוכים, בהדגשת הצורך הדחוף באישור. למרות זאת, הבקשה הושהתה במשך חודשים. מה שקרה בחודשי התמהמהות הוא שאותו עבריין – כך על פי המודיעין המשטרתי שהוצג בדיון – היה מעורב ברצח נידאל מסעאדה, מאבטח בית ספר בכפר יאסיף, שלא היה מעורב בפשיעה כלל אלא רק השתייך למשפחה יריבה.

צריך להבין: הצו שביקשה המשטרה זמן רב לפני הרצח עצמו, היה עשוי בסבירות גבוהה למנוע אותו. הוא אסר על העבריין להתקרב לכפר יאסיף, וגם ליצור קשר עם השותפים למעשה. זה או שאותו עבריין היה מקיים את הצו ואז תכנון הרצח היה משתבש, או שהיה מפר אותו ומוצא את עצמו במעצר במקום להוציא לפועל מבצע חיסול.

על ההתנהלות הזאת של היועמ"שית אי אפשר להבליג. זה כבר מעבר לקרב הבלתי נגמר על השררה בינה ובין הממשלה הנבחרת, שהוא כמובן חשוב מאוד בפני עצמו. יש כאן זאבים טורפים שהכלי ללכוד אותם קיים, והיא מונעת בפועל את היישום. כך הם זוכים לחופש פעולה כדי לאיים, לבצע עסקאות סמים, לחטוף ולרצוח, המשטרה חסרת אונים מול הצורך בראיות קבילות משפטית, ומדדי הפשיעה ממשיכים להמריא – לשמחתם של עיתונאי 'הארץ' והיועצת המשפטית לממשלה.

לתגובות:

[email protected]