שאגת הארי, הזעם האדיר ומלחמות האנרגיה העולמיות

11 ימים לתוך מבצע שאגת הארי, נראה שניתן להכריז באופן רשמי על "קרבות האנרגיה" כעל זירת עומק נוספת במלחמה. מעבר לתקיפות האיראניות על מטרות צבאיות או אזרחיות במרחב, המערכה האנרגטית כוללת אירועים מרכזיים כדוגמת תקיפה איראנית של אתרי זיקוק נפט בסעודיה, הפסקת הזרמת הגז הנוזלי של "קטר אנרג'י" (המייצאת כחמישית מהגז הנוזלי העולמי), הכרזת איראן על סגירת מיצרי הורמוז למעבר מיכליות, תקיפות ישראליות של תשתיות אנרגיה באיראן, ואף דיווחים על כוונות אמריקניות להשתלט על האי האיראני ח'ארג שבמפרץ הפרסי, המהווה מוקד משמעותי של תעשיית הנפט האיראנית.

ברקע נמצאת התקווה הישראלית להכביד את העול הכלכלי על איראן באופן שיפגע הן במשטר והן במימון של מערך השלוחים – ובראשו חזבאללה, שעל פי דיווחים קיבלו כמיליארד דולר מהרפובליקה האסלאמית רק השנה. לצד זאת, מבחינת ממשל טראמפ ייתכן שברקע נמצאת גם כוונה להגביר את טבעת החנק האנרגטית על סין, שאיראן מספקת כ-15% מהנפט שהיא מייבאת – וביתר שאת אחרי שטראמפ "העביר צד" את ונצואלה.

מלחמות האנרגיה טומנות בחובן השלכות אסטרטגיות, כלכליות והומניטריות, ומשפיעות על שווקי האנרגיה וגם על מרקם החיים של האזרחים. כך לדוגמה, על רקע הודעותיה של איראן על סגירת מיצרי הורמוז, נרשמה ביום שני נסיקה במחירי הנפט עד שהגיעו למעל 115 דולר לחבית – מנוף לחץ משמעותיים של איראן שהיווה מבחינתה מעין תעודת ביטוח לכל מקרה של איום על קיומו של המשטר.

במקרה הנוכחי, נראה שנשיא ארה"ב טראמפ גילה תושייה כאשר המחירים גם ירדו בחדות עוד באותו יום לכ-86 דולר לחבית, תוך שילוב של הצהרות הרגעה באשר לאורכה הצפוי של המלחמה והדגשת הפגיעה החמורה בחיל הים האיראני – כל זאת לצד פרסומים על אוניות שדווקא מצליחות לצלוח את המיצרים באמצעות כיבוי המשדרים שלהם.

הרפובליקה האסלאמית לא המציאה את הגלגל והיא איננה הראשונה שממנפת את קלף האנרגיה שברשותה כדי לכפות תכתיבים על סביבתה. כך למשל, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה והפעלת הסנקציות האירופיות על רוסיה – במוסקבה הוחלט לתקוע מקלות בגלגלי הזרמת הגז לאירופה ובכך לנסות להביא לשינוי כיוון. בדומה לכך, בחודש יולי 2025 פורסם כי כאשר בקטר גילו שאירופה מערימה דרישות בנושאי סביבה וזכויות עובדים, הם איימו שיחפשו אחר שווקים אחרים למכירת הגז – ובריסל מיהרה להתקפל.

ההרפתקה הנוכחית עם מחירי הנפט, שעדיין נמצאים מעט מעל המחיר הצפוי אלמלא הייתה פורצת מלחמה, מעידה כיצד שיבושי אספקת אנרגיה – או אפילו רק חששות באשר לשיבושים – מסוגלים להפעיל לחצים פוליטיים וכלכליים על הממשלות המעורבות, במיוחד ארה"ב. השיבושים הללו גם עשויים להשפיע על זירת הפנים בארה"ב ובייחוד על ה"בייס" הבדלני של טראמפ מתוך תנועת MAGA, שרבים מתוכו מלכתחילה אינם מבינים מדוע ארה"ב יוצאת למלחמה זו, רואים את מחירי האנרגיה העולים ומאשימים את ישראל בגרירת טראמפ להרפתקה בצד השני של העולם שמייקרת להם את חיי היומיום.

ואכן, להחלטה לפגוע בתשתיות אנרגיה יש פנים רבות.

מחד, תקיפת תשתיות האנרגיה של איראן עשויה להחליש את המשטר בכך שתפגע במקורות ההכנסה העיקריים שלו, במיוחד מהכנסות מטבע חוץ שמגיעות מנפט וגז. תקיפות כאלו יעמיקו את המשבר הכלכלי, יפגעו בתפקוד הכלכלה וישפיעו על איכות החיים של אזרחי איראן, דבר שיכול להוביל לעלייה באי-שביעות רצון ציבורית ולהגביר את הלחץ להפלת המשטר. במקביל, פגיעה בתשתיות הקשורות ישירות למשטר, כמו בתי זיקוק ומאגרי נפט המשרתים את משמרות המהפכה, עשויה להחיש את קריסת המשטר בכך שהיא תחולל מצוקה כלכלית חמורה ותחליש את היכולת של המדינה לממן את מאמצי המלחמה כלפי חוץ והדיכוי כלפי פנים.

מאידך, התגובה המהירה של איראן יכולה להוביל דווקא להגברת התמיכה בממסד, לציפוף שורות סביב הדגל ולראיית המאבק הלאומי כצורך חיוני כדי "להגן על המולדת". כמו כן, תקיפות כאלו עשויות גם להוביל לנזקים לכלכלה העולמית ולתגובות שליליות ברמה הבינלאומית וללחצים על ממשלות המערב והאזור להפסקת הלחימה טרם השגת מטרות המלחמה – ואף לתגובות איראניות נגד משק האנרגיה הישראלי.

בשורה התחתונה, כל פעולת תקיפה כלפי תשתיות אנרגיה חייבת להיבחן לא רק על פי תוצאותיה המיידיות, אלא גם בהשפעתן על השווקים הגלובליים ועל הכלכלה העולמית ועל הזירה הפנימית בארה"ב, ובכך גם ביכולת להשיג את המטרות האסטרטגיות של ירושלים ושל וושינגטון.

הזירה האנרגטית באיראן היא זירה חשובה, אך לא חפה מסיכונים. בעוד שתקיפת תשתיות האנרגיה הלאומיות של איראן עשויה להחליש את המשטר, היא גם מציבה את ישראל ואת יתר המדינות המעורבות בפני שיקול אסטרטגי קשה: האם ניתן להשיג שינוי משטר מבלי לגרום להסלמה נוספת או למשבר גלובלי?

ייתכן שהתשובה טמונה בניסיון להבחין בין תשתיות אנרגיה כלליות לכאלה המזוהות באופן ישיר עם המשטר, ככל שיהיו – וכן בליווי מסרים ישראליים מרגיעים לציבור האיראני. על כל פנים, במציאות הנוכחית, זהו אתגר הדורש שיקול דעת מעמיק ומערך תקשורתי ודיפלומטי מלווה.