ירוק בעיניים: בצפון השומרון מרגישים גאולה

הם היו אז זוג צעיר עם שני פעוטות שנעקרו מהבית האהוב בשא־נור. בערב פסח האחרון, עשרים שנה מאוחר יותר, חזרו בני הזוג וסרטייל לראשונה לחגוג את ליל הסדר בשא־נור, והפעם עם שבט של אחד עשר ילדים. לצידם קבעו את ביתן החדש משפחות נוספות של גרעין המתיישבים במקום, ומאז ערב פסח הם שם, בונים חיים חדשים על גבי החורבות.

אם המשפחה, טלי, מספרת על קבלת הפנים שציפתה להם עם שובם לשא־נור והותירה אותם אחוזי פליאה. היה זה כאשר נעמדו בפקק תנועה בכפר סילת א־דאהר, קצת לפני הפנייה לשא־נור. אל הרכב המשפחתי ניגש ערבי מקומי, ולפני שבני המשפחה ברכב החליטו אם עליהם לחשוש ממנו או לא, הם ראו אותו מסמן לרכבים מסביב לפנות את הדרך ליהודים השבים הביתה. לאחר מכן התקרב אליהם הערבי והפתיע אותם במילים שלא חשבו לשמוע. "ברוכים הבאים מתנחלים", אמר במבטא ערבי בולט, "זאת הארץ שלכם, אל תלכו מפה".

סיפור החזרה לצפון השומרון עולה מדרגה בחודשים האחרונים. אם במשך עשרים שנה החלום היה לשוב ליישובים שנעקרו בידי ממשלת ישראל בקיץ תשס"ה, הרי שעכשיו החלומות הם הרבה מעבר לגבולות ארבעת היישובים, שהיו אז מובלעות מאוימות בתוך המרחב העוין הענק של צפון השומרון.

תא השטח העצום הזה – המשתרע מגבול עמק יזרעאל עד שכם ומהווה כשליש משטחי השומרון – הופקר לחסדי הרשות הפלשתינית עוד בהסכמי אוסלו, שאפשרו למכונת הטרור לשגשג בו באין מפריע. המחדל הושלם בתוכנית העקירה, כאשר גם הנוכחות הצה"לית נעלמה ממנו לחלוטין ואפשרה לאזור כולו, ובראשו העיר ג'נין, להפוך למעצמת טרור נוסח עזה. אבל כעת, כאמור, ההתיישבות החלוצית פורצת הדרך אינה מסתפקת בשיבה לגנים, כדים, חומש ושא־נור. הצעירים הנחושים בחוות ובגבעות מבקשים לגאול את מרחבי צפון השומרון כולם, ועל אף תנאי השטח הקשים מבחינה מדינית־ביטחונית, הם מתחילים לפרוץ בהדרגה אל עוד ועוד מחוזות שחוזרים לידיים יהודיות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא

עוד מאת חגית רוזנבאום למות ולכבוש את ההר: ערביי השומרון שמו כוונת על בניה מלט

במקביל, מקדמת הממשלה בהובלת השר בצלאל סמוטריץ' את חידוש ההתיישבות בצפון השומרון, ורק בשבוע האחרון דווח על שתי החלטות דרמטיות: האחת, קבלת סמל יישוב לגנים וכדים – יישובי צפון השומרון שהוחרבו בתוכנית העקירה וכעת ישובו למקומם, תוך אפשרות להתחיל בעבודות תשתית נדרשות וקבלת תקנים ותקציבים. קדמה לה הודעה על הקמת 34 יישובים חדשים שאושרו בקבינט המדיני־ביטחוני, על אף התנגדות צה"ל. היישובים ממוקמים בנקודות אסטרטגיות ופורצות דרך ברחבי יהודה ושומרון, ושניים מהם מעבים את האחיזה בצפון השומרון: היישובים נועה ועמק דותן ייבנו במובלעות בתוך השטח הפלשתיני בין שטחי A ו־B. נועה – דרומית לגנים וכדים, סמוך לקבאטיה. עמק דותן יחבר בין שא־נור למבוא דותן. בהקשר הזה צריך להזכיר גם את היישוב החדש שהוקם על הר עיבל לאחרונה, והוא חלק משרשרת היישובים החדשים בצפון השומרון.

