התחלה// נולד לפני 43 שנה במעלה אדומים. בן בכור מתוך שלושה אחים.
אבא// שלמה, בן 68, עובד בזק. "ניהל את המרכזייה במעלה אדומים מאז הקמתה. באבא יש שילוב מדהים של היכולת להיות אדם חכם ואינטליגנטי, ובו בזמן גם מאוד צנוע".
אמא// חדווה, בת 67, בנקאית. "הלוואי ואצליח להעניק לילדיי את החום ואהבה שהיא הרעיפה עלינו ללא תנאי. אמא נתנה ונותנת למשפחה בלי סוף ובאהבה עצומה".
מעלה אדומים// נולד וגדל במעלה אדומים. "הייתי התינוק התשיעי בטיפת חלב של מעלה אדומים, ממש מהראשונים שנולדו כאן. אני חושב שמה שמיוחד במעלה אדומים הוא שלמרות שהיא הפכה להיות עיר גדולה, היא נשארה בדי־אן־איי שלה קהילה של אנשים חמים, שמכירים זה את זה כמו ביישוב".
אולי יעניין אתכם
ילדות// "כולם הכירו את כולם. מסביב נוף מדברי יפהפה. הרגשתי שאני חי בנווה מדבר קטן עם ריאות ירוקות. היינו קבוצה של חברים שגדלנו יחד במין קומונה כזאת. עד היום החברים הכי טובים שלי הם אלה שגדלתי איתם כאן במעלה אדומים".
תיכון// למד בבית הספר יסודי ובתיכון המקומי. "למדתי במחזור השני של התיכון הראשון במעלה אדומים. היום כבר יש שמונה תיכונים, אבל אז זה היה בית ספר קטן וצומח. הייתי הרבה עם חברים, משחק שעות על גבי שעות כדורגל וכדורסל".
הניצוץ// "בגיל 14 באתי יום אחד לרכז השכבה והערתי לו על כל מיני דברים שהפריעו לי. הוא הקשיב ואמר: גיא, אם זו בעיה של כל התלמידים – אתה מוזמן להיות חבר במועצת התלמידים. בהתחלה אמרתי מה לי ולזה, אבל הוא הצליח לשכנע אותי ללכת למועצת התלמידים. מאז נדלק בי הניצוץ להיות שותף לעשייה ולא לעמוד מהצד".
יושב ראש// לימים, בתיכון, כיהן כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער. "זה אומנם התחיל ממקום סקפטי, אבל ברגע שנכנסתי למועצה לקחתי את זה באקסטרים. בהתחלה נבחרתי לתפקיד יושב ראש המועצה בבית הספר, ואחר כך ליושב ראש מועצת הנוער העירונית. הלכתי על זה בכל הכוח וראיתי בתפקיד של הובלת הנוער סוג של שליחות".
צבא// שירת ביחידת חי"ר של חיל האוויר במשך שמונה שנים. "הייתי בקורס קצינים כשהקפיצו אותנו לחומת מגן. חומת מגן היה בעיניי אחד המבצעים הטובים שעשתה מדינת ישראל למיגור הטרור. אבל החוויה הכי מכוננת שלי בצבא הייתה הכניסה לתפקיד מ"פ במלחמת לבנון השנייה".
מלחמה// "אירוע מכונן ומעצב אישיות. לאורך השירות אתה מתרגל אי־ודאות, חוסר שינה והתמודדות מנטלית ופיזית, אבל אתה לא מדמיין עד כמה זה עוצמתי עד שאתה לא נכנס למלחמה אמיתית. זו הייתה מלחמה מאוד מורכבת, ואני חייב להגיד שלמרות שבחוויה הציבורית מלחמת לבנון השנייה אולי נחשבת לחצי כישלון, בפועל בראייה היסטורית ברור לכולם שלפחות דרגי הביניים בצבא עשו שם עבודה הרואית ומשמעותית לטובת הגנה על הצפון ועל מדינת ישראל בכלל".
צבא העם// עד לפני שנה כיהן במילואים כמג"ד 963, גדוד אבטחה של חיל האוויר. במלחמת חרבות ברזל גויס בצו 8 וקודם לדרגת סגן אלוף. "חיל האוויר הוא מקום עם תרבות ארגונית ברמה הכי גבוהה שיש, ואני יודע להגיד היום ששמונה השנים האלה בשירות היו מאוד מעצבות למי שאני היום".
תקשורת// לאחר שחרורו מהצבא שימש כתב לענייני צבא וביטחון ברדיו גלי ישראל במשך שנתיים. "בחרתי לסקר את התחום בגלל הרקע הצבאי שלי והאהבה שלי לעולם התקשורת". במקביל, הקים יחד עם חבר ילדות ממעלה אדומים מסעדה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ולמד תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. "הבנתי שהשכלה משפטית היא כלי אדיר לחיים".
שליח ציבור// "אני אוהב את עולם התקשורת, אבל העדפתי להיות זה שעושה ולא זה שמדווח על אלה שעושים". ב־2008 נבחר למועצת העיר מעלה אדומים ושימש חבר מועצה במשך חמש שנים. "ראש העיר לשעבר, בני כשריאל, זכר אותי כיושב ראש מועצת הנוער, והכניס אותי לרשימה שלו. הפכתי לחבר מועצה בגיל 26".
סגן// במשך כעשור כיהן כסגן וממלא מקום ראש העיר, ושימש בשלל תפקידים: מחזיק תיקי הכספים, התרבות, הנוער והצעירים, יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ובנייה ועוד. "השלטון המקומי הוא המקום הכי משפיע על חיי היומיום של האזרח. בתור סגן ראש עיר טיפלתי בהמון תחומים והרגשתי שאני מצליח להשפיע, וגם צברתי ידע וניסיון מול המערכות הממשלתיות ובעשייה הפנים־ארגונית. בדיעבד זה סייע לי המון בכניסתי לתפקיד ראש העיר".
חתונת קורונה// תאריך החתונה עם אשתו, מאי, נקבע בימים הראשונים של מגפת הקורונה. "במקום חתונת ענק של אלף מוזמנים ערכנו חתונה של עשרה בני אדם בחצר של ההורים שלי. למרות האכזבה החלטנו לא לבטל את החתונה ויהי מה. המשפחות שלנו עזרו לעשות חופה שמחה באווירה טובה. בסוף החתונה נשארה בשבילנו זיכרון מיוחד".
החצי השני// מאי, בת 28, עובדת משאבי אנוש בבנק. "אהבת חיי. יש בינינו פער של כמעט 15 שנה, והיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. היא מזכירה לי מה חשוב באמת והיא הרוח הגבית לעשייה שלי. מאי רואה בתפקיד הציבורי שלי שליחות והיא עוגן אמיתי בחיי".
הנחת// שני ילדים. בניה בן ארבע ומיה בת שנה וארבעה חודשים. "הילדים שלי הם הסיבה שלי לקום בבוקר ולדאוג שהעולם יהיה טוב יותר".
המחלה// "לפני חמש שנים סבלתי מכאבים ואשתי ביקשה ממני ללכת להיבדק. עשיתי כמה בדיקות, ואז הגיע האבחון הקשה שמדובר בסרטן גרורתי. נכנסתי לסדרה של טיפולים כימותרפיים קשים והקרנות, עם כל החבילה של נשירת שיער וכאבים. זה לא היה נעים בכלל, אבל מהרגע הראשון היה לי ברור שאצלח את זה וברוך ה' כך היה".
אדוני ראש העיר// עם פרישתו של בני כשריאל לפני כשנתיים, התמודד על ראשות העיר וניצח, כשהוא זוכה ב־57 אחוזים מקולות הבוחרים. "מעלה אדומים היא משימת חיי. בעיר גרים 44 אלף תושבים, היא נמצאת בקודקוד המזרחי של מדינת ישראל, במדבר, מעבר לקו הירוק, ועדיין היא אחת הערים המובילות בישראל. למשל, מחקר חדש של הלמ"ס מראה שבמטרופולין ירושלים, מעלה אדומים נמצאת במקום ראשון בהשקעה בתלמיד. הבאה אחרינו היא מודיעין. בזכאות לבגרות ובגיוס לצבא אנחנו בטופ 10 של מדינת ישראל. אלה נתונים מדהימים בעיניי".
עובדות בשטח// "אחרי 20 שנה הצלחנו לצאת לדרך בבנייה של שתי שכונות חדשות. בנוסף לכך חתמנו על הסכם גג ענק ביהודה ושומרון, שמביא למעלה אדומים תקציב של שני מיליארד שקלים לפיתוח תשתיות, לבניית מחלף יציאה חדש מהעיר, לרמזוּר של כל הצמתים, לפארקים, לחידוש השכונות הישנות ולבנייה של מוסדות ציבור".
חיבור לירושלים// "לקחתי על עצמי את תיק התחבורה מתוך הבנה שזו הסוגיה הכי ליבתית במעלה אדומים. אני פועל לחזק את הקשר בין מעלה אדומים למרכז הארץ ולירושלים. סיכמנו עם משרד התחבורה על כביש נוסף לכיוון ירושלים והמרכז, כביש 437 שכבר נמצא בשלבי תכנון. העברנו החלטת קבינט לסלילה של כביש 'מרקם חיים' המפריד בין תנועה ישראלית לפלשתינית במרחב ומאפשר לנו לפתור את בעיית העומס בכבישים. בעתיד יש אפילו כוונה להוריד את המחסום שקיים היום בין מעלה אדומים לירושלים, שזה גם סוג של ריבונות דה־פקטו".
ריבונות// "כבר לפני שנים התחלתי בקמפיין 'מעלה אדומים תחילה' להחלת ריבונות על מעלה אדומים. לשמחתי החלת הריבונות בעיר היא קונצנזוס בקרב המפלגות הציוניות, ועובדה שכמעט כל סיעות הבית תמכו בהצעת החוק. מדובר בעוד צעד לקבלת הכרה שמעלה אדומים היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אני מאמין שמעלה אדומים היא כבר עובדה מוגמרת".
שאגת הארי// "תושבי מעלה אדומים, ותושבי מדינת ישראל בכלל, מגלים במלחמה חוסן אדיר. לצערי, מאז 7 באוקטובר יש לעיר 13 לוחמים נופלים. למרות הכאב על האובדן, הציבור פה מלא אמונה בצדקת דרכנו ורוצה שישראל תנצח. הציבור מוכן לסבול בעורף ובלבד שמדינת ישראל תנצח במלחמה הזאת ותשקוט הארץ 40 שנה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם בסביבות 5:30 בבוקר לקולה של מיה המתוקה, מניח תפילין, ומאז אני באקשן רצוף עד שעות הערב. הביתה אני מגיע מאוחר בלילה. לישון הולך אחרי חצות".
פלייליסט// "הכול, בעיקר מוזיקה ים־תיכונית".
השבת שלי// "אחרי האינטנסיביות של השבוע, שבת זה הרגע שלי להיות עם המשפחה, לנוח, להיות עם הילדים ועם אשתי, ולנשום עמוק".
דמות מופת// "סבא שלי, דוד יפרח, והשר לשעבר דוד לוי ז"ל. שניהם עלו ארצה בתקופה שבה להיות עולה ממרוקו היה לא פשוט. שניהם שברו תקרות זכוכית, ניצחו ועשו דברים גדולים, אחד לעם ישראל ואחד למשפחתו".
משאלה// "שמעלה אדומים תצליח ושעם ישראל ינצח".
מפחיד אותי// "שהעם שלנו יתחלק לישראל ויהודה, חלילה. אני תמיד אומר שהמשותף בינינו גובר על השונה. אנחנו עם אחד".
כשאהיה גדול// "אני שמח וממוקד בעשייה המוניציפלית במעלה אדומים, וכל מה שאני רוצה הוא להצעיד את העיר קדימה בכל הכוח. וכמובן, שהמשפחה שלי תהיה בריאה ושמחה".
לתגובות:
