כבר בגיל צעיר הטרידה את הרבנית מרים קסמן השאלה מדוע אין שוויון ביהדות. למה רק הבעל יכול לתת גט לאשתו? מדוע גברים מחויבים בלימוד תורה ולנשים זוהי רשות? למה גברים מברכים "שלא עשני אישה"? התשובות שקיבלה לא הצליחו להניח את דעתה באופן מלא, ובחלוף השנים החליטה לצלול לעומק הנושא. הספר שכתבה, 'דרך הספירלה – נשיות גבריות ושוויון ביהדות' (בהוצאת מגיד), הוא בעצם הספר שחיפשה כמענה לשאלותיה, ומשלא מצאה כזה החליטה לכתוב אותו בעצמה.
קסמן, בת 62, היא אישה חרדית, אם ל־11 ילדים. לאחר 40 שנות מגורים בבני ברק עברה עם בעלה לעפולה בעקבות ילדיה הנשואים. מביתה נשקף נוף התבור ועמק יזרעאל, חידוש מרענן אחרי בני ברק הצפופה. אנשים בלבוש חרדי שעוברים ברחוב מעידים כי קסמן וילדיה אינם יחידים, וכי עפולה הפכה ליעד בשביל הציבור החרדי. כאמור, נושא המגדר ביהדות העסיק אותה מאז ומתמיד, וכיום היא בעיצומה של כתיבת הדוקטורט שלה בפילוסופיה, בנושא מגדר בכתבי המהר"ל.
"נושא המגדר הוא התשתית של היהדות", פותחת קסמן. "כתוב שאלוקים ברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא אותם. כלומר, צלם אלוקים הוא גם זכר וגם נקבה". המגדר מזוהה גם עם הקשר בין עם ישראל לאלוקיו: "יש הרבה משלים של הקשר של עם ישראל עם אלוקים. הקדוש ברוך הוא הוא אבא שלנו, הוא המלך, הוא הרועה, אבל הביטוי הכי גבוה לקשר הוא הדוד והרעיה בשיר השירים. זאת אומרת שעם ישראל כולו הוא בעצם נשי כלפי הקדוש ברוך הוא. עובדה זו מחדדת כמה חשוב שכל יהודי, גם גבר וגם אישה, יבין לעומק מה זו נשיות ואיך מבטאים אותה".
"אם הייתי צריכה לתמצת את היהדות במילה אחת, הייתי בוחרת במילה סינתזה", היא אומרת, "כי היהדות תמיד לוקחת שני קטבים, למשל שמיים וארץ, גוף ונפש, הלכה ואגדה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומביאה אותם יחד במטרה ליצור מתוכם משהו חדש. מה שמעניין זה שכל אחד מהקצוות הללו מזוהה או עם גבריות או עם נשיות". זוהי משנתה של קסמן על רגל אחת, פרי עשרות שנות לימוד ובירור, ועשור של כתיבת ספר שחוקר את הנושא.
אולי יעניין אתכם
יהדות באוניברסיטת תל אביב
היא נולדה בבולטימור שבארצות הברית למשפחה חרדית, אביה היה תלמיד חכם ואינטלקטואל ואימה גננת. אביה עודד את ילדיו, בנות כבנים, ללמוד ולפתח את החשיבה שלהם. לאחר נישואיה לרב אברהם קסמן, עלו בני הזוג לישראל והקימו את ביתם בבני ברק.
"גדלתי בבית עם תחושת שליחות", היא מספרת, "ולכן כשגיליתי שיש סטודנטים מארצות הברית שלומדים באוניברסיטה בתל אביב, הלכתי לשם והצעתי להם להגיע, לשיעור אצלי בבית, בבני ברק". הסטודנטים הצעירים שהגיעו לארץ לסמסטר או שניים וחיפשו חוויות נענו בהתלהבות להצעה, ומדי שבוע היא פתחה את ביתה לשיעורים. זה אומנם לא התאים לאופי שלה לגשת פיזית לסטודנטים, בימים שבהם לא היו טלפונים ניידים או רשתות חברתיות, אך המחשבה שהם יהיו בארץ ולא יהיה להם מושג ביהדות הניעה אותה בכל זאת לפעולה.
