בעוד העולם מביט בדאגה אל עבר מצרי הורמוז והאיום האיראני על שוק האנרגיה, השבוע התרחש אירוע אסטרטגי נוסף הרחק משם, בוושינגטון די סי. בביקור רשמי בפנטגון, חתמו מזכיר המלחמה האמריקני פיט הגסת' ומקבילו האינדונזי, שאפרי שמס-אלדין, על הסכם "שותפות הגנה מרכזית", שעשוי להתגלות כמהלך אמריקני מתוחכם במאבק הכוחות מול סין.
הסכם ההגנה החדש הוא עליית מדרגה משמעותית ביחסים שבין וושינגטון לג'קארטה, והוא מבוסס על שלושה עמודי תווך אסטרטגיים: בניית יכולות צבאיות, הכשרה מקצועית, ושיתוף פעולה מבצעי. אולם, הצצה לפרטים הקטנים של המסמך חושפת שיתוף פעולה משמעותי. המדינות הסכימו על פיתוח משותף של "יכולות אסימטריות מתוחכמות" וטכנולוגיות הגנה מהדור הבא, בדגש על מערכות אוטונומיות (כטב"מים וכשב"מים) ולוחמה תת-מימית. בנוסף, ההסכם מסדיר את נושא התחזוקה והתיקון של ציוד צבאי אמריקני על אדמת אינדונזיה, צעד שמשפר את המוכנות המבצעית של ארה"ב באזור ללא צורך בהקמת בסיס קבע – דבר שאינדונזיה מסרבת לו בתוקף באופן מסורתי.
נדבך קריטי נוסף בהסכם הוא המאמץ האמריקני להסדיר "אישור טיסה גורף" עבור מטוסים צבאיים במרחב האווירי האינדונזי. אף על פי שסעיף זה עדיין נמצא בשלבי טיוטה ראשוניים, הוא מעניק לארה"ב גמישות אסטרטגית חסרת תקדים: היכולת להגיב במהירות למשברים במרחב שחולש על כמה מנתיבי השייט העמוסים בעולם.
התזמון אינו מקרי. ארה"ב מפיקה לקחים מההתנהלות האיראנית במצרי הורמוז ומההתקפות החות'יות בבאב אל-מנדב. אינדונזיה חולשת על "צוואר הבקבוק" החשוב ביותר בעולם עבור סין: מיצרי מאלאקה, שם עוברים כ-80% מיבוא הנפט של סין (למעלה מ-10 מיליון חביות ביום). עבור בייג'ינג, מדובר בעורק חיים קריטי; בעוד עבור ארה"ב, מדובר בנקודת תורפה שאפשר ללחוץ עליה. על ידי הידוק הקשר הצבאי עם אינדונזיה והרחבת האפשרויות לנוכחות צבאית, ארה"ב מוודאת שסין לא תוכל להשתלט על הנתיב הזה, ובמקביל מבטיחה לעצמה "יד ורגל" במיצרים שיאפשרו לה לכופף את ידה האנרגטית של סין בעת הצורך, כפי שכבר עשתה בהצלחה מול משטרים אחרים כמו בוונצואלה. כזכור, בעוד כחודש אמורה להתקיים פסגת טראמפ-שי שנדחתה בשל מבצע "זעם אפי" / שאגת הארי, ואין ספק שטראמפ מעוניין לבוא לקראתה מחוזק עוד יותר – בעודו עוסק בקילוף שכבות התמיכה של סין – בוונצואלה, בקובה, באיראן – וכעת אולי גם בדרום מזרח אסיה.
מאידך גיסא, אינדונזיה ביקשה להבהיר מצידה באותו מעמד כי היא פניה אינם לעבר הפיכה לגרורה אמריקנית. באירוע שניתן לכנותו "שפגט דיפלומטי", כמעט באותם רגעים שבהם נחתם ההסכם בוושינגטון, נחת הנשיא האינדונזי פרבואו סוביאנטו במוסקבה לפגישה עם ולדימיר פוטין כדי לדון בסוגיות אזוריות ובדרכים לחזק את השיתוף הכלכלי בין המדינות. ג'קארטה מקפידה על מדיניות חוץ חופשית; היא מוכנה לקבל טכנולוגיה ואימונים מהפנטגון, אך מסרבת להפנות עורף למוסקבה החשובה או לבייג'ינג השכנה הקרובה. מבחינת האינדונזים, מדובר בניהול סיכונים מתבקש מול סדר עולמי מיטלטל.
אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, מעצמה דמוגרפית וכלכלית שמובילה את ארגון ASEAN. חשיבותה לישראל אינה פחותה: היא נחשבת זמן רב לאחת ממועמדות ה"זהב" להצטרפות להסכמי אברהם. לפי דיווחים שונים, המדינה הייתה על סף חתימה על הסכם נורמליזציה עם ירושלים, אך נסוגה ברגע האחרון לאחר שהמגעים הודלפו בתקשורת הישראלית והציתו התנגדות פנימית רחבה.
ההסכם החדש עם ארה"ב מוכיח שאינדונזיה מבינה את כוחה האסטרטגי: לא רק ארכיפלג של איים אקזוטיים, אלא שחקנית מפתח בקרבות האנרגיה של המאה ה-21. מאידך טראמפ ממשיך במאמציו המדיניים להחליש את יריבתו המרכזית. הוא יודע שמי ששולט במיצרי מאלאקה מחזיק במפתח לכלכלת סין – ובוושינגטון כנראה עובדים על שכפול עותק של המפתח הזה. כעת נותר לראות כיצד סין תגיב ל"חיבוק הדוב" האמריקני שמאיים לחנוק את נתיב האנרגיה שלה ומטלטל את תומכיה אחד אחרי השני.
הכותב הוא חוקר בתוכנית האזורית ב-"מיינד ישראל"
