ביום שלישי האחרון, בשעה 14:41, נפל דבר בישראל. לא היה זה אירוע ביטחוני או מדיני, אלא רגע שחשף את המנגנון שפועל מאחורי הקלעים של מחאת החטופים. אייל נווה, מראשי 'אחים לנשק', העלה תמונה של הסרט הצהוב, הסמל של המאבק להשבת החטופים, וכתב: "המאבק על החטופים הסתיים, אבל מאבק אחר עדיין בשיאו. מהיום, הופכים את סיכת החטופים כסמל לדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית".
כן, קראתם נכון. הסמל שנועד לאחד את העם סביב ערך פדיון השבויים, הסמל שענדו חברי הקואליציה, מתנחלים ושמאלנים כאחד, אות לסולידריות אנושית, נחשף ברגע אחד כסמל לדרישה פוליטית משפטית שנויה במחלוקת שנועדה להפיל את הממשלה הנבחרת.
מי שניחן בציניות מובנית מהבית, לא נפל מהכיסא. כבר לפני זמן רב ניתחנו את המבנה הארגוני של המחאה ואמרנו במפורש: 'מטה המשפחות' (בגרסתו הפוליטית) ו'אחים לנשק' הם לא ארגוני סיוע. הם זרועות ביצוע פוליטיות. הזהרנו שברגע שסוגיית החטופים תרד מסדר היום, בין בגלל עסקאות ובין בזכות פעולות חילוץ הירואיות, קמפיין החטופים והמחאה נגד הממשלה לא יעצרו. הן פשוט יעשו "חישוב מסלול מחדש" למטרה הבאה: הפלת הממשלה באמצעות הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון.
האינטרס של אקטיביזם מראה שארגונים פוליטיים לעולם לא מתפרקים, אפילו אם המטרה שלהם מושגת (והופכת בכך ללא רלוונטית). להפך. יש להם תשתית, יש להם תורמים, יש להם מסד נתונים של פעילים, יש להם כסף, יש להם תחושת מטרה ואויב משותף ויש להם מנגנון יחסי ציבור משומן. המנגנון חייב להמשיך לפעול. האנשים שהובילו את מחאת קפלן, שענדו לאחר מכן את סיכת "מטה החטופים", לא חיפשו רק את טובת החטופים. אם טובת החטופים הייתה בראש מעייניהם, הם לא היו הופכים את הנושא לסלע מחלוקת שקורע את העם ומעלה את המחיר שסינוואר דרש. הם חיפשו את הכוח שיכול להפעיל לחץ נגד ממשלת הימין. הרי אם היו רוצים להביא חטופים, הם היו קוראים לממשלה לעשות מצור אפקטיבי על עזה במקום להיכנע בעסקאות מבישות.
אולי יעניין אתכם
עכשיו, כשהציבור הישראלי מתחיל לשמוח, וכשאין יותר חטופים חיים או גופות בידי האויב, האנרגיה והרגשות שסבבו את הקוראים ל"עסקה עכשיו" נחלשו. מה עושים? מחליפים דיסקט. הסרט הצהוב, שנגע ללב של כל אחד מאיתנו, הופך באופן "מפתיע" לסמל של דרישה פרוצדורלית להקמת ועדה בראשות שופט עליון. זהו ניצול ציני של רגש קולקטיבי לטובת הון פוליטי סקטוריאלי.
למה הם מתעקשים דווקא על ועדת חקירה ממלכתית (בראשות שופט שימנה נשיא העליון) ולא על ועדת חקירה לאומית או פרלמנטרית? התשובה, כפי שמשתקף מהציוץ של נווה, היא שהמטרה אינה חקר האמת, אלא עריפת ראשים. הם יודעים שוועדה בראשות שופט מהמיליה שלהם תתמקד בדרג המדיני הנבחר ותנקה את הדרג הצבאי והדרג המשפטי. הם רוצים להשיג באמצעות "ועדת החקירה" את מה שלא הצליחו להשיג בקלפי: הדחת נתניהו והימין.
השימוש בסמל החטופים למטרה זו הוא לא פחות מהונאה. דמיינו שמישהו היה לוקח את הסרט הכתום של המאבק בהתנתקות והופך אותו לסמל למאבק להורדת מחירי הקוטג', וכל זאת בלי להודיע על כך לכל מי שיש לו סרט קשור לאוטו, וכך חלק מהאנשים היו בעצם מוחים נגד מחירי הקוטג' בלי לדעת זאת. מאז השבת גופתו של רן גואילי והשינוי של המערכה בעזה, ראינו את הניסיונות הנואשים לשמר את להבת המחאה. ההפגנות הפכו לאלימות יותר, הסיסמאות הפכו לקיצוניות יותר (ממשלת דמים), ועכשיו השלב הסופי: הווידוי שהכול פוליטי.
הציוץ של אייל נווה הוא רגע של התפכחות בעבור הציבור הישראלי. הוא מוכיח שאין גבול לציניות. מי שמוכן להשתמש בסמל של שבויים נמקים כדי לקדם אג'נדה של הפלת ממשלה, איבד את המצפן המוסרי שלו. התפקיד שלנו הוא לא ליפול בפח הזה. גם אם בעבר חלקנו ענד את הסיכה הזאת, כיום כל בר־דעת אמור להבין שזו הייתה בסך הכול מניפולציה זולה של מובילי המאבק הזה, שהשתמשו בציבור הישראלי כבן ערובה להשגת המטרות הפוליטיות שלהם.
הכותב הוא יוצר הערוץ 'על המשמעות'
לתגובות: [email protected]
