הטנגו המוזר של טראמפ וח'אמנהאי: לאן הולך המשא ומתן?

המתיחות בין איראן לארצות הברית הגיעה בימים האחרונים לשיא משמעותי, כאשר שני הצדדים מתנהלים על חבל דק בין מסרים תוקפניים על הסלמה צבאית, לבין איומים הדדיים שמטרתם לשפר עמדות לקראת מו"מ. הרקע מורכב מסדרת אירועים דרמטיים שהעמיקו את המשבר: גל מחאות המוני ואלים ברחבי איראן שפרץ בסוף דצמבר 2025 על רקע משבר כלכלי חמור, דיכוי אכזרי של המפגינים עם אלפי – ויש שגרסו עשרות אלפי – הרוגים, ואיומי טראמפ לבוא לעזרת המפגינים. כל אלה הפכו את האזור לחבית חומר נפץ.
המחאות שפרצו באיראן נבעו מהחרפת הדיכוי והמצב הכלכלי הקשה – שער הדולר הגיע לשפל של כ-1.44 מיליון ריאל, האינפלציה חצתה את ה-44%, והתוצר המקומי התכווץ, זאת בנוסף למשבר אנרגיה ומים קשה שפוקד את המדינה כבר חודשים ארוכים. לכל אלה הצטרפה הפעלת מנגנון ה"סנאפבק" באוגוסט 2025 על ידי אירופה, שהחזיר שורה של סנקציות על איראן. המחאות התפשטו כאש בשדה קוצים והפכו ממחאה כלכלית למרד עממי נגד משטר האייתוללות עצמו, עם קריאות בעד השאה ואלימות חריפה נגד סמלי משטר.
תגובת המשטר הייתה אכזרית במיוחד. ארגוני זכויות אדם מעריכים כי בין אלפים לעשרות אלפי מפגינים נהרגו, כאשר כוחות המשטר פתחו באש חיה על ההמונים בכל רחבי המדינה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צייץ בתגובה: "אם איראן תירה ותהרוג באלימות מפגינים שלווים, ארצות הברית תבוא לעזרתם. אנחנו טעונים ומוכנים לצאת לדרך". לאחר ההצהרות הללו החלו להגיע כוחות אמריקניים נרחבים לאזור, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן, בריכוז כוח הנחשב לגדול ביותר מאז מלחמת 12 הימים ביוני 2025 – אך עד כה טראמפ נמנע ממימוש הבטחתו "לבוא לעזרתם" של המוחים.
על רקע הלחצים, החלו להסתמן גם ניסיונות דיפלומטיים תוך איומים הדדיים בין המדינות על השלכותיה הקשות של הסלמה ביטחונית. בתחילה דובר על פסגה אסלאמית-אמריקנית בתיווך תורכי, אך על פי דיווחים שונים איראן היא זו שדרשה במהרה לשנות את הפורמט – העברת השיחות לעומאן וקיומן רק בין שני הצדדים, ללא נוכחות מדינות נוספות, כאשר עולה הרושם כי ממשל טראמפ הסכים לדרישה האיראנית.
עומאן היא סולטנות מפרצית הידועה בנייטרליות שלה ובתפקידה היסטורי כמתווכת, בין היתר גם בין ארה"ב לאיראן. תושבי המדינה נמנים על הזרם האיבאדי באסלאם – שאינו שיעי ואינו סוני. בנוסף לכך המיקום האסטרטגי שלה לחופי המפרץ הפרסי מאפשר לה להפוך לזירה משמעותית למשא ומתן. לצד זאת יש לציין כי עומאן מארחת בשטחה משרד ייצוג דיפלומטי של החות'ים, המזוהים עם טהראן, מה שמעלה סימני שאלה על מידת המחויבות שלה לצד האיראני.

איך מפילים משטר מהאוויר?

