ציר דלהי-בריסל: התשובה ההודית לטרור החות'י

בשבוע שעבר, תחת מעטפת החגיגות הלאומיות של "יום הרפובליקה" בניו דלהי, התרחש אחד המהלכים הדיפלומטיים המשמעותיים של השנה האחרונה ביחסים שבין אסיה ואירופה. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הגיעה להודו במהלך החגיגות לא רק כדי להתלבש בססגוניות ולהשתתף בצעדות מסורתיות, אלא גם כדי לחתום על מה שהיא עצמה כינתה "אם כל העסקאות". מדובר בחבילת הסכמים רחבת היקף בתחומי הכלכלה, המסחר והביטחון, שנועדה להדק את הקשר בין הגוש הדמוקרטי הגדול בעולם – לבין הדמוקרטיה הגדולה בעולם.

פון דר ליין החלה לפרסם על דבר חתימת ההסכם שבוע לפני כן במהלך כנס הפורום הכלכלי הבין-לאומי בדאבוס שבשווייץ, אז היא ציינה כי ההסכמים יקשרו בין 2 מיליארד בני אדם, שביחד מייצרים רבע מהתמ"ג העולמי. במהלך הביקור, צייץ ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, סדרת ציוצים ב-27 השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, מחווה שסימנה את החשיבות שדלהי מייחסת להסכמים.

המהלך הזה אינו מקרי והוא משקף שינוי עמוק באסטרטגיה של האיחוד. לאחר תחושת האכזבה כלפי ממשל טראמפ והחששות מאי-יציבות אמריקנית, האיחוד האירופי מחפש נואשות אחר עומק אסטרטגי כלכלי ודיפלומטי ושותפויות חדשות באסיה. מדובר בחלק ממגמה רחבה יותר, כפי שניתן לראות גם בהמשך הביקור רם הדרג של בכירי האיחוד בווייטנאם מיד לאחר העצירה בניו דלהי.

אירופה מבינה שבעולם שבו ארצות הברית הופכת למסתגרת יותר ועוינת יותר, עליה לבנות יחסים עצמאיים מול כוחות אחרים. וכאילו כדי להוכיח את הטענה הזו בדיוק, הגיעו בשבועות האחרונים גם ביקוריהם של ראשי הממשלה של קנדה ובריטניה בסין, לראשונה מזה עשורים, במטרה לחזק את הקשר של מדינות בולטות בחבר העמים עם בייג'ינג. מבחינת סין מדובר בהישג דיפלומטי ותודעתי שהוגש לנשיא שי על מגש של כסף מטעם ממשל טראמפ, אחרי שנים ארוכות בהן שיתופי פעולה ישירים עם בייג'ינג נתפסו בצורה שלילית.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין המונדיאל הערבי: משלב הייצוג לשלב השאיפות

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

מגמה זו השתקפה גם גם בנאומו המצוטט של ראש ממשלת קנדה קארני בדאבוס בשבוע שעבר. קארני הבהיר כי הסדר העולמי הישן גווע, ובמקומו צומח סדר חדש המבוסס על אינטרסים קשיחים ולא על ערכים משותפים או דמיון אידיאולוגי – ובכך הסביר למעשה את הביקורים שיבואו וההסכמים שייחתמו, עדות נוספת לחיפוש אחר בריתות פרגמטיות בעידן של אי-ודאות והתפוררות הבריתות המסורתיות.

אחד הפנים המרתקים ביותר בביקור משלחת בכירי האיחוד בניו דלהי היה זה הביטחוני. באופן מעניין, פון דר ליין צייצה תמונות של דגלי האיחוד האירופי לצד דגלי המבצעים הימיים האירופיים להגנה מפני החות'ים בים האדום ומפני הפיראטים בסומליה (מבצעי "אספידס" ו"אטאלאנטה"). עד כה, הודו לא הייתה שותפה רשמית במבצעים הללו, אך ההסכמים החדשים כוללים סעיף דרמטי של תיאום מורחב בין חיל הים ההודי לבין הכוח המשימתי הימי האירופי, ובאופן ספציפי בשני המבצעים הללו.

המשמעות היא שהודו החליטה לקבל על עצמה אחריות גדולה יותר על נתיבי הסחר הימיים במזרח התיכון ובקרן אפריקה, בשורה שהיא חיובית מאוד לישראל, השואפת להפנמה בין לאומית של האיום הביטחוני החות'י על נתיבי השייט ברחבי העולם ולדחיקת רגליהן של איראן וכוחות אסלאמיסטיים מקרן אפריקה.

רבות דובר על ההתארגנות מחדש של הבריתות במרחב בין שני "צירים" מתחרים – האסלאמי-אסלאמיסטי בהובלת סעודיה, פקיסטן ותורכיה; וההודי-אברהמי-הלני בהשתתפותן של הודו, איחוד האמירויות, יוןן וקפריסין וישראל. ואכן, בשבוע שעבר אירחה ניו דלהי גם את מנהיג האמירויות מוחמד בן זאיד, במהלך שנתפס כמענה להרפתקאותיו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן באזור, כאשר דלהי ואבו דאבי מהדקות שורות כדי לשמור על האינטרסים האזוריים שלהן. יש לציין כי גם במצב של שני "צירים" מתחרים, אין משמעות הדבר שמדינות לא ידברו ויעשו עסקים עם "הציר המתחרה".

כך למשל נשיא פקיסטן זרדארי ביקר גם הוא באיחוד האמירויות בשבוע שעבר, ומאידך גיסא קיים גם פרויקט IMEC, המסדרון הכלכלי הודו-מזרח תיכון-אירופה שאמור לעבור גם דרך איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל. למרות המלחמות והטלטלות באזור וחרף הפניית העורף של סעודיה לנורמליזציה ישירה עם ישראל, ההסכמים בין הודו לבין האיחוד האירופי הוכיחו כי הפרויקט רחוק מלהיקבר. להיפך, החתימה על הסכמי המסחר והתיאום הביטחוני הימי הם התשתית ההכרחית להפיכת המסדרון הזה למציאות עתידית, גם אם בצורה חלקית או שונה ממה שדומיין בתחילה.

לכל אלו יש משמעות ישירה ומרתקת עבור ישראל. כניסתה של הודו כמשתתפת פעילה, אם אכן תתגשם וגם אם תחת הגדרה של "תיאום מורחב", במאבק מול החות'ים והפיראטים, היא תוספת כוח אדירה בים האדום. ישראל מוצאת את עצמה נהנית מהצטלבות אינטרסים בין המעצמה ההודית לבין האיחוד האירופי, כאשר שתיהן מבינות שחניקת נתיבי השייט היא איום אסטרטגי עליהן. אם נוסיף לכך את מרכזיותה של ישראל בתוכנית IMEC, הרי שההתקרבות בין דלהי לבריסל מחזקת את הציר שירושלים שואפת להיות חלק ממנו, כחלק מתיקון למגמת הבידוד העולמי ששחקניות עוינות ניסו לכפות על ישראל במהלך המלחמה.

הכותב הוא חוקר התוכנית האזורית במיינד ישראל