התחלה// לפני 42 שנה, נולד וגדל בבית אל. החמישי מתוך שמונה אחים.
אבא// נתן דרייפוס, בן 73, לשעבר סמנכ"ל כספים בכימיקלים לישראל, "וכיום בעיקר סבא ולומד תורה לשמה. אבא הוא מגדלור בשבילי. דמות שמצליחה לשלב בצורה מופלאה חיי תורה וחיי מעשה ברמה הכי גבוהה שיש. מקור השראה לכולנו".
אמא// רוזי ז"ל, הלכה לעולמה לפני תשע שנים. "אמא הייתה מורה לתנ"ך וצרפתית בתיכון רנה קאסן בירושלים. אמא למופת. ידעה איך לגדל אותנו במסירות ולהחזיק משפחה מלוכדת בצורה מדהימה".
ציונות// הוריו עלו ארצה משוויץ מטעמי ציונות במסגרת גרעין בני עקיבא. "הם החליטו לעלות לישראל והיו מחוברים לארץ בכל נימי נפשם. החינוך לציונות היה הלכה למעשה בחיים שלנו. ההורים שלי גרו בימית לפני הפינוי, עברו לגוש קטיף לפני הגירוש והם דוגמה חיה לאהבת הארץ".
אולי יעניין אתכם
בית אל// "הם הגיעו לבית אל שלוש שנים אחרי ההקמה של היישוב והיו מדור המייסדים. זכיתי בבית אל לילדות רגילה ומאושרת. הייתי חניך ומדריך בסניף בני עקיבא המקומי. היו שם חבר'ה מעולים ונשארתי בקשר עם חלקם עד היום".
נתיב מאיר// בתיכון למד בישיבת נתיב מאיר. "יצאתי מהיישוב והכרתי חברים חדשים. אלה היו בשבילי החוויות הראשונות של היציאה מהיישוב לעיר. הייתי תלמיד טוב ושאפתן, את זה כנראה ספגתי מהבית".
חום אנושי// בכיתה י"ב הלך לשל"פ (שמיניסטים לערי פיתוח) בבית שאן. "חיפשתי לפרוש כנפיים ולשלב עשייה לצד הלימודים. זו הייתה שנה מאוד חווייתית בשבילי. המורה שלי לאנגלית הייתה ציונה לוי מבית אל, שנישאה לראש העיר ג'קי לוי. התארחנו אצלם הרבה בבית. בבית שאן נפגשתי לראשונה בחיי עם תרבות אחרת, עם חום אנושי שופע בלי גבולות. התושבים פתחו את ביתם לרווחה עם אהבה בלי גבול. זה סיקרן והפעים אותי".
חברון// במשך שלוש שנים למד בישיבת שבי חברון. "הרב חננאל אתרוג הוא הרב שלי. התורה שלו נתנה לי את המקום והכיוון. התורה שלומדים בחברון היא תורה מחברת. חברון היא החיבור לשורש. להיות שם, לגור, לחיות ולהסתובב יחד עם חבורה מדהימה היה בשבילי חוויה מכוננת. התחברתי לתורה הגדולה שם והשתדלתי להתמלא ככל שאני יכול".
צבא// התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ומפקד ביחידת דובדבן. "הייתי טירון בתקופת הגירוש מגוש קטיף, זו הייתה תקופה לא פשוטה וטעונה, ולמזלי לא היינו חלק מזה. הייתי בצוות לוחם בתקופת לבנון השנייה ובעיקר בפעילות ביהודה ושומרון. הרגשתי שאני ממש שומר על הבית".
החצי השני// במהלך שירותו הצבאי נישא לצופיה (42), כיום מנהלת מחקרים קליניים בחברת התרופות 'נובו נורדיסק'. "החלטנו להתחתן אחרי שמונה ימים של היכרות, כי זה היה פשוט ברור לנו. מאז אנחנו יחד. היא העוגן, ההגה והמפרש בתוך הים של החיים שלנו".
הנחת// שמונה. איתן בן 18, התאומות שירה והלל בנות 16, תמר בת 14, נטע בת 11, שחר בת תשע, דוד בן חמש ונדב בן שלוש. "בסוף זו המשימה של החיים שלנו. זכיתי לילדים מלאי כוחות, מעולים ומשפיעים על העולם".
