טרור הוא שיטת לחימה לא חוקית שנועדה להשיג יעדים מדיניים. טרוריסטים יכולים אבל לא חייבים להיות חברים בארגון טרור. בהקשר של ישראל, טרוריסט הוא מי שנלחם בישראל, נגד עצם קיומה. 'חוק המאבק בטרור' אומר את אותו הדבר קצת אחרת, שטרור מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל, פוגע בתושביה ופוגע בסדרי השלטון שלה.
איסר הראל אמר דברים דומים בספרו 'האמת על רצח קסטנר: טרור יהודי במדינת ישראל'. הראל כתב שטרור יהודי נועד לערער "על חוקיותו ומוסריותו של המשטר במדינת ישראל". טרוריסטים יהודים, קבע, הם אלה שרואים "בראשי המדינה ובנבחרי הציבור חבר בוגדים המחזיק בשלטון ללא סמכות מוסרית". נראה לנו מתאים כמו כפפה ליד של קפלן.
איסר הראל דיבר על טרור יהודי בזמן שעל המסך הדמיוני שמאחוריו עולות להבות ממשרדי 'העולם הזה' שהציתו, כך הוא רצה שנאמין, חברי 'מחתרת צריפין', שיוחס לה גם רצח קסטנר. זאת למרות שמועות עקשניות שייחסו את הצתת משרדי 'העולם הזה' ורצח קסטנר לאנשים שפעלו בשירות בן גוריון ומפלגת מפא"י.
יעקב חרותי, שהיה ממקימי 'מחתרת צריפין', אמר בריאיון לכתב 'הארץ' יוסי מלמן שמה שאיסר הראל ראה כטרור יהודי היה תגובה לכך "שהערבים רוצחים ויורים והמדינה לא מגיבה". באותו ריאיון מ־2005 חרותי גם רמז שאם היה צעיר יותר היה מצטרף למתנחלים שפועלים נגד פלשתינים, כי המדינה לא מגיבה. ואנחנו נוסיף, שאינה מגיבה כפי שהיא אמורה להגיב כלפי מוסלמים שעסוקים בג'יהאד נגד מדינת ישראל.
אולי יעניין אתכם
גם היום, אחרי שברור לגמרי שהשמאל שכופר ב"חוקיותו ומוסריותו של המשטר במדינת ישראל" עונה על הגדרתו של איסר הראל לטרור יהודי, לא מתייחסים אליו כאל כזה. זאת הסיבה שלא הועמד לדין אפילו טייס אחד שקרא ל"הפסקת התנדבות", לא הועמד לדין אחד שקרא לרצח ראש ממשלה, שניסה לפגוע במעון ראש הממשלה בירושלים וקיסריה וכיוצא בזה הרבה. לעומת זאת אירועים של הגנה עצמית ביהודה ושומרון שאינם נכנסים להגדרה של 'טרור', מטופלים בנחישות ובחוסר סובלנות. ונבהיר, ככל שזו קיימת, פשיעה ביהודה ושומרון צריכה להיות מטופלת כמו פשיעה בתל אביב.
מכיוון שהימין רואה הגנה עצמית איפה שהשמאל רואה טרור, נראה לנו חשוב לדעת מדוע חלק מהימין שאותו מייצגים עמית סגל ופנחס ולרשטיין, אימץ את תפיסת הטרור היהודי של השמאל, ואת אותו "טרור בודדים" מפוברק שהמציא השב"כ. אותו שב"כ שבשבעה באוקטובר כל מה שהיה לו להגיד לממשלה כזכור, היה שישנן "קריאות להתארגנויות חמושות ונקמה גם בכל רחבי הארץ של יהודים".
סגל וולרשטיין יוצרים את הרושם שמדובר באותן "הטלת פחד ואימה, הפעלת אלימות וטרור" ממוסדות שעליהן דיבר האלוף במיל' יעקב (מנדי) אור במאמר האחרון שלו בכתב העת 'תלם'. אור משווה התיישבות יהודית ביהודה ושומרון – שנועדה לסכל את הקמתה של מדינת פלשתין – לפעולת טרור, ובאשר לטיהור האתני – מדובר בבדואים שעזבו מרצונם את שטח C בעקבות הקמת החוות.
נערי החווה הצעירים האלה מקיימים את הצו "קום התהלך בארץ". הם החלוצים שמממשים את הציונות באדמות המדינה, בדיוק כמו חלוצי שנות השלושים בשדה אליהו ובקיבוץ ארז שהוקם על חורבות כפר דמרה שתושביו בדואים פלחים. לאור זאת אנו שואלים, מה ראו אישים בולטים בציונות הדתית להיסחף אחר קמפיין אלימות המתנחלים שמפיצים אנשי שמאל קיצוני כמו האלוף במיל' מנדי אור? מה ראה פנחס ולרשטיין, איש עתיר זכויות כרימון, שידיו רב לו בהקמת יישובים ומאבק בהתנחלות הערבית בלב הארץ, ללכת אצל עיתון שהודיע בראש חוצות שהוא נאבק למחוק את המילה "יהודית" מההגדרה של המדינה? מדוע דווקא הוא הפך את קמפיין השמאל האנטי ציוני לעובדה שמחייבת התנצלות של הציבור הלאומי בישראל?
הוריי (א"ה), שזכו לאישור עלייה לקרקע בעמק בית שאן, השתייכו לקבוצת מיעוט שבניגוד לדעה הרווחת לא כרתה "ברית היסטורית" עם האחוס"לים (על פי פרופ' ברוך קימרלינג האחוס"לים הם: אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי־ציוני), וזכו גם ליחס עוין ומשפיל. זה היה המצב בדור הסרוגים הראשון. הדור השני, שעימו נמנה ולרשטיין, מרד באדוניו, הקים תנועת התיישבות ציונית חדשה והעביר את הובלת המעשה הציוני לציבור הסרוג, תוך התנגשות עם הדור השני של המפא"יניקים שזנח את רעיון ההתיישבות.
ההצטרפות של ולרשטיין לקמפיין אלימות המתנחלים, וקבלת טרור יהודי מדומיין כעובדה שאין לערער עליה, מצביעות על כך שהדור הסרוג השני לא נרפא ממחלות הדור הראשון. גם הדור השני כמה לחיבוק האחוס"לים, שרבים מהם הפכו זה מכבר לפוסט ציונים ואנטי ציונים. זאת לפחות הייתה ההתרשמות שלנו מהופעתו בפטריוטים ביום ראשון השבוע. ולרשטיין סיפר על ההכרה שקיבל מתושבי ניר עוז ובארי, ועל החלום שלו על "העץ המשותף" למפעל ההתיישבות שייאחז בארץ בלי טרור יהודי מדומיין ועם שמאל פוסט ציוני ממשי. עם כל ההערכה למפעלו בייסוד מפעל ההתיישבות האדיר ביש"ע, התמסרותו של ולרשטיין לשמאל שמתכחש לפרויקט הציוני אינה טעות. זה הסימפטום של המחלה, שמתפרצת ביתר שאת ככל שהימין הסרוג מתקרב יותר אל מחולליה, שאחד מהם הוא עיתון 'הארץ'. מחלה שחלוצי החוות, בני הדור השלישי, לא נדבקו בה.
הכותבים הם חברים בחוג הפרופסורים לחוסן לאומי