"בהתחלה הייתי מזמינה מרצים אליי הביתה, ובכל פעם מחדש מצאתי את עצמי מאוכזבת מהתכנים שנלמדו. אני הרי כל כך משקיעה בלהביא את הסטודנטים. אז התחלתי ללמד בעצמי, וככה שיפרתי את יכולותיי כמרצה ולמדתי להעביר רעיונות עמוקים ביהדות".
לפני 20 שנה הוקם ארגון 'נפש יהודי', המציע מלגה ללימודי יהדות לסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הארץ. מאז, מזה 20 שנה, זהו עיסוקה העיקרי. רוב ערבי השבוע היא מוסרת הרצאות במחשבת ישראל ובפילוסופיה יהודית למאות סטודנטים חילונים, ומקיימת איתם קבוצות, ימי עיון וסמינרים.
"זו עבודה אינטנסיבית ומרתקת", היא מעידה, "קהל הסטודנטים מגוון מאוד. זו הזדמנות לסטודנטים לפגוש את הצוות החרדי והדתי, ולא פחות מכך הזדמנות לצוות לפגוש סטודנטים חילונים".
בשביל קסמן, עיקר השליחות עם הסטודנטים הוא לאפשר בחירה אמיתית. "כדי שתהיה בחירה צריך להיות קונפליקט, צריכה להיות אופציה", היא מסבירה, "אם מכירים את היהדות בעומק שלה, ברלוונטיות שלה לחיים, אז מגיע המקום שבו אדם יכול לבחור בזה. אדם שאומר שהוא לא רוצה להיות דתי, כשמבחינתו היהדות היא אוסף של מיתוסים או אמירות שוביניסטיות וגזעניות, לא באמת בוחר, כי הדת לא מהווה אופציה בשבילו". קסמן מדגישה שהיא אינה מנסה לייפות את היהדות, אלא להזמין את הסטודנטים להיפגש ואף להתעמת עם מקורות ורעיונות עמוקים.
באופן טבעי, גם סוגיות של מגדר עולות תדיר במסגרת השיעורים ובקבוצות הדיון שלאחריהם, נושא שהוא מרכזי מבחינתה. כאמור, הקונפליקט שהעסיק את קסמן בנוגע למעמד האישה ביהדות הוביל אותה לחקור את הנושא. התשובות שפגשה נעו בין הציר שאומר שביהדות איש ואישה שווים אבל שונים, ובין הציר האומר שאכן ההלכה הייתה נכונה לתקופתה אך כיום יש לבצע התאמות כדי שתהיה שוויונית יותר. התשובות לא הניחו את דעתה. בספרה, שתורגם לאחרונה לעברית, מציגה קסמן את התיאוריה שלה, שלפיה הכוח הגברי הוא כמו חץ, חותר קדימה, תחרותי, הישגי, מסמן מטרות ופועל כדי להגשים אותן, והכוח הנשי הוא כמו עיגול, שנמצא כאן ועכשיו, מכיל, מתבונן, עסוק בהוויה העכשווית. שילוב נכון של הכוחות ייצור ספירלה, שתחיה את ההוויה ותמיד תהיה בהתקדמות. בכל אדם מצויים שני הכוחות, ועליו ליצור סינתזה שלהם.
"הכוח הגברי־החיצי והכוח הנשי־המעגלי הם בריקוד תמידי זה עם זה", היא מסבירה, "למשל, במקורות אנחנו למדים שהתורה שבכתב נחשבת גברית, לעומת התורה שבעל פה שנחשבת נשית. ההלכה נקראת גברית לעומת האגדה הנשית. העולם הזה גברי והעולם הבא נשי. כל הבינאריות הזאת יוצרת דינמיקה שהיא הרבה יותר גדולה מאישה וגבר בחיי היומיום". קסמן מביאה לדוגמה את השבת, שהיא חגיגה של ההוויה, לדבריה. להיות כאן ועכשיו ולא למהר לשום מקום. אך העונג של ההוויה הוא תוצאה ישירה של כל העשייה ה"חיצית" של ששת ימי השבוע.
העולם שלנו הוא בינארי לתפיסתך? עם כוחות של גבר וכוחות של אישה?
