בימים הקרובים עומד להגיע לשיאו המאבק על מינוי יהודה אליהו למנכ״ל רמ"י, רשות מקרקעי ישראל.
היועצת המשפטית של משרד השיכון, אפרת פרוקצ׳יה, טוענת שלא ניתן למנות את אליהו ללא הוכחה של כישורים יוצאי דופן בגלל קרבתו לשר בצלאל סמוטריץ׳, ומורחת את המינוי זה ארבעה חודשים. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, עומדת להורות כי בחצי השנה שלפני הבחירות לממשלה יש, משום מה, מנדט מצומצם למינויים.
הקשר של אליהו וסמוטריץ׳ התחיל זמן קצר לפני שאלו הקימו ביחד את תנועת 'רגבים', אשר מצהירה כי משימתה היא ״להוביל לקביעת סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל בהיבטי קרקע וסביבה״. ייתכן כי אג׳נדה זו היא הסיבה להתנגדות הרבה למינוי אליהו, וכדי להבין למה, עלינו להכיר קודם את המנכ״ל היוצא של הרשות (וגם היועץ המשפטי שלה לשעבר) – יקי קוינט.
אבל קודם, קצת רקע.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת דוד טל
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת דוד טל