נראה שממשל טראמפ מצוי בדילמה אסטרטגית – מצד אחד, הפלת המשטר האיראני תהווה הישג מדיני עצום, מהלומה רצינית לציר הרוסי-סיני, ואולי אף הזדמנות לשנות את מפת השליטה על הנפט העולמי, בייחוד לאחר המבצע ללכידת הדיקטטור מאדורו בוונצואלה. מצד שני, לא ברור בכלל עד כמה ניתן להפיל משטר "מהאוויר", בעוד שהכנעת המשטר באמצעות הסכם גרעיני חדש תאפשר לו להצטייר כמנהיג שהשיג את מה שקודמיו כשלו בו ואולי גם לצעוד צעד נוסף בדרך לפרס נובל לשלום.
גם לטהראן יש אינטרסים ברורים, ובראש ובראשונה ניצבת הישרדות המשטר. החולשה הכלכלית, המחאות הפנימיות והלחץ הבינלאומי מכניסים את המשטר לפינה; אך מאידך גיסא הרטוריקה של המשטר מוכיחה כי מבחינת "הכבוד הלאומי" יהיה קשה מאוד לח'אמנהאי להיראות כמי שנכנע לסחיטה אמריקנית, מה שעשוי להקשות על התקדמות במו"מ.
בין אם ארה"ב תפנה להסלמה צבאית ובין אם לתרחיש של הסכם גרעין, מבחינת ישראל המצב יהיה רווי סיכויים וסיכויים. במצב של מלחמה, לצד הסיכוי להעמיק עוד יותר את הישגי מבצע "עם כלביא", ישראל תמצא עצמה עומדת מול סבב נוסף של טילים בליסטיים קטלניים, ולא מן הנמנע שהפעם גם הפרוקסים מעיראק ומתימן יצטרפו בצורה מתואמת והדוקה יותר, ואולי אף ירחיבו את ההסלמות לאתרים נוספים כמו הים התיכון או גלגולי פיגועים בחו"ל.
מנגד, תרחיש של הסכם גרעיני גרוע עלול להעניק לגיטימציה למשטר האיראני, להסיר סנקציות ולאפשר לו מרחב נשימה כלכלי. ההכנסות שיזרמו לאיראן עלולות לשמש לתחזוק ולחיזוק רשת הפרוקסים האיראנית – חיזבאללה, החות'ים ומיליציות בעיראק – ולחידוש תוכנית הטילים הבליסטיים וההתעצמות הצבאית שלה, תוך מתן מהלומת מחץ דיפלומטית למחאות שפרצו.
בעוד שטראמפ איים כי "דברים רעים מאוד יקרו אם לא יגיעו להסכם," לא פורסם מהי העמדה האמריקנית בנושאים שעל הפרק, אך על פי הדיווחים, רצונה של טהראן לשנות את מקום האירוח מתורכיה לעומאן נובע בין היתר מרצונה שלא להרחיב את עיסוק השיחות לנושאים נוספים כדוגמת תוכנית הטילים הבליסטיים שלה ולהתמקד אך ורק בתוכנית הגרעין. במקביל, על פי הדיווחים, מקורביו של טרמאפ ויטקוף וקושניר אמורים לקחת חלק בשיחות עם שר החוץ האיראני עראקצ'י, מה שמלמד על החשיבות שטראמפ מייחס לשיחות הללו.

הערביות דוחפות להסכם

מההתפתחויות האחרונות עולה כי מדינות שונות באזור, בהובלת קטר, תורכיה וסעודיה, דוחפות דווקא למצב של מציאות הסכמית, שתשמר את המשטר האיראני הנוכחי. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות, בין אם מחשש לאדוות שיאיימו על המשטרים שלהם, בין אם בשל העדפת איראן מוכרת ומוכלת על פני כאוס בלתי נודע, ובין אם מחשש להתחזקות משמעותית עוד יותר של ישראל במרחב. המשמעות היא שהווקטור האזורי מנסה ללחוץ על טראמפ ללכת על האופציה הדיפלומטית, על כל השלכותיה האפשריות על ישראל.
אם אכן תתגבש מציאות הסכמית, על ישראל יהיה לפעול כדי לתאם מול הממשל האמריקני חמישה עקרונות מרכזיים: ראשית, איסור מפורש על תחזוק, מימון וחימוש של פרוקסים איראניים באזור, שלא זכו להתייחסות בהסכם הקודם. שנית, אפס העשרה – לא העשרה מוגבלת אלא אלא פירוק מלא של היכולות. שלישית, מנגנון פיקוח הדוק ובלתי מוגבל של הסוכנות לאנרגיה אטומית, כולל ביקורות פתע במתקנים חשודים. רביעית – הגבלות משמעותיות על תוכנית הטילים הבליסטיים; וחמישית, הימנעות מסעיפים "זמניים" שיאפשרו למשטר האייתוללות לשוב להתעצם ולהעשיר אחרי תקופה מסוימת, סעיפים שהופיעו בהסכם הקודם.
המציאות הנוכחית מעמידה את האזור על פרשת דרכים. בין אם הדרך תוביל למשא ומתן או לתקיפה צבאית, ישראל חייבת להכין עצמה לשני התרחישים ולהבטיח שהתוצאה תשרת את ביטחונה לטווח ארוך.

הכותב הוא חוקר הזירה האזורית ב"מיינד ישראל"