"כל דבר שעושים, אפשר לעשות בצורה גברית או בצורה נשית. למשל, מדען יכול להיות כמו חץ – יותר הישגי ותחרותי, ממוקד בהתקדמות, לרצות להיות הכי טוב, להרוויח כמה שיותר, לשמור את הידע אצלו – או לעשות את זה כמו עיגול, שבו הידע הוא לא רק כוח אלא גם עונג ושפע שרוצים לפרוץ החוצה ולשתף בהם אחרים. וזו רק דוגמה. אחת ההשפעות של הפמיניזם היא שהקול הנשי נשמע יותר בעולם. למשל, מקצועות רבים נהיו נשיים יותר בגישה שלהם. אפשר לראות את זה ברפואה. כשרוב הגברים היו רופאים, הרופא היה חצי אליל. היה לו את כל הידע, הוא היה המומחה ובקושי רב זרק לך פירורים מהידע שלו. היום זה לא ככה. כשאת נכנסת לרופא או לרופאה, זה לא משנה, את מגיעה עם ידע מהאינטרנט והרופא ידבר איתך. הוא מבין שרפואה טובה זה שיתוף. אז כשאין את ההיררכיה הזאת, ויש יותר שיתוף פעולה, זה סימן להתגברות של הקול הנשי, המעגלי".
העולם המערבי עדיין יותר מעריך מקצועות שנתפסים גבריים ופחות מעריך מקצועות נשיים.
"אין לי פתרון לזה. מה שאני אומרת לסטודנטיות זה שלצערי העולם המערבי מעריך ומקדם את הקול הגברי יותר, אבל אסור לנו להתבלבל. הקול הנשי הוא הקול שיביא את הגאולה. זה לא משנה באיזה תחום תתעסקי, אל תוותרי על הקול הנשי, המכיל, שממוקד בחיבורים ובקשרים בין בני אדם. בסוף, האידיאל הוא שכל אדם ייצור סינתזה בתוך עצמו. יש למשל נשים שמרגישות מבולבלות, כי הן רוצות להצליח ולהרוויח ולהשפיע, אבל זה לא נחשב נשי. ואני רוצה יחד איתן שנבין לעומק מה זו נשיות, ונראה שזה לא קשור למה את עושה אלא לאיך את עושה את זה. אני חושבת שככל שהכוח הנשי נעשה חזק יותר, זה סימן של גאולה. ואני אומרת לנשים שצריך להישאר נאמנות לקול הנשי הזה, גם בהצלחה ובהתקדמות שלך".
"העולם הולך ונעשה נשי"
קסמן מזכירה את משבר הגבריות, נושא שהשיח אודותיו מתגבר בעיקר בארצות הברית, שם אחוז הגברים בשוק העבודה פוחת בהדרגה. באקדמיה, על כל שלוש נשים שמסיימות תואר ישנם שני גברים, ו־70 אחוזים מאלה שממשיכים לתארים מתקדמים הן נשים. במקצועות רבים כמו וטרינריה או פסיכולוגיה יש רוב נשי בולט. "העולם הולך ונעשה נשי", אומרת קסמן, "יותר ויותר גברים מובטלים ומבלים את הזמן במשחקי מחשב. גיל הנישואין עולה, רבים ממשיכים להתגורר עם ההורים גם אחרי גיל 30. סטטיסטית, נשים קונות את הבית הראשון שלהן בגיל צעיר יותר מגברים. בישראל המשבר הזה הרבה פחות נפוץ, ואני מניחה שזה בין השאר בגלל הצבא. ילד בן 18 שנזרק לתוך מערכת שיש בה הרבה אחריות והתחייבות, זה סיפור אחר לגמרי".
לדבריה של קסמן, העולם המערבי הפך נשים לגבריות יותר, בעוד גברים לא הפכו לנשיים יותר, מה שהוביל לכך שנשים החלו לתפוס מקומות שנחשבים גבריים, וגברים רבים לא מוצאים את מקומם ומפסיקים לתפקד.
את בעצם אומרת שיש כוח גברי וכוח נשי וכל אחד יבחר? שאין משמעות לביולוגיה שאיתה נולדים?
"בוודאי שיש קשר ושזה משפיע, אבל אני הרבה יותר מזדהה עם חלוקה של אנשים לפי אישיות מאשר לפי מין. יכול להיות שיהיו אצלי הרבה יותר דברים דומים לגבר אמריקאי מאשר לאישה ישראלית. יש הרבה צירים שאפשר לעשות עליהם השוואות. אני לא מזדהה עם סטריאוטיפים נשיים. למשל שאומרים 'מה, את כמו גבר? את לומדת כל כך הרבה'. איפה כתוב שאישה לא יכולה ללמוד ולהיות חכמה? למה זה לא נקרא נשי? או גבר שהוא לירי וכותב שירים, איפה כתוב שמי שאוהב לכתוב זה נשי? או התיאורים שלפיהם גבר הוא רציונלי ואישה רגשנית, אני לא חושבת ככה בכלל".