חווה על גג העולם

חול המועד פסח, ימי טרום הפסקת האש, ובאין אירועים יזומים ומאורגנים הגיעו מאות ואלפי יהודים לטייל במרחבים השונים ביהודה, שומרון והבקעה, ולראות בעיניים גאולת קרקעות נוסח 2026. האירוע שזכה להד הרב ביותר היה המהפך הדרמטי במעיין העוג'ה – בקעת ייט"ב בצפון הבקעה, שהפכה בזכות רועי הצאן היהודים באזור משטח הפקר ששלטו בו ערביי הסביבה לפארק מים שוקק אלפי יהודים, שעמדו בפקק בכניסה לא פחות משעה וחצי בשל עומס המבקרים. אבל אנחנו נתמקד כאמור בצפון השומרון, שגם בו נראו שיירות של יהודים נוסעות מנקודה לנקודה, כשאי אפשר לא להבחין באור בעיניים של מי שארץ חדשה מתגלה מולו במלוא הדרה.

השם "הר בזק" עלה לאחרונה לכותרות לאחר הכרזת הממשלה כי במקום יוקם יישוב חדש. אבל למעט האזכור הזה, דומה כי לא רבים מודעים לשם המקום או לנקודה שבה הוא נמצא על המפה. הר בזק נמצא בשיא גובהו של רכס המחבר בין הרי הגלבוע לצפון השומרון. שנים רבות שהוא משמש בעיקר את צה"ל כשטח אש או כמיקום לבסיסים או מוצבים, גם בשל גובהו הייחודי המתנשא ל־713 מטרים מעל פני הים. כעת, בזכות החוות שהוקמו עליו לאחרונה, יכולים גם יהודים מן השורה לזכות ליהנות מהיופי הנדיר בירוק עז וצלול שמציע הרכס כולו, במיוחד בימי האביב.

אל הנקודה הראשונה בהר הגענו מכיוון חמאם אל־מליח בכביש אלון. הפנייה מהכביש לכיוון החמאם, שנראה שגם היא הכירה עד היום בעיקר רכבים צבאיים, מכניסה אותנו אל חבל ארץ לא נודע. מצפון הבקעה אל צפון השומרון מתגלים לעינינו מרחבים הרריים ירוקים מרהיבים, מנוקדים בכמה "בדואיות" בדרך, על כביש מיושן ולא הכי מתוחזק. קצת לפני המחסום הצבאי שמפריד בין שטחי מדינת ישראל לצפון השומרון של הרשות הפלשתינית מתגלה פנינת חמד: חוות 'עופר האיילים' – כמה בתים של משפחות, בעלי חיים, וגם תשתית של קליטת תיירות ואירוח במקום. מתחת לחווה עוצרות משפחות מטיילים לרחצה בבריכה קרירה ומוקפת צמחייה, וממול ג'יפים מגיעים ממסלול שיורד מפסגת הר בזק. פוטנציאל שמתחיל להתממש ברכס היפהפה, בזכות מי שהחליטו לתקוע פה יתד ולא להותיר את הבדואים כבעלי הבית היחידים.

נסיעה של דקות ספורות אחרי המחסום מובילה אותנו אל נקודה אמיצה במיוחד: שאגת יהודה. חבריו של יהודה שמואל שרמן הי"ד, שנרצח לפני כחודש, הבטיחו להמשיך בדרכו ולהקים עוד כמה נקודות התיישבות חדשות באזורים מאתגרים יותר, כאן מצאנו את אחת מהן. הבחורים ב'שאגת יהודה' התמקמו פה לפני ארבעה ימים בלבד, אבל העדר שלהם כבר רועה על ההר ממול, והחזון הוא להמשיך להתרחב לשטחים מסביב. סמוך מאוד לנקודה ניצב כפר ערבי שכולו מבנים בלתי חוקיים שנבנו בתמיכת מדינות זרות והוקמו – למרבה האירוניה – על חורבות בסיס צבאי שעמד בדיוק שם וננטש. הבחורים, שמסתפקים כרגע בתפריט עשיר של מצות עם שוקולד, מדברים בפשטות על האחיזה במקום ויצירת רצף יהודי, על אף שהם מחוסרי תנאי קיום בסיסיים, למעט אוהל וכבשים וכלי רכב לשינוע.