גב"ש// כזוג צעיר גרו שנה בעלי ואז עברו לישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל, שם שימש מדריך בפנימייה לתלמידים מעליית הנוער. "התחברתי אליהם מאוד. חמש שנים טובות של צמיחה". באותן שנים למד ראיית חשבון באוניברסיטת בר אילן והתמחה בחברת E&Y, מפירמות ראיית החשבון המובילות בישראל.
לוד// המעבר ללוד קרה כמעט במקרה. "חיפשנו מקום מגורים שמשלב קרבה למרכז, משמעות, מחיר סביר וחינוך טוב. התלבטנו בין לשם ללוד, ובסוף בחרנו בלוד ואנחנו שמחים בכך. גרנו ברמת אלישיב, השכונה הראשונה שנבנתה למשפחות דתיות לאומיות. פגשנו שם קהילה וחברים מדהימים. מצאנו בית ותחושה של ראשוניות ושליחות ציונית. היינו חלק מהמסה הקריטית הראשונה של משפחות שהגיעו ללוד במסגרת הבנייה החדשה".
מתגייס למשימה// עם הולדת בתם הרביעית, החל לנהל את 'המרכז לחינוך וחברה', עמותה שמפעילה את המכינה הקדם־צבאית 'מעוז' ואת הפעילות היהודית ברמת אשכול – שכונה שרובה ערבי עם מיעוט יהודי של משפחות מעוטות יכולת. "זו הייתה עמותה קטנה בגודל וגדולה ברוח. החלטתי שאני עוזב את העבודה שלי כרואה חשבון כי הרגשתי שאני רוצה להיות חלק ממקום משפיע ומשנה מציאות".
משנה מציאות// "המשפחות היהודיות שגרו בשכונת רמת אשכול היו באותה תקופה בלי גב ובלי מענה. האתגר הגדול היה להביא עוד משפחות יהודיות למקום שאין לו כמעט מה להציע מלבד שליחות, לא מערכת חינוך ולא מעטפת קהילתית. לאט לאט זה התפתח. כשהגענו היו עשר משפחות מהגרעין, והיום יש כמעט מאה משפחות וכ־90 צעירים רווקים, שהם חלק אינטגרלי מהקהילה". עם השנים המערך התרחב: הוקמו מרכז סיור, רשת מעונות יום וצהרונים, תלמוד תורה, ובשנה וחצי האחרונות גם ישיבת הסדר.
אליעד// לפני שבע שנים הקים את רשת המעונות 'אליעד' בלוד. "היה לנו מעון אחד ברמת אשכול ועוד שלושה מעונות בלוד. היום הרשת מפעילה 72 מעונות וצהרונים בכל הארץ, ברמלה, בגדרה, בבקעה, בשומרון ועוד. היא חלק חשוב בעשייה הקהילתית והחינוכית שלנו בלוד".
שומר החומות// "הפרעות בשומר החומות היו הפעם הראשונה לפני 7 באוקטובר שהמדינה פשוט נעלמה. רמת אשכול הפכה לשדה קרב. בערב הראשון הייתי נצור עם כולם בתוך המתנ"ס כשזורקים עלינו אבנים, עד שחילצו אותנו בחצות. התלמוד־תורה הוצת וגם המכינה, כל התשתיות הושחתו. למחרת הייתה בת מצווה לבת שלנו, ואני לתומי חשבתי שעד אז המדינה תשתלט על המצב וישרור שקט. לצערי, בת המצווה התפוצצה באמצע".
שבר// "המדינה לא הייתה באירוע ארבעה ימים ברצף. בתי כנסת הוצתו, יהודים הותקפו, רכבים נשרפו. הכול התבסס על מתנדבים ותושבים שניסו לתת יד ולעזור. הפורעים היו ערבים תושבי לוד, שכנים שלנו. אנשים שהכרנו מהבניין או מהחניה. בשכונת רמת אשכול יש 70 אחוזים משפחות ערביות ועד אז האמנתי בקיום משותף. בשומר החומות הכול התנפץ. ברמה האישית זה היה שבר גדול ועדיין אין לנו גדר, אנחנו גרים באותו בניין, באותה שכונה זה לצד זה, וזה אתגר".
מתאחדים// "פעלנו בעיר בכמה ארגונים, ושומר החומות היה הטריגר שגרם לנו להבין שכולנו בעיר פועלים למען אותה משימה לאומית. בפורים לפני ארבע שנים החלטנו לחבר את כל המערכות החברתיות שלנו בלוד תחת קורת גג אחת שנקראת 'לודאים'".
עוד לודאים// כיום עומד בראש הארגון 'לודאים', שמאגד תחתיו את כל הקהילות והגרעינים בעיר, בהם גם חמישה כפרי סטודנטים, רשת מעונות, ישיבת הסדר ועוד. הארגון מגלגל כ־200 מיליון שקלים בשנה ומעסיק כ־1,500 עובדים. "מאז אירועי שומר החומות שמנו לעצמנו למטרה, לצד הפעילות החברתית בעיר, להביא אליה עוד הרבה יהודים. אנחנו מבינים שהמשימה שלנו היום היא לבנות קהילות ולהביא עוד ועוד אנשים ללוד. העיר הזאת תוכרע לפי מי שגר בה. אנחנו פועלים להביא צעירים, לדאוג שיהיה להם טוב, שיהיו משמעותיים, לחבר אותם לקהילה ולעשייה".
לבנות ולהיבנות// "העיר בתנופת בנייה אדירה. הקמנו את 'לודאים בנדל"ן' ודרך הזרוע הזאת אנחנו מנסים להביא את ההזדמנויות הנדל"ניות הטובות בעיר, לחבר את הקהילות בעיר ולהביא משפחות צעירות מכל הארץ לקנות כאן בית ולהשתקע".
ערים מעורבות// משמש בהתנדבות כיושב ראש פורום הערים המעורבות. "ערים מעורבות זו אחת הסוגיות הכי לא מטופלות בישראל והיא עלולה להתפוצץ לכולנו בפנים. יש חמש ערים מעורבות: עכו, רמלה, נוף הגליל, לוד ויפו, שמתמודדות התמודדות יומיומית מורכבת. זו התמודדות דמוגרפית והתיישבותית, בלי גדר ובלי ההילה של יו"ש. אחרי שומר החומות הבנו את הצורך לפעול והקמנו את פורום הערים המעורבות. אנחנו תומכים אחד בשני ומנסים לקדם מדיניות לאומית בנושא הזה".
הקומה הבאה// בימים אלה מציינים 30 שנה להקמת הגרעין בלוד. "יש כיום 22 קהילות ו־1,500 משפחות בגרעין ועוד כ־500 צעירים. זו עיר בצמיחה אדירה ויש בה גם אתגרים, וצריך שיהיו בה תושבים שרוצים להשפיע. 'בן 30 לכוח', אנחנו בלוד צריכים עוד כוחות צעירים שיבואו ויפעלו כאן ביחד עם כל הקהילות".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "היום שלי באופן כללי בנוי מפגישות עם אנשים, בקרה וניהול המוסדות השונים. היום מתחיל ב־8:15, אחרי פיזור הילדים, ומסתיים בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות. בכל מקרה, ולא משנה מה סדר היום, לא מוותר על פתיחת יום וסגירת יום על קפה עם אשתי".
פלייליסט// "מה שהילדים מאזינים כשמסדרים ביחד את הבית, מעבר לזה – פחות".
השבת שלי// "מקור הברכה. הפרי של השבוע וגם המנוע לשבוע שיגיע".
דמות מופת// ההורים. "אמא ואבא שלי שהם שילוב של ציונות, תורה ועשייה יחד עם גידול משפחה לתפארת".
מפחיד אותי// "אובדן משמעות".
משאלה// "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז הוא לא כוח אלא עוצמה פנימית והכרה בערך של עצמנו".
כשאהיה גדול// "להמשיך להשפיע ולקדם את המציאות הישראלית בכל מקום שבו אהיה ולהצליח לשלב בין קודש לחול".
לתגובות:
