טראמפ איתנו על מלא, אבל האמריקנים נרדמו בשמירה

פגע רע עתיק יומין בהתנהלות שלנו, כלי התקשורת, בתקופה של מלחמה, הוא ההתמקדות בדברים הפחות טובים, בפאשלות ובתקלות. מילא במלחמות שבהן כלום לא הולך, אך במלחמות שבהן ניתן למנות אין־ספור הצלחות, אירועים ניסיים חסרי תקדים ושינוי דרמטי במאזן הכוחות מול איראן, התמקדות ברע ובבעיות היא עוול משווע ובעיקר עיוות של המציאות. ולכן, לפני שנתחיל לדבר על הבעיות, חובה לשבח, לפאר ולרומם את ההצלחות האדירות שנוספו רק בשבוע האחרון למערכה מול האויב האיראני. חיסולי הנהגה ומפקדים צבאיים באמצעים שנראים לכאורה דמיוניים, המשך השמדת יכולת הירי האיראנית, פגיעה שלא הייתה כמוה בחיל הים של משמרות המהפכה, ועוד אין־ספור הצלחות ופעולות נהדרות, שעל כולן ראוי להכיר תודה לקב"ה ולשני הצבאות ושתי הממשלות, של ישראל ושל ארצות הברית. להתחיל בטוב, ורק לאחר מכן להסביר מהן הבעיות שבכל זאת קיימות.

ועוד לפני הבעיות, עוד מילה אחת טובה. הקשר שמתקיים היום בין הצבא האמריקני לצבא הישראלי, ובין ראש הממשלה נתניהו לנשיא האמריקני טראמפ, הוא חסר תקדים בהיסטוריה של שתי המדינות האלה. פשוט לא היה כזה. חברי קבינט יודעים לספר שגם היום, קרוב לשלושה שבועות למלחמה, טראמפ עדיין מאמין בשדה הקרב ובמטרות שהוא נועד לשרת. זה בנוי על הרבה מאוד שיח אישי וישיר בינו ובין נתניהו, ובין מפקדי הצבאות. מה שברור הוא שהנשיא האמריקני משלם כרגע מחירים אצלו בבית על המלחמה הזאת, גם פוליטיים וגם כלכליים. במישור הפוליטי הוא מותקף משני כיוונים – מהצד הדמוקרטי, שכמעט כאיש אחד יוצא נגד המלחמה, ומצד שני גם מכיוון אגף מסוים במחנה הרפובליקני. כך שבדעת הקהל האמריקנית טראמפ בהחלט נמצא במינוס, ולמרות זאת הוא עדיין עומד בזה. המחיר הכלכלי מתבטא בכך שהאזרח האמריקני משלם היום יותר על הדלק שלו, שזה בוודאי משפיע על יחסו כלפי הממשל. האזרח האמריקני הממוצע שואל את עצמו מדוע בגלל מלחמה במזרח התיכון, שכלל לא ברורה לו, הוא צריך לשלם יותר על הדלק, ולכן זה שטראמפ עדיין איתנו זה לא פחות מנס רפואי. השאלה היא: האם בוקר אחד הוא פשוט יתעורר ויגיד 'מספיק'?

רוח גבית למשטר

זמן קצר אחרי שנפתחה המערכה, המשטר האיראני – למרות ההלם שאחז בו בעקבות מכת הפתיחה המהממת – עשה שתי פעולות שהוא תכנן מראש במצב של מתקפה עליו. הדבר הראשון היה להוריד כמויות של כלי נשק לרחוב, לאנשים שלו, כולל בערים המרוחקות מטהרן וגם באזורים הבדלניים שבהם סיכויי המרד גדולים יותר. הכול במטרה לשמר את השליטה שלו ברחוב האיראני וכדי לא לאפשר למחאות אפילו להתחיל לצמוח מלמטה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת זאב קם טראמפ רצה לסיים מהר. כשזה לא קרה הוא עשה פניית פרסה