מכאן אנו ממשיכים להר בזק מצידו השני, אל הפסגה הגבוהה ביותר שעלייה ממוקמת החווה של עמיאל. העלייה היא ממחסום הבקעה, על כביש 90. ממש מול המחסום, צמוד לגדר המערכת, מתחיל כביש אספלט להעפיל אל הרכס. גם בנסיעה הזאת, מי שלא הכיר את האזור נחשף לעוד ועוד מרחבים שלמרבה הצער הפכו לשכוחי אל בשל הנסיבות המדיניות. אבל ברוב הקילומטרים שגומע הרכב לא נראים מסביב עדיין כפרים ערביים, רק נוף של הרים בירוק נקי, וגובה שהולך וצובר תאוצה ומכין אותך לפנורמה שממתינה למעלה. בשלב מסוים אנו חוצים את גדר המערכת פנימה, לתוך השומרון, וכביש שחור וחדש מוביל בעלייה דרמטית לחווה של עמיאל על גג העולם.

הנשימה נעצרת נוכח תמונות הנוף מפסגת הר בזק: בקעת בית שאן ועבר הירדן ממזרח, הגלבוע והגליל מצפון, ומתחתינו משתרע צפון השומרון האבוד של ישראל: שטחי ענק מכוסים כפרים, עיירות וחממות לאין מספר, הכול נמסר לאויב הפלשתיני ומוגדר ברובו שטחי A. בחוות הר בזק חוזרים יהודים לראשונה לחלוש על השטח הזה לפחות מלמעלה, בתקווה להמשיך ולמחוק את נזקי אוסלו בידיים – בטרקטורים, בסוסים ובחקלאות. יש לקוות כי ההבטחה הממשלתית להקמת יישוב בנקודה האסטרטגית הזאת, שקשה להפריז בחשיבותה, תסייע גם היא למימוש החזון הזה.

חוזרים הביתה לחומש

"זו גאולה", "רואים גאולה בעיניים" – חזרנו ושמענו את התחושה הזאת מפי מבקרים שעשו בעיניים נוצצות את המסלול מחומש לשא־נור ובחזרה, נחשפים למציאות חדשה ולא מובנת מאליה.

קרוב לעשרים שנה נאבקה ישיבת חומש על הנוכחות היהודית במקום, במאבק שנראה סיזיפי וחסר סיכוי. אך בסופו של תהליך, בזכות מסירות הנפש של בחורי הישיבה וביטול חוק ההתנתקות לאחר רצח יהודה דימנטמן הי"ד, אושרה מחדש הקמת היישוב חומש באופן רשמי. במקרה הזה, מעז יצא גם מתוק: מאחר שהיישוב חומש המקורי עמד על קרקעות שמעמדן הסטטוטורי בעייתי מבחינת הגופים הממשלתיים, היישוב החדש שהוקם נמצא על פסגה אחרת, סמוכה לחומש המקורית, שם מעמד הקרקעות מוסדר. כך שכיום, היישוב חומש הכפיל ושילש את עצמו: ביישוב המקורי נמצאת ישיבת חומש, על בתי המשפחות המתגוררות בה, עם גני שעשועים, גן ילדים ומדרכות ותשתיות שהולכות ומתפתחות. בפסגה הבאה נמצא היישוב חומש החדש – יישוב של קרוואנים, שאליו נכנסו משפחות שמתגוררות בו כבר שבועות אחדים.

