פרשת השבוע האקטואלית נסובה סביב תאונות דרכים ובריונות בכבישים. בתחילת השבוע נהרג בתאונה נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט בני שגיא ז״ל, שופט מחונן, מוערך ומצטיין שזכה להיות מקובל על הפלגים השונים בחברה הישראלית ובציבוריות הישראלית. ב־2026 זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לכתוב על אדם. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
השופט שגיא נהרג בעודו רוכב על אופנוע בשולי כביש 6. במהלך הנסיעה, סטה נהג של רכב מסוג קרייזלר מהנתיב השמאלי לשול הימני כדי לרדת לשביל עפר. שגיא, שכאמור רכב בשול, התנגש ברכב בעוצמה ונהרג במקום. המשטרה עצרה את נהג הרכב וביקשה למחרת את המשך מעצרו בארבעה ימים נוספים. הוא נחשד בהמתה בקלות דעת ובדמו נמצאו שרידי מריחואנה.
חוק סדר הדין הפלילי קובע כללים ברורים בנוגע לעילות מעצר חשוד בעבירה. מעצר הוא לא מקדמה על חשבון העונש, אם יורשע. יש קריטריונים ברורים מאוד, שהם ורק הם מאפשרים את מעצרו של החשוד. כך קובע החוק: ״שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה: (1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי־מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת״. או במילים אחרות: חשש לשיבוש חקירה.
העילה השנייה היא אם ״קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה״. או במילים אחרות: חשש למסוכנות של החשוד. ולבסוף, אם "בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר״. או במילים אחרות: צורכי חקירה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
עוד במשפט
הטרדה או מחאה לגיטימית? ארגוני שמאל עתרו נגד הנהלת בתי המשפט
עוד במשפט
מנדלבליט על פרקליטות מחוז ירושלים: "הרגשתי לא בנוח איתם"
עוד מאת אבישי גרינצייג
המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם
עוד מאת אבישי גרינצייג
למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?
החוק מוסיף וקובע כי שלושת הקריטריונים הללו אינם מספיקים כדי לעצור אדם, ויש תנאי נוסף: ״שופט לא יצווה על מעצר, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה״. כלומר, מעצר מאחורי סורג ובריח הוא האופציה האחרונה.
והנה, בנוגע לנהג האמור, מדובר באדם ללא עבר פלילי כלשהו. אין שום הסבר כיצד הוא מהווה סיכון. רכבו נתפס על ידי המשטרה ורישיונו נשלל. אין לו כל יכולת לשבש את החקירה. מדובר בתאונת דרכים שממש לא ברור האם הוא אשם בה, וגם אם כן – מה האשם התורם של המנוח ז״ל. למרות זאת, המשטרה דרשה להאריך את מעצרו בארבעה ימים. למה? ככה.
הסנגור שאל את חוקר המשטרה בדיון הארכת מעצר: ״יש לך אינדיקציה שנהג במהירות מופרזת?״ החוקר השיב: ״אין לי״, ואז הוסיף וענה על שאלה קודמת: ״גם אם רכב אמור לסטות או לרדת לשול מסיבה כלשהי, יש דרך לעשות אותה וזה מה שאנחנו בודקים. אופן הירידה לשול הימני. אין ספק שהאופנוע היה בשוליים, אבל פה נבדקת אופן ההתנהלות של נהג הרכב הפרטי שירד לשוליים. האם ירד נכון״.
הסנגור הציע שהנהג ישוחרר למעצר בית עם מפקחים. אך השופטת הורתה על המשך מעצרו בנימוק ההזוי שמכיוון שנסיבות קרות התאונה עדיין עמומות, ראוי להאריך את מעצרו ביום אחד נוסף בשלב זה. מה החשש? שאדם נורמטיבי לחלוטין שביצע תאונה ורישיונו נשלל ורכבו נתפס על ידי המשטרה יצא למסע רצח באמצע היום? איך זה עומד בקריטריונים שקבע המחוקק? ובכן, זה לא.
כבר למחרת הגישה המשטרה בקשה להאריך את מעצרו בשישה ימים. כלומר, יותר ממה שביקשה מלכתחילה. למה? ככה. איך אני יודע שהיא ביקשה סתם? כי מיד לאחר מכן היא הסכימה לשחרר אותו למעצר בית ללא צורך במפקחים. אלו ממש חוקי הג׳ונגל. שאלו אותי האם הארכת מעצרו של הנהג נובעת מזהות הקורבן. אני באמת לא יודע ואין לי יסוד לקבוע זאת. אני רק יודע שהכללים בנוגע להארכות מעצר הם ממש כללי אצבע. כל אחד עושה מה שבא לו.