גם כהכללה את לא חושבת שזה נכון?
"ממש לא. אני חושבת שאנחנו מחנכים בנים ובנות בגיל מאוד צעיר למה שמצפים מהם, ושאנחנו הרבה יותר נזילים ממה שאנחנו מתחנכים אליו. אבל אני לא מתעקשת על זה, זה לא העניין. יותר חשוב למשל לנסות להבין מתי מתאים להשתמש בכוח גברי ומתי בכוח נשי".
לדעתך יש מאפיינים שכן צריכים לבוא לידי ביטוי בין גברים לנשים?
"אני טוענת שהדרך להוציא את הגבריות מהכוח אל הפועל היא שגבר הוא מחויב, אחראי על השפע שלו, לא מבזבז אותו, ממוקד בצרכים של השני ושולט על עצמו. אם הגבריות מזוהה עם התחייבות ואחריות, הנשיות מזוהה יותר עם היכולת להכיל את השני, להכיל מורכבות, להתענג מהכאן והעכשיו, להיות נוכחת. אני חושבת שחלק מהבלבול בזהות המגדרית נובע מהבלבול הזה, כשההגדרה של גבריות ונשיות נוקשה מדי. הגבר המאצ'ואיסט של העולם המערבי הוא לא אידיאל יהודי. אין שום סיבה שגבר לא יוכל להיות רגיש, עדין, עמוק. להפך, לגיבור היהודי יש את התכונות האלה. לפי היהדות, גבריות זה להיות אחראי ומחויב, להיות ממוקד בצרכים של השני ובהתחייבות שלו אליו".
אילו תשובות הספר שלך נותן לשאלות שהטרידו אותך על שוויון?
"אני מסבירה שבגן העדן הכוח הנשי היה הכוח האידיאלי, ואז יצאנו מגן העדן לעולם גברי, והתפקיד שלנו הוא לקדם את העולם לכיוון הנשי. וככל שאנחנו מתקדמים לתקופת המשיח, הכוח הנשי יהיה יותר מצוי ונשמע. אני מביאה גם את נושא התמעטות הלבנה, שנמשלת לכוח הנשי. דווקא ההתמעטות והחיסרון מעוררים השתוקקות ומביאים לדבר גדול יותר מזה שהיה קודם. אני חושבת שהתפקיד של אישה, באופן כללי, הוא למשוך למקום הזה של העיגול, 'ואל אישך תשוקתך'. זה שאת תשתוקקי לקשר קרוב ושוויוני. אבל העולם יהיה 'והוא ימשול בך'. והתפקיד של האנושות הוא להחזיר אותנו לעולם הנשי של גן העדן".
לשיטתך, אם אישה מתחברת לכוח הגברי, מה מבדיל אותה מגבר?
"קיימת נזילות רבה בין גבריות לנשיות: אישה וגבר יכולים לבטא את אישיותם בדרכים מגוונות. עם זאת, ישנם תחומים שבהם ההלכה אכן מתעלת גברים ונשים לתפקידים מובחנים. הוא מניח תפילין והיא לא, הוא חלק ממניין והיא לא. אך גם בתוך המסגרות הללו קיימת מורכבות. למשל, הדפוס המקובל הוא שהגבר מתחייב לפרנס את האישה, אולם ההלכה מכירה גם באפשרות אחרת: האישה יכולה לומר 'איני ניזונת ואיני עושה'".
המשבר שפסח על האורתודוקסים
יש נשים שמקדמות שוויון גם בטקסים דתיים, למשל תפילות בציבור.
"אני לא מנסה לנחש מה המוטיבציות של אנשים אחרים, ויכול להיות שזה לשם שמיים. אבל אני מרגישה שכל מגמה שמנסה ליצור מצב ש'הנה תראו גם הנשים עושות', יש לה סאב־טקסט שבעצם אומר שמה שחשוב ומה שנכון זה מה שהגברים עושים. קחי למשל את נשות הכותל. הרי יש אלפי נשים שמגיעות להתפלל כל יום בכותל, וחלקן אפילו מתאמצות להגיע כל יום להתפלל בנץ. ואז מגיעות הנשים האלה, ומהתנהגותן משתמע שהן אומרות: 'כל מה שאתן עושות לא שווה. רק להתפלל כמו גברים זה שווה'. מה שמעניין בזה הוא שתפילה היא בכלל חוויה נשית, הרי למדנו להתפלל מחנה, אם שמואל. תפילה היא חוויה נשית של כאן ועכשיו. הדיבור האישי עם הקדוש ברוך הוא הוא החלק המרכזי של תפילה, ונראה לי מוזר שנשים דווקא ישימו את הדגש על תפילה פומבית־גברית".
קסמן מציינת כי מה שמפריע לה הוא הצורך של נשים להבליט את פעולתן, שנחשבת גברית באופן מסורתי. "מה את רוצה להגיד, שגם את מסוגלת? ברור שנשים מסוגלות לעשות כל דבר, הן הוכיחו את זה, השאלה היא האם כדאי לנו לעשות את זה. האם כדאי לנו לתעל נשים לכיוונים שבמשך אלפי שנים היו גבריים? אני אגיד עוד משהו. כיום הרפורמים והקונסרבטיבים מתמודדים עם בעיה: גברים הרבה פחות בסיפור. יש יותר נשים שלומדות להיות רבות מאשר גברים שפונים לתחום. בהיברו יוניון קולג' יש 63 אחוז נשים. רוב הרבאים הן נשים, החזנים הם חזניות, וגברים בקושי מגיעים לבית הכנסת. יש לרפורמים כל מיני יוזמות כדי להכניס את הגברים בחזרה. אחת מהן, למשל, היא לעשות מניינים לגברים בלבד.
"מעניין לשים לב שהעולם האורתודוקסי לא מתמודד עם הבעיה הזאת. יש את עקרונות 'הגדר של צ'סטרסון', זה מושג בפילוסופיה שאומר: אל תסיר את הגדר עד שתבין לשם מה היא הוקמה. אל תשנה מבנה חברתי עד שתבין מה הביא להקמתו. אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: העובדה שגברים מחויבים במניין ובלימוד תורה ובקריאת התורה, אם נוריד את הגבולות הללו ונשים יעשו בדיוק אותו הדבר, האם לטווח הארוך זה טוב? בכל חברה משלמים מחירים מסוימים, והשאלה היא האם המחיר הזה כדאי".
לדעת קסמן, העובדה שיש תפקידים ממוקדים שרק גבר יכול לעשות, מביאה בין השאר לכך שבחברה האורתודוקסית אין משבר גבריות. "דווקא העולם המערבי מזמין את הנשים להיות גבריות יותר, בעוד העולם היהודי מזמין את הגברים להיות נשיים יותר. למשל המערביות מהללת קשרים זמינים וקצרים ורואה בהם חופש ביטוי, ובעולם שומר ההלכה אומרים לגבר: תתחייב לאישה אחת, תשמור על העיניים שלך, תשמור נגיעה. אפילו בתורה, כשמוזכרת פוליגמיה רואים שהיא אף פעם לא הייתה אידיאלית".
מה הספר שלך מחדש בכל הקשור לשוויון או אי־שוויון ביהדות?
"אני מציעה דרך שלישית", אומרת קסמן, "אני טוענת שבאמת אין שוויון בין גברים לנשים. והתורה אומרת מראש שחוסר השוויון הזה הוא לא המצב הרצוי, ושבעולם מתוקן הוא לא יהיה. ככל שנבטא יותר את הקול הנשי בצורות תועלתניות, אנחנו נקרב את השוויון הזה".
קסמן מספרת על פאנל שבו השתתפה, ובו דיברה אישה דתית נוספת. "האישה שם אמרה שצריך לקחת בחשבון שחז"ל פעלו בתקופה מאוד שוביניסטית, ואנחנו ממשיכים לנהוג כפי שהם הורו רק כדי לשמור על המסורת. אני מאוד לא מזדהה עם זה. אני לא מוכנה לומר שחז"ל היו שוביניסטיים ושאנחנו פשוט סוחבים את המסורת מדור לדור כמו סבלים. בעיניי חז"ל הם כמלאכים, כשליחי ה' שמביאים לי מסר מהקדוש ברוך הוא. ואני רוצה לראות את החוכמה בדברים, לא לשנות אותם".