אבל חומש לא נעצרת שם: שלטים חומים קטנים בכתב יד מצביעים על "החווה". כביש אספלט שחור מוביל אותנו אל חומש ג' – חוות 'שובה ישראל', שנמצאת גבוה מעל גבוה, על פסגת הר המכונה אבו יזיד. את החווה הקימו תלמידי ישיבת חומש, שכספו זמן רב להגיע אל הפסגה הגבוהה שראו מרחוק ולחזור אל עוד ועוד מרחבים של צפון השומרון. לאחרונה עלתה החווה לכותרות לאחר שערבי רצח בפיגוע דריסה את יהודה שמואל שרמן הי"ד, מתושבי החווה, ופצע קשה את אחיו דניאל, ממקימי המקום.

הסיפור הכואב והטרי הזה הביא ל'שובה ישראל' במהלך חול המועד מבקרים רבים, כולל חברי הכנסת לימור סון הר־מלך ויצחק קרויזר, שדיברו נרגשות גם הם על הגאולה שמביאים חלוצי החווה. גם כאן, ירוק־עד מרהיב מנוקד בפריחה צבעונית, ו־360 מעלות שמניחות כמעט חצי מארץ ישראל על כף היד: הרי עבר הירדן מציצים ממזרח, והים מבהיק בזהב שקיעה ממערב, כשקווי המתאר של ערי גוש דן ברורים וחדים. מצפון שוב אפשר לחבק בעיניים את מרחבי צפון השומרון, ולזהות היטב את המצודה בשא־נור וסביבה העמק – נקודה יהודית בודדה בשטח ענק שמשתרע עד גבול עמק יזרעאל. שכם בין הר גריזים והר עיבל כמעט מונחת על כף היד מדרום, ואת השאר אתם מוזמנים לבוא ולראות בעצמכם.

מכאן אנו גולשים בכביש למטה, דרך סילת א־דהאר, אל שא־נור. תושבי הכפר, שקיבלו ממדינת ישראל עשרים שנה להשתלט על השטח, לא בזבזו את הזמן. התושבים היהודים שעשו את הדרך הזאת לפני עשרים שנה מעידים כי הכפר כמעט הכפיל את שטחו וחולש על הדרך כולה. אבל באווירת החירות של פסח, אפילו זה לא הצליח להרתיע את מאות המשפחות שהגיעו לראות את הנס של שא־נור.

ערביי הכפר הביטו משתאים במכוניות עם הלוחיות הצהובות שמילאו פתאום את הדרך הראשית. בפנייה לשא־נור, מי שהיה שם לפני עשרים שנה יכול להתחיל להתרגש. כבר לא חלומות, כבר לא הצהרות ולא רק ניירות ממשלתיים חתומים. שטח הכניסה ליישוב מלא עד אפס מקום במכוניות חונות, משפחות מעמידות מנגלים וילדים מתרוצצים על גג מבנה המסגד הישן, שלפני עשרים שנה שימש כבית הכנסת המקומי.

קרוואנים עם שלטי שמות המשפחות מקדמים את הבאים, והתושבים מזמינים את המבקרים להיכנס, לשתות משהו, ובעיקר לחזות בפלא של החזרה הביתה, שמתרחש לו בטבעיות שכזאת מול העיניים. המצודה המפורסמת נראית כמו מרכז מבקרים: ילדים ומבוגרים מטפסים אל הקומות העליונות, סוקרים את החדרים, צופים אל הנוף הנשקף מהחלונות, ופוגשים חברים ובני משפחה בשמחה ארצישראלית. בעמק למטה נפתח כביש המתוכנן להיות עוקף הכפר סילת, אבל בינתיים משמש כמסלול טיול נעים במרחב החדש שסביב שא־נור.

בימים שבין חג החירות לחגיגות העצמאות, מומלץ להגיע לחבל הארץ הקסום הזה ולראות מקרוב איך רוח החירות ועצמאות המחשבה הופכות לניצנים של גאולה.

לתגובות:

 [email protected]