המונדיאל הערבי: משלב הייצוג לשלב השאיפות

מונדיאל 2026 מסמן רגע היסטורי עבור העולם הערבי. לראשונה משתתפות בטורניר שמונה נבחרות ערביות – מרוקו, מצרים, סעודיה, אלג'יריה, תוניסיה, עיראק, ירדן וקטר. לצדן העפילו גם מספר מדינות מוסלמיות נוספות, בהן תורכיה, איראן, בוסניה ואוזבקיסטן. עבור רבים ברחוב הערבי, זהו לא רק טורניר כדורגל, אלא גם מבחן למעמדו המשתנה של העולם הערבי בזירה הספורטיבית הבינלאומית.

במשך עשרות שנים הסתפקו הנבחרות הערביות בעיקר בעצם ההעפלה. מצרים הייתה הראשונה לעשות זאת כבר ב-1934, אך במשך עשורים נחשבו הנבחרות הערביות לאורחות קבועות בשלב הבתים ותו לא. השינוי החל בהדרגה עם הישגיהן של אלג'יריה ב-2014, סעודיה מול ארגנטינה ב-2022, והגיע לשיא במונדיאל קטר כאשר מרוקו הפכה לנבחרת הערבית והאפריקאית הראשונה שהעפילה לחצי הגמר.

בהקשר זה יש לציין שהמונדיאל שאירחה קטר – על רקע סקנדלים של שוחד בארגון FIFA – שווק לרבים כ"מונדיאל הערבי הראשון", ונצפתה בו נוכחות של אוהדים רבים מארצות ערב. זו, בתורה, גררה התעמרות באוהדים ובעיתונאים ישראליים, וטרם פתיחת המונדיאל אף דווח כי קטר מערימה קשיים על ייבוא אוכל כשר. קטר גם דאגה למנף את המונדיאל לצרכי פוליטיקה ודעוה, ואפשרה לאוהדים לנפנף בדגלי אש"ף – לצד הגבלות חמורות על הצגת סמלי להט"ב.

על כל פנים, דווקא ההישג המרוקאי במונדיאל הקודם שינה את תודעת הציפיות. אם בעבר המטרה הייתה "לייצג בכבוד", כיום השיח בעולם הערבי עוסק בשאלה איזו נבחרת תוכל להיות הראשונה להעפיל לגמר. מרוקו עדיין נתפסת כמועמדת הטבעית להוביל את המהפכה, לאחר שבמונדיאל הקודם היא הדיחה את ספרד ואת פורטוגל והגיעה למקום הרביעי והמכובד. מרוקו היא גם אחת מ-3 המארחות של המונדיאל הבא שיתקיים ב-2030, ועל כן היא הבטיחה לעצמה את ההופעה השמינית שלה בגביע העולם. נבחרת מרוקו הגיעה לטורניר כאחת החזקות מחוץ למעגל המעצמות המסורתי, ובשלב הבתים כבר הוכיחה את עצמה עם תיקו מול ברזיל וניצחון על סקוטלנד. ברחבי מרוקו ובקרב קהילות ערביות באירופה ניכרת תחושת ביטחון חריגה, ויש מי שמאמינים כי חצי הגמר של 2022 אינו תקרת הזכוכית אלא רק תחנת ביניים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

מבחינה היסטורית, הנתונים מלמדים עד כמה מרוקו בולטת כיום בעולם הערבי. היא גם הנבחרת הערבית שכבשה הכי הרבה שערים בתולדות גביע העולם, עם 24 שערים, והיא היחידה שהגיעה לחצי הגמר. אחריה ניצבות אלג'יריה, תוניסיה וסעודיה עם 15 שערים כל אחת. אולם ההבדל האמיתי אינו רק בסטטיסטיקה, אלא ביכולת לייצר דור שחקנים המתחרה ברמות הגבוהות באירופה.

ברחוב הערבי עצמו מורגשת אווירה מיוחדת. למרות היריבויות המסורתיות, רבים מהאוהדים מאמצים את הנבחרות הערביות האחרות כנציגות של זהות משותפת. הניצחונות של מרוקו ב-2022, למשל, נחגגו מרבאט ועד בגדאד. גם השנה ניכרת מגמה דומה, כאשר רשתות חברתיות וכלי תקשורת ערביים מקדישים סיקור נרחב לכל נבחרת ערבית מצליחה, ללא קשר למדינת המוצא.

גם מצרים נהנית ממומנטום חיובי. ניצחונה על ניו זילנד היה הראשון בתולדותיה בגביע העולם, והיא ניצבת בעמדה טובה להעפיל לשלב הבא. עבור האוהדים המצרים, עצם שבירת "קללת המונדיאל" וההשגת ניצחון ראשון נתפסות כהישג לאומי. דמותו של מוחמד סלאח ממשיכה לשמש מוקד להזדהות וגאווה בעולם הערבי כולו, ולא רק במצרים.

מאחורי מרוקו ומצרים התמונה מורכבת יותר. סעודיה עדיין מחזיקה בסיכוי להעפיל – והיא גם תעפיל באופן אוטומטי למונדיאל 2034 שהיא אמורה לארח – אך התבוסה לספרד 4-0 המחישה את הפער מול הנבחרות הבכירות. קטר, שהציגה שיפור ביחס למונדיאל הביתי ב-2022, עדיין נאבקת על הישרדות בטורניר. אלג'יריה, ירדן ועיראק פתחו את הטורניר בהפסדים ומחפשות קאמבק, בעוד תוניסיה כבר הפכה לנבחרת הערבית הראשונה שהודחה, לאחר שהפסידה ליפן ולשוודיה.

בסופו של דבר, ייתכן שהסיפור הגדול של מונדיאל 2026 אינו רק מספר הנבחרות הערביות שהעפילו, אלא השינוי בתפיסה. העולם הערבי כבר אינו מסתפק בנוכחות סמלית. השאיפה היא להתחרות, להפתיע ולהגיע רחוק. מרוקו הוכיחה שהדבר אפשרי, ומצרים, סעודיה ואלג'יריה מקוות ללכת בעקבותיה. גם אם לא נראה נבחרת ערבית בגמר כבר השנה, המונדיאל הנוכחי ממחיש כי הכדורגל הערבי נכנס לעידן חדש – עידן שבו החלום כבר אינו עצם ההעפלה, אלא המאבק על הצמרת העולמית.