איך "מקרה מצער" הופך לרצח?
חלפו יומיים, ואסון נוסף התרחש. נער חרדי בן 14 נדרס למוות על ידי נהג אוטובוס ערבי. בתחילה פרסמה המשטרה את ההודעה הבאה: ״בהמשך להודעת המשטרה בדבר הפרת הסדר האלימה בירושלים והמקרה שבו היה מעורב נהג אוטובוס, מובהר כי על פי בדיקה ראשונית, מדובר בצומת שהיה פתוח לתנועת כלי רכב ולא באזור שבו בוצעה חסימה יזומה על ידי המשטרה. במקום זה, נחסם האוטובוס על ידי מפרי סדר שהתפרעו, תוך חסימת הציר וסיכון ממשי של משתמשי הדרך. מתחקור ראשוני של הנהג עלה כי הוא הותקף על ידי מפרי סדר, ולאחר מכן אירע המקרה המצער״.
המשטרה המשיכה ותקפה את הפורעים: ״משטרת ישראל מדגישה כי התפרעות אלימה, חסימת צירי תנועה ותקיפת כלי רכב חוצות קו אדום, מסכנות חיי אדם ועלולות להסתיים באסון כבד. המשטרה תמשיך לפעול בנחישות נגד מפרי סדר אלימים ותמצה עמם את הדין, תוך שמירה על ביטחון הציבור, השוטרים וכלל משתמשי הדרך״.
חלף זמן קצר, והשר הממונה איתמר בן גביר פרסם הודעה עם מנגינה אחרת לגמרי: ״הלב שותת דם בעקבות ההרג של הנער יוסף אייזנטל ז"ל בן ה־14 הערב, כתוצאה מדריסה בידי נהג אוטובוס בירושלים. אני משתתף בצערה העמוק של משפחתו בשעה הקשה הזו. מדובר באירוע חמור, שיהיה חייב להיחקר בצורה מעמיקה ויסודית. המשטרה עדכנה אותי כי כלל כיווני החקירה ביחס לאירוע נבדקים, וכי היא מתייחסת אליו במלוא החומרה״.
חלפו להן כמה שעות, והמשטרה כבר ייחסה לנהג עבירת רצח בנסיבות מחמירות. מלכתחילה, כאמור, טענה המשטרה כי ״מתחקור ראשוני של הנהג עלה כי הוא הותקף על ידי מפרי סדר, ולאחר מכן אירע המקרה המצער״. שימו לב לניסוח: מקרה מצער. איך בתוך כמה שעות המקרה המצער הפך לרצח בנסיבות מחמירות? נראה שלעולם לא נדע, כי חלף עוד זמן קצר והמשטרה הודיעה שבשלב זה היא נסוגה מסעיף החשד של רצח בנסיבות מחמירות.
כך או כך, המשטרה ביקשה לא פחות מ־15 ימי מעצר נגד הנהג הנ״ל. השופטת שרון לארי־בבלי כתבה בהחלטתה כי נהג האוטובוס ״הגיע למקום ובשלב מסוים נפתחה דלת האוטובוס, וצעירים רבים צבאו על פתחי האוטובוס. בסרטון נראה הנהג סוגר את מחיצת הזכוכית שנועדה להגן על הנהג, והצעירים עולים על האוטובוס, בועטים במחיצה ומניפים מקל. בשלב זה עולה צעיר חרדי על האוטובוס ויורק על הנהג מעבר למחיצה״.
השופטת מציינת כי הסנגור טוען כי ״הנהג חש סכנת חיים מוחשית, טלפן למשטרה ולא היה יכול לסגת לאחור כי נאמר לו שיש מפגינים מאחור. אני מאמינה למשיב שחש בסכנה. שיחת טלפון למשטרה מחזקת טענה זו״. עוד היא כותבת כי ״אני מאמינה לו כי הסיטואציה שבה עשרות צעירים מניפים כלפיו מקלות, יורקים עליו ומנסים להכות אותו היא סיטואציה מלחיצה״. ואז… היא כותבת את המשפט הבא: ״עם זאת, אינני סבורה שהאופציה של נהיגה מהירה אל תוך ההמון היא האופציה הנכונה, ובכל מקרה תוצאותיה טראגיות״. היא החליטה להאריך את מעצרו בתשעה ימים.
סליחה, אבל זה סדום. אם הנהג פעל בניגוד לדין, אז הוא ראוי לעונש בבוא היום. אבל להתייחס לאדם שעבר את מה שעבר (לדבריה!) כאל פצצה מתקתקת זו שערורייה.
אבל בסיפור הזה הרבה יותר מטריד ומדאיג זה לקרוא את תגובת נבחרי הציבור, מנהיגיו ועיתונאיו. במקום להכות על חטא ולשאול את עצמם איך הפגנה, לא משנה על איזה נושא, הופכת למפגן אלימות של יריקות, קללות, מכות ומקלות – הם טוענים לרדיפה של הציבור החרדי. ייתכן מאוד שהנהג פעל בצורה חמורה, ושהיה יכול למצוא פתרון נורמטיבי אחר לסיטואציה. אינני יודע. אבל הוא אדם אחד. אני שואל איך קבוצה גדולה מרשה לעצמה לנהוג באלימות ולסכן את חייה ואת חיי משתמשי הדרך? לאן נעלם הציווי של התורה להישמר מסכנה? ואל תגידו שאיש לא העלה על דעתו שהדבר הזה יקרה, כי האירוע הזה צולם על ידי מאן דהוא ברחוב.
הצלם שתיעד את המעשה אמר בעצמו דקה לפני האסון: ״הלוואי שמישהו יידרס לטובת כולם״ (איזה מוח מעוות, אגב). מוזר. למה הוא העלה על דעתו את המחשבה המוזרה והמופרכת שמישהו בסופו של דבר יידרס כתוצאה מהמעשה שלהם? וזה לא אירוע חד־פעמי וחריג שאינו מעיד על הכלל. בהפגנה הקודמת שהתרחשה בירושלים, המוני חרדים טיפסו על גגות של תחנות דלק, נכנסו לקומות עליונות של אתרי בנייה, ואפילו טיפסו עשרות מטרים על מנופים ועגורנים. ב״הפגנה״ אחרת, הפכו ניידת משטרה. הוונדליזם כבר הפך לשגרה, ואין פוצה פה ומצפצף. זעקותיהם בעקבות המקרה היו הכול חוץ מקבלת אחריות על החלק שלהם באסון. איוולת אדם תסלף דרכו, ועל בג״ץ יזעף ליבו.
המדד לשאלה האם חיי חרדים חשובים לך הוא לא כמה פעמים צייצת בטוויטר שמדובר ברצח, כמה פעמים האשמת את היועמ״שית בזילות חיי החרדים, כמה פעמים השווית את היחס לחרדים למפגיני קפלן, וכמה האשמת את בנט ויאיר גולן שהדם על הידיים שלהם – אלא מה עשית כדי למנוע את האסון הבא. הציון שאני נותן לציבור הזה עצמו נע בסביבות ה־0. שום חרטה, שום הכאה על חטא, שום תיקון הדרכים. עיוורים מבחירה.
השור המועד יצא בזול
וכעת לסיפור השלישי על אוזלת היד של מערכת המשפט בנוגע לבריוני כביש. בנובמבר 2025 גזר השופט רון סולקין 20 חודשי מאסר על מוסא אבו־זאיד. בקיצור, הוא הורשע כי נצמד לרכבו של נפגע העבירה מאחור, הבהב לו עם אורות הרכב, עקף את רכב נפגע העבירה דרך הנתיב השמאלי והחל לבלום תוך כדי נסיעה, כשרכבו של נפגע העבירה נוסע מאחוריו.
נפגע העבירה הציג עצמו כמתנדב במשטרה, ביקש מהנאשם ומהאדם הנוסף שהיה איתם ברכב לנסוע מהמקום, ופנה ללכת בחזרה לרכבו. ״או אז, יצא האחר מהרכב, התקרב אל עבר נפגע העבירה ותקף אותו, בכך שדחף אותו עם ידיו ובתגובה לכך נפגע העבירה דחף אותו בחזרה. בו בזמן, יצא גם הנאשם מהרכב, נטל בידו בקבוק זכוכית… הנאשם החל להתקרב גם הוא לעבר נפגע העבירה, כשהוא מנסה להכותו עם הבקבוק, ללא הצלחה… נפגע העבירה הצליח להדוף את ידו השמאלית של הנאשם, עיקם את אצבעותיו, אז שבר הנאשם את הבקבוק על ראשו של נפגע העבירה, תוך שגורם לפציעתו, ונמלט מן המקום ברכבו, ביחד עם האחר״.
בטיעונים לעונש התברר כי לחובת הנאשם יש 22 הרשעות תעבורה קודמות, אבל זה הכסף הקל. יש לו גם שלוש הרשעות פליליות קודמות. ״התיק הראשון, עניינו אירוע בו תקף הנאשם אדם אחר ברחוב מגורים בעיר באר שבע, באמצעות מוט ברזל בראשו, וגרם לו לאיבוד הכרה זמני וכן לחבלות, שהצריכו פינויו לבית חולים ואיחוין באמצעות סיכות״. נמשיך. ״התיק השני עניינו תגרה, במסגרתה השתתף הנאשם, ביחד עם שניים אחרים, בתקיפת שני אנשים – בגיר וקטין – בעיר אופקים, תוך שהנאשם היכה באחד מהם״. בתיק השלישי הוא ״הורשע בעבירות של איומים ותקיפה, שנעברו בתחנת דלק בעיר באר שבע, כלפי אזרח אשר ביקש מהנאשם להזיז את רכבו, כדי שיוכל לתדלק. בתגובה תקף אותו הנאשם, בכך שתפס אותו בחזהו ובפניו ואף איים להרוג אותו״.
באף אחד מהתיקים הקודמים לא נגזר עליו עונש מאסר בפועל. התביעה ביקשה לגזור עליו עונש שיהיה באמצע המתחם של 12 עד 24 חודשים. כלומר, בין 18 ל־20 חודשי מאסר. השופט סולקין כתב כי ״מי שזו לו הפעם הרביעית (!) בה נתפס כשהוא מעורב בקטטה או בתקיפה אלימה כלפי אחרים, כשבחלק מהמקרים המדובר היה בעוברי אורח שאין להם עימו דבר וחצי דבר – מן הדין שייענש ענישה מרתיעה ומשמעותית, בין כותלי בית האסורים״.
השופט סולקין כתב כי באשר ״למיקום עונשו של הנאשם במסגרת מתחם הענישה – גם כאן, עתירת התביעה אינה הולמת את נסיבותיו האישיות של הנאשם. הרשעותיו הקודמות של הנאשם וגם האופן בו ניהל את ההליך דנן, אשר אינו מלמד על נטילת אחריות מלאה, בלשון המעטה – מצביעים לכיוון ענישה על הצד הגבוה של המתחם. אך התביעה הסתפקה בעתירה לענישה בשליש האמצעי של המתחם. לא ישים בית המשפט עצמו כקטגור ולא ישית על הנאשם עונש מעבר לעתירת התביעה. אך העונש שיושת יהיה בחלק העליון של השליש האמצעי״.
כאמור, סולקין גזר עליו 20 חודשי מאסר. אלא שהשבוע ערכאת הערעור הקלה בעונש והפחיתה אותו ל־14 חודשים בלבד. השופט אליהו ביתן כתב כי ״עיינו בכל החומרים שהוצגו ונתנו דעתנו לכלל הנתונים והנסיבות, וסברנו שהעונש שהוטל על המערער חמור מהראוי״. בלי נימוק של ממש, בלשון המעטה, ביתן חתך לפצצה המתקתקת הזאת את העונש בשליש. למה? ככה. עבריין סדרתי שלא באמת לקח אחריות. שור מועד של ממש. בריון כביש שבנס עדיין לא רצח מישהו. הקלה מופלגת בעונש שהתביעה ביקשה, שהשופט סולקין כתב מלכתחילה שהוא קל מדי. עכשיו ערכאת הערעור מקצצת דרמטית גם בעונש הצנוע שהתבקש ונגזר. בעוד חודשים לא רבים אנחנו עלולים למצוא את הבריון הזה שוב בכביש, לאחר שיזכה לקיצור שליש על התנהגות טובה, ולקיצור מינהלי נוסף עקב עומס בבתי הכלא. הפרחים לשופט אליהו ביתן.
היכן שהיו צריכים להחמיר – הקלו. היכן שהיו צריכים להקל – החמירו. אחרי שהורשע ונגזר הדין של שור מועד – מקילים בעונשו סתם. לפני שאדם אפילו הואשם וכשאין לו שום עבר פלילי – שולחים אותו למעצר ללא הצדקה ובניגוד להוראות החוק. "ועוד ראיתי תחת השמש: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע".
לתגובות:
