סעודיה והאמירויות מתכתשות בתימן, כחלק מקרב על ההגמוניה

סעודיה ואיחוד האמירויות נתפסות אולי כבעלות ברית טבעיות במרחב האזורי, אך האירועים האחרונים בתימן חשפו סדקים עמוקים בין שתי המעצמות "האחיות". החיכוך התמקד בשאלת השליטה בעתיד תימן – ובעיקר בהתנגשות שבין שני חזונות סותרים.

כיבושי הדרום במזרח
הכול התחיל לפני שלושה שבועות, כאשר כוחות "מועצת המעבר הדרומית" (STC) השתלטו על שטחים נרחבים במחוזות חדרמות ואל-מהרה שבמזרח תימן. עד אז היו אזורים אלה בשליטת הממשלה "הלגיטימית" של נשיא תימן רשאד אל-עלימי (זו שמוכרת במוסדות הבין-לאומיים), המגובה בכוח צבאי ומדיני סעודי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

מועצת הדרום, המבוססת בעיר הנמל החשובה עדן, הוקמה ב-2017 במטרה לדרוש אוטונומיה בשטחים שעד שנות ה-90 היו מדינת דרום תימן. המועצה זוכה לתמיכה אמירתית משמעותית והיא רואה לעצמה תפקיד כפול – להילחם בחות'ים ולהיאבק בכוחות המזוהים עם האחים המוסלמים בתימן – ועד כה עולה הרושם שהם היחידים שמסוגלים לקרוא תיגר על שניהם.

כאמור, בתחילת החודש, לאחר שנים של קיפאון במצב, החלו כוחות הדרום לכבוש שטחים חדשים במזרח תימן, והנשיא "הלגיטימי" אל-עלימי אף מצא עצמו עוזב לסעודיה באופן זמני, אולי מחשש לחייו. בתחילה ניסתה סעודיה להרגיע את המצב תוך הצעות לתווך בין הצדדים הניצים ובין השבטים המקומיים. אולם כאשר התברר שמועצת הדרום אינה מתכוונת לסגת, החליטה ריאד לנקוט בגישה קשוחה יותר: עם הזמן היא החלה לגבש מחנה התנגדות מקומי ואזורי לכיבושים, ושלחה את חיל האוויר שלה ביום שישי ל"הפצצות אזהרה" נגד מטרות של מועצת הדרום.

במעלה הדרך שר ההגנה הסעודי פרסם מכתב חריג שיועד למועצת הדרום ובו קרא לכוחות לסגת מהשטחים החדשים, אך הללו עמדו בסירובם. המסר היה ברור: סעודיה לא מוכנה לוותר על האחיזה שלה בתימן, גם אם זה אומר התנגשות עם בעלת ברית אזורית.

הסלמות רטוריות וצבאיות
השלב הבא בהסלמה הגיע בשלישי בבוקר, כאשר סעודיה הפציצה שתי אוניות שנשאו ציוד צבאי ומשוריינים מנמל פוג'יירה שבאיחוד האמירויות, שניסו לעגון בנמל אל-מוכלא שבשטחים החדשים שכבשו כוחות הדרום. משרד החוץ הסעודי פרסם הצהרת גינוי חריפה שיצאה באופן ישיר נגד איחוד האמירויות על מעשיה בתימן. בצעד דיפלומטי נדיר במיוחד בין שתי המדינות, ההצהרה האשימה שהכיבושים של הכוחות הנתמכים בידי אבו דאבי מהווים סכנה של ממש לביטחון הלאומי של סעודיה.

ההסלמה נמשכה כאשר נשיאות תימן "הלגיטימית" הכריזה על מצב חירום ופרסמה החלטה דרמטית: ביטול הסכם ההגנה בינה לבין איחוד האמירויות, תוך הצבת אולטימטום של 24 שעות לעזיבת כל הכוחות האמירתיים את שטח המדינה. הנשיאות אף קראה לכוחות "הלגיטימיים" להשיב לעצמם את השליטה על המחוזות שאיבדו בדרום. מועצת הדרום לא עברה על כך בשתיקה: בהודעה חריפה היא גינתה את נשיא תימן אל-עלימי על קבלת החלטות "חד-צדדיות" ועל "דמוניזציה" של איחוד האמירויות.

ההסלמה בין הצדדים עברה גם לשדה הוירטואלי, עם עימותים גלויים ובוטים ביו יוזרים סעודים לאמירתים; ושני הצדדים ניסו לארגן מחאות שיוכיחו שתושבי המחוזות הכבושים עומדים לצידם: באל-מוכלא למשל – אותה עיר שסעודיה הפציצה – התקיימה הפגנה המונית של תומכי הדרום, שכללה קריאות להכרזה על עצמאות במחוז הבדלני.

בסופו של דבר, משרד ההגנה האמירתי הודיע כי הוא נענה לקריאות של תימן "הלגיטימית" לסיום הנוכחות הצבאית בתימן, בהתאם לאולטימטום הסעודי. באופן מעניין, תנועת האחים המוסלמים פרסמה הצהרה התומכת בסעודיה, תוך שהיא תקפה את האמירויות והאשימה את אבו דאבי בחתרנות במצרים, לוב וסומליה, ובהתלכדות אינטרסים עם ישראל. על כל פנים, השאלה שנותרה פתוחה היא: האם מדובר בנסיגה אמיתית או בצעד טקטי שמאפשר לאמירויות להמשיך להשפיע דרך כוחות מקומיים הנאמנים לה?

שני חזונות מתנגשים
כעת משהאבק מתחיל לשקוע, צפה ועולה המחלוקת המהותית בין שני הצדדים. איחוד האמירויות עוסקת בשנים האחרונות בבניית "אימפריה" בזעיר אנפין בים האדום שתדאג לאינטרסים שלה – הכלכליים והפוליטיים כאחד. זה נכון לגבי דרום תימן – וגם לגבי תמיכתה במחוזות הסומליים הבדלניים של סומלילנד ופונטנלנד, ובפעילות אחת מחברות הנמלים שלה בקרן אפריקה. בדרך לשם נראה שאבו דאבי בוחרת לדלג באלגנטיות מעל מוסכמות דיפלומטיות מתוך תפיסה שהאחים המוסלמים מהווים איום רציני ושדאגה לריבונותן של מדינות מתפוררות לא תוביל לריסונם.

סעודיה לעומתה רואה עצמה שחקנית מובילה בהקשרי היציבות האזורית, המתבטאת לדידה בשמירה על ממשלים מרכזיים חזקים – גם אם הם כוללים אלמנטים שהיא אינה חובבת מבחינה אידיאולוגית. הפער בין האידיאולוגיות הללו מתגלה הן במקרה התימני, שם סעודיה מחזקת כאמור את הממשלה "הלגיטימית" ומתעקשת להגן על שטחיה מול ההרפתקאות של כוחות הדרום ואבו-דאבי; והן בסודאן – שם סעודיה שמה את כובד משקלה מאחורי הגנרל עבד אל-פתאח אל-ברהאן, הגם שהוא חבר לאחים המוסלמים; בעוד שאבו דאבי מתחזקת את הכוחות המורדים RSF, הנלחמים במנהיג "הלגיטימי" מתוך איבתם הרבה לאסלאמיסטים. עפ"י פרסומים, סעודיה גם רואה עצמה מועמדת מרכזית להוביל מהלך של תיווך בין טהראן לבין וושינגטון בהקשרי שיחות גרעין עתידיות.

המלחמה בתימן הפכה לזירת עימות בין שני החזונות האזוריים – הסעודי והאמירתי – וההתפתחויות האחרונות עשויות לעצב מחדש את מאזן הכוחות במפרץ ובים האדום לשנים הבאות. במאבק הנוכחי, אבו דאבי בחרה לסגת, אולי מתוך הבנת מקומה אל מול "האחות הגדולה" שבריאד, ואולי בתקווה שנסיגה טקטית מקומית תסייע לה להתמקד כדי להשיג את מבוקשה בזירות אחרות. סעודיה, מצידה, הוכיחה שהיא אינה חוששת להשתמש בשילוב של דיפלומטיה חריפה וכוח צבאי כדי להרתיע את מי שאינו סר למרותה בזירות הקריטיות מבחינתה.