שנת הכמעט: כרוניקה של פחדנות פוליטית במימון הציבור
שנת 2025 הייתה יכולה להיות שנת הפריצה הגדולה של השוק החופשי בישראל. זו הייתה השנה שבה יכולנו לנצל את מצב החירום – כפי שעשינו בצמתים היסטוריים בעבר – כדי לשבור את השלשלאות הארכאיות של העיוותים הכלכליים בשוק הישראלי, בדגש על התכנון המרכזי, ולהחזיר את הכוח לידי הצרכנים. אך במבט לאחור, אנו מגלים ש"כמעט" ו"כלום" זה אותו הדבר. שוב בחרו ב"חצי כוח" במקום בשינוי השורשי הדרוש, ושוב תועדפו קבוצות לחץ על פני הציבור כולו, בזמן שהאחרון משלם מיליארדים על הנצחת המצב הקיים.
כשארגוני הכוח עוצרים את המחר
מערכת החינוך שלנו בולעת בכל שנה תקציב עתק של כ־92 מיליארד שקלים, אך התוצאות וההישגים של התלמידים רק מתדרדרים. במקום לרענן את השורות בכוח אדם צעיר ואיכותי, כזה שמעוניין בעבודה מספקת בשכר הוגן ולא במשרה של 25 שנים עם תנאי קביעות מאובנים, המערכת מחויבת ומשועבדת למודל של טבלאות ותק ארכאיות. אפילו הסיכום המינימליסטי על העסקת 6% בלבד מהמורים בחוזים אישיים טורפד על ידי ארגוני המורים. בלי חוזים אישיים, נמשיך לקבל מערכת שבה 40% מהמורים בתיכון מלמדים מקצועות שלא הוכשרו אליהם, רק כדי לשמר את כוחו של הוועד.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
עכשיו גם הצלחת: כשביטחון המזון הופך לתכנון מרכזי
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
שושלת מלוכה ישראלית: הוועד שיש לו נמל תעופה
עוד בכלכלה
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
הקזינו הממשלתי: הבלוף של הטבות הדיור למילואימניקים
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
מורחים אותנו: הלובי המקומי שוב מנסה להנדס את מדף החמאה
גם בכבישים הכמעט חוגג. המדינה ממשיכה לשפוך מיליארדי שקלים בסבסודים לתחבורה ציבורית ריכוזית ולא יעילה. ובשוק המוניות? למרות הכרזות השרה על כניסת Uber, השוק נותר חסום ברגולציה קטלנית הדורשת עד 270,000 שקלים תמורת מספר ירוק ומחייבת בכל שנה באגרות, ביטוחים ודרישות מיוחדות לרכב המונית. העיוות הזה הוליד שוק שחור של 35,000 דרייברים שצומח מתחת לאף של הרשויות, פשוט כי הרגולציה הפכה את השירות החוקי לבלתי כדאי.
המאבק על הביצה והחלב
הציניות מגיעה לשיאה בצלחת של כולנו. ענף הביצים מספק דוגמה עצובה לתכנון ריכוזי שבו ישראל מדורגת מזה עשורים בין המקומות הראשונים בעולם ביוקר הביצים – 40% מעל ממוצע ה־OECD. השנה התנהל מאבק אימתני של קבוצות אינטרס שניסו לדחות את כניסת הרפורמה בענף עד שנת 2050 – מהלך שעלותו המצטברת למשק מוערכת ב־9 מיליארד שקלים. אצולת המכסות, המיוצגת על ידי בעלי עניין המכהנים בכנסת, דואגת שמשפחות ישראליות ימשיכו לשלם חצי מיליארד שקלים עודפים מדי שנה על מוצר יסוד.
במשק החלב אנו שבויים במודל סובייטי ארכאי שבו פקיד קובע כמה מותר לייצר ובאיזה מחיר. התוצאה? מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה ב־77% מהאיחוד האירופי, למרות שתנובת החלב לפרה כאן היא מהגבוהות בעולם. הניהול הריכוזי הזה מניב לא רק מחיר מופקע, אלא גם מחסור עונתי קבוע במוצרי יסוד דווקא כשהכי צריך אותם.
השותף הסמוי והרעב בסופר
בזמן שהפוליטיקאים מאשימים את הטייקונים, המדינה היא השותף הסמוי האמיתי שלנו בכל עגלת קניות. היא זו שהזניקה את עלויות ההובלה ב־61% (מדד האוטובוסים), את החשמל ב־23% ואת הארנונה ב־5.29%. היא גובה מס בלו בגובה 50% ממחיר הדלק, מכתיבה את מחירי החלב, הלחם והביצים, ואפילו מטילה מכס של 6.75 שקלים על כל קילו עוף.
ועוד לא הזכרנו את הלובי החזק של הגנרלים שדואג ל־1.7 מיליארד שקלים בשנה בשביל הגדלות הרמטכ"ל הלא חוקיות. הם נהנים מהגנת הממסד, ואנחנו – הציבור – משלמים את המחיר ביוקר המחיה ובשירותים כושלים.
שעת המבחן של התעוזה
ההיסטוריה הישראלית הוכיחה שכאשר העזנו – צמחנו. אחרי מלחמת ששת הימים, ב־1968, התמ"ג זינק ב־16.2% בשנה אחת והאבטלה צנחה ל־2.3% בזכות ליברליזציה ופתיחת השוק. בשנת 1985 תוכנית הייצוב הנועזת הצילה את המשק מקריסה. שנת 2025 הייתה שנה של תעוזה על הנייר ורעד בשטח. התקציב הקרוב והחודשים הקרובים הם ההזדמנות האחרונה של הממשלה הנוכחית להפסיק את מצעד הכמעט. היא עדיין יכולה לבטל את המעמד הסטטוטורי של מועצות הייצור כמו מועצת הצמחים, החלב והלול, לחסל את משטר המכסות, לפתוח את שוק המוניות לתחרות אמיתית ולקיים סוף סוף את החוזים האישיים בחינוך.
הגיע הזמן להפסיק לתכנן את השוק ולתת לו לעבוד. רק שחרור אמיתי מכבלי הבירוקרטיה והאינטרסים הצרים יהפוך את ישראל לכלכלה חופשית ומשגשגת – בלי אבל ובלי כמעט.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 'האינטרס שלנו'
