השבוע, כשמדינת ישראל מציינת 78 שנות עצמאות, אנו עומדים בנקודת הכרעה כלכלית. העוצמה הלאומית שלנו, זו שתיבחן ב"גבורות", בשנות ה־80 למדינה, אינה נשענת רק על צעדי המדיניות של הממשלה או על פקידות כזו או אחרת, היא נשענת בראש ובראשונה על ההון האנושי המופלא שלנו. הכבוד על החוסן הישראלי שייך לאנשים ובראשם ל־300 אלף המילואימניקים שנמצאים בחזית ובני משפחותיהם ונושאים בנטל כבר יותר מ־700 יום, וכן למגזר העסקי שמפגין גמישות ויצירתיות תחת תנאי אי־ודאות קיצוניים.
ההיסטוריה מלמדת שהקפיצות הכלכליות המרשימות ביותר בתולדות ישראל – אלו שחילצו אותנו ממיתון והפכו אותנו למעצמה ב־1968, 1985 ו־2003 – לא נולדו בניסיונות ניהול המשק של משרדי הממשלה בירושלים אלא להפך. הן נולדו ברגעים של תעוזה שבהם המדינה שחררה את האחיזה, הפריטה חברות, מתקנים ונכסים, פתחה את המשק ליבוא וקיצצה קצבאות, בניגוד מוחלט ללחצים פוליטיים ואיומים של קבוצות אינטרס.
עתה, המלחמה הנוכחית מביאה איתה הזדמנות אסטרטגית לפריצה נוספת, בזכות די־אן־איי ייחודי של יוזמה. המנהלים, המהנדסים והמתכנתים שלנו מובילים את העולם בין היתר כי הם מביאים ניסיון מבצעי מהשטח אל תוך מוצרי הסייבר והטכנולוגיה – יתרון יחסי שאין כמעט לאף מדינה אחרת. אך כדי לתרגם זאת לצמיחה אדירה, עלינו להבטיח שחברות אלו יישארו ויירשמו כאן מתוך כדאיות כלכלית, באמצעות משטר מס תחרותי וודאות רגולטורית לעסקים.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
עכשיו גם הצלחת: כשביטחון המזון הופך לתכנון מרכזי
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
שושלת מלוכה ישראלית: הוועד שיש לו נמל תעופה
עוד בכלכלה
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
הקזינו הממשלתי: הבלוף של הטבות הדיור למילואימניקים
עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן
מורחים אותנו: הלובי המקומי שוב מנסה להנדס את מדף החמאה
בנוסף לכך, כדי להגיע לשנת ה־80 עם עוצמה אמיתית, עלינו לפרק את המונופולים החונקים. הראשון שבהם הוא מונופול הקרקעות: רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שולטת ב־93% מהקרקעות ומתנהלת כקרטל שיוצר מחסור מלאכותי. מחיר הדירה הוא למעשה מס סמוי שהמדינה גובה מהציבור. במקביל, עלינו לשחרר את עורקי החיים של המשק, אשר נתקעים על ידי גופים מאורגנים הדואגים לכוחם על חשבון הציבור. נמל אשדוד נותר המעוז האחרון של ועד כוחני המהווה צוואר בקבוק לצמיחה, והפרטתו המלאה היא הכרח להוזלת עלויות הייבוא.
גם בשוק התחבורה, הגיעה העת להסיר את יד הממשלה מקביעת מספרים ירוקים יקרים והנדסת מחירי נסיעה המעוותים את השוק, ולאפשר כניסה מלאה של פלטפורמות כגון Uber. בד בבד, עלינו לחזק את השלטון המקומי על חשבון הריכוזיות של השלטון המרכזי. הרשות המקומית מכירה את צורכי האזרח טוב יותר מכל פקיד בירושלים, ויכולה לספק פתרונות מותאמים וגמישים בתחומי התשתית והשירותים.
בתחום המזון, יש לסגור את מועצות הייצור הארכאיות – החלב, הלול והצמחים – אשר מנהלות משטר מכסות סובייטי המייקר את מוצרי היסוד בעשרות אחוזים. ביטחון מזון אמיתי יושג רק בפתיחת השוק לתחרות גלובלית והפחתה רוחבית של מכסים, ולא בקמפיינים פופוליסטיים של "סלים זולים".
לבסוף, הבסיס לעוצמה הוא פריון ותעסוקה. אי אפשר להמשיך לסבסד מגזרים שאינם משתלבים מרצון בשוק העבודה. לימודי ליבה מלאים ושילוב בתעסוקה חייבים להיות תנאי סף לכל תקצוב ציבורי. במערכת החינוך, עלינו לשבור את התנגדות ארגוני המורים לחוזים אישיים ושכר דיפרנציאלי, ולעבור למודל של תקצוב פר תלמיד המעניק חופש בחירה להורים ותחרות בריאה בין מוסדות החינוך בדומה למודל קופות החולים שלנו.
ישראל זינקה בעבר כשהיא בחרה בחירות על פני בירוקרטיה ובפריון על פני קצבאות. המשימה שלנו היום היא להסיר את השלשלאות האחרונות, להפחית מיסים ורגולציה, ולתת ליצירתיות הישראלית לפרוח. רק כלכלה חופשית באמת תבטיח שנגיע לשנת ה־80 עם עוצמה כלכלית שראויה לאנשים המדהימים שחיים כאן.
הכותבת היא מנכ"לית הלובי הציבורי האינטרס שלנו