עוד מאת זאב קם היו זמנים: כשבן גוריון רצה לספח את עזה למדינת ישראל

הדבר השני שהוא עשה זה להתלבש על מחיר הנפט, כדי להפוך את המלחמה לבעיה של כל העולם. הוא עשה את זה גם באמצעות התקיפות על מדינות המפרץ, שחלקן באספקת הנפט העולמית הוא מכריע, וגם דרך סגירת מצרי הורמוז. וכאן הגענו לשלב הבעיות. סגירת המצרים היא כישלון משמעותי של ארצות הברית, שלא נקטה פעולות שימנעו מראש את הסגירה. בימים הראשונים למלחמה האיראנים מיקשו כמעט את כל 30 הקילומטרים של מצרי הורמוז, כשהם משאירים פס מעבר קטן בסמוך לחוף האיראני, שנמצא בשליטה מוחלטת שלהם. עד לרגע זה לא ברור איך פעולה שלוקחת זמן (מיקוש המעבר), וכזו שגם קשה להסתיר אותה – איך היא מתרחשת בלי שאף אחד מונע ומשבש אותה?

עוד בטרם החלה המערכה, ארצות הברית וישראל חילקו את המשימות ביניהן על פי אזורים גאוגרפיים וכן ביצעו חלוקה של תפקידים. כל מדינה והמטרות שנקבעו לה. באותה חלוקה נקבע שמצרי הורמוז נמצאים תחת אחריות האמריקנים, אך בפועל כמעט ולא נעשה דבר בהקשר הזה. בצה"ל מנסים מאוד לשמור על כבודם של האמריקנים, ובצדק רב, אבל גם הסבירו לאחרונה לחברי ועדת החוץ והביטחון איך פתיחה מחדש של המצרים היא אירוע שייקח זמן, לעומת מאמץ קצר בהרבה שהיה נדרש לו היו מנסים למנוע את סגירתם. לא ניכנס לפרטים המבצעיים, אבל יש בעיה טכנולוגית לפגוע במוקשים ימיים מהאוויר, כשהחלופה של הבאת שולי מוקשים והפעולה עצמה הן כבר אירוע של שבועות ארוכים. במקום להוריד את כלי השיט שפיזרו את המוקשים הימיים כבר במכת הפתיחה, חיל הים האיראני הושמד רק מאוחר יותר.

והנה עוד דבר שיוצר בעיות, ואף גרוע מכך – מעניק תקווה למשטר האיראני. בתחילת המערכה הגדירו אותה בישראל ככזו שיכולה להיות ארוכת טווח ותימשך עד להשגת היעדים, ללא מגבלת זמן. אלא שבצד האמריקני, כמעט מהיום הראשון, טראמפ מדבר ללא הפסקה על מגבלת הזמן וממש תוחם את המערכה. בהתחלה דיבר על ארבעה שבועות, מקסימום חמישה, ובימים האחרונים הוא בעיקר מדגיש שזה ייגמר בקרוב.

בסקירה הביטחונית האחרונה שנערכה בוועדת החוץ והביטחון, שאלו כמה חברי כנסת את נציגי הצבא על העניין הזה, ונענו בתגובה שזה אחד הדברים שמרגיעים את האיראנים ומאפשרים להם אורך נשימה במלחמה. נציג אמ"ן בדיון קרא לזה "תחושת הקלה" שחשים האיראנים, והיא נובעת משלוש סיבות. קודם כול, מעצם העובדה שהם הצליחו לייצר שלטון חלופי ולמנות את בנו של חמינאי לתפקיד המנהיג. כלומר, רק מעצם זה שהצליחו לקיים תהליך פנימי של מינוי מחליף ולסיים אותו. הדבר השני ששומר על מצב רוח איראני אופטימי הוא מזג האוויר, שנכון לעכשיו עובד לטובתם, מאט את היכולת הישראלית והאמריקנית להשמיד יותר משגרי טילים ומקשה על זיהוי טוב יותר של השיגורים.

הדבר השלישי, ואולי המשמעותי מכולם, נוגע לאמירות של טראמפ על אורך המערכה. מבחינת האיראנים, כך הסבירו נציגי הצבא לחברי הכנסת, אלו סימני שבירה של מי שנלחם בהם. מבחינתם זו ההוכחה שהמערכה לא תימשך עוד הרבה זמן, אם טראמפ עצמו מדבר על "בקרוב", והם רק צריכים להחזיק מעמד עוד קצת. גם בקבינט המדיני־ביטחוני עודכנו השרים שלאיראנים יש תחושות חיוביות על מצבם מעצם העובדה שהם מחזיקים בינתיים מעמד, מכך שאין ערעור משמעותי מבפנים על המשטר, ומזה שהם מצליחים לייצר מנופים על האמריקנים. בראייה הפנימית של המשטר באיראן, הם עומדים מול המעצמה הגדולה בעולם, פלוס ישראל, ולמרות המחירים הגבוהים שהאיראנים משלמים הם עדיין מצליחים לגרום נזק למדינות המפרץ ולהשפיע על מחיר הנפט העולמי. והם רק צריכים להחזיק מעמד עוד קצת, אליבא דטראמפ.

התראה לפני פיצוץ

ויש עניין אחד נוסף שמכונה במחוזותינו "התראת פינוי", פרקטיקה ששודרגה והוכפלה במלחמה הנוכחית. כבר הספקנו לשכוח, אבל לאחר טבח שמחת תורה התחייבו בצבא ובממשלה שמה שהיה לא יהיה יותר. נגמר סיפור "הקש בגג", אין יותר מלחמה באמצעות פינצטה או תקיפה כירורגית. הבנו מי האויב ועד כמה הוא נחוש להשמיד אותנו, וזה משנה את התודעה שלנו ביחס לצורת הלחימה בו. אבל מהר מאוד חזרנו לסורנו – להודעות פינוי המוניות, לתקיפת אזהרה לפני תקיפה רצינית, לחימוש מדויק וקטן ועוד כהנה וכהנה כלים מאותה משפחה, שאינם רלוונטיים כשמדובר בלחימה נגד ג'יהאדיסטים. נשאלת השאלה, האם גם זרועות שלטון, שהן חלק בלתי נפרד ממשטר הטרור האיראני, החלו עכשיו לקבל התראות פינוי?

"נתתם התראת פינוי לפני שהפצצתם את רשות השידור באיראן?", שאלו חברי הכנסת לימור סון הר־מלך ועמית הלוי את נציגי הצבא בוועדת החוץ והביטחון. "אנחנו לא נותנים התראת פינוי למוסדות צבאיים", השיב נציג אגף המבצעים וחשב שבכך יוכל לחמוק מהאירוע. "אבל לא שאלנו על מוסדות צבאיים אלא על מוסדות שלטוניים", נענה בתשובה. לובש המדים ניסה ללכת שוב בין הטיפות והשיב שצה"ל לא נותן התראה למוסדות שלטוניים בעלי מאפיינים צבאיים. "אנחנו שואלים על גופים שלטוניים מובהקים", לא ויתרו חברי הכנסת, "אתה תודיע מראש על הפצצת משרד האוצר האיראני?". כשחש שאין דרך מילוט, הודיע הקצין שהוא יברר ויחזור עם תשובה. מאוחר יותר טען שהתראה באירועים מהסוג הזה נעשית באופן מינורי. "רק במקרים מעטים כאלו נותנים התראת פינוי", הסביר. חיפוש מהיר בהודעות שמוציא דובר צה"ל יגלה שאכן נשלחה הודעת פינוי רשמית לזרוע התעמולה של המשטר, משל מדובר בעיתונאים או באזרחים חפים מפשע, ולא בכלי שדרכו שולט המשטר באזרחים ומטיל עליהם מורא ופחד.

רק לאחרונה הודיע הפצ"ר החדש, האלוף איתי אופיר, על ביטול כתבי האישום המטורפים שהוגשו נגד לוחמי כוח 100 בפרשת 'שדה תימן'. שינוי חשוב כמו מינויו של אופיר לראש מערכת המשפט הצבאית רחוק מלהספיק. נדרש שינוי דרסטי ויסודי בתפיסת העולם של הפרקליטות הצבאית ביחס למשפט בין־לאומי בזמן מלחמה, כשמדינת ישראל נמצאת במציאות שאף מדינה בעולם לא חווה אותה, ומוקפת באין־ספור אויבים שמאיימים על עצם קיומה. היא פשוט לא יכולה להמשיך להתנהל על פי מדיניות הפינצטה ולשלוח הודעות פינוי שנועדו לוודא שחס וחלילה לא תיפול שערה משערות ראשו של לבנוני שיעי, תומך חיזבאללה מובהק, שנתן את הסכמתו לאפסון טילים במחסן שמתחת לביתו. או לעשות מאמץ עליון שלא תיגרם אף לא שריטה לפעיל משמרות המהפכה שמעביר מסר מאיים לאזרחים באיראן שלא לחשוב אפילו לצאת ולהפגין, רק בשל העובדה שהוא מעביר את אותו מסר במה שמתחזה לאולפן טלוויזיה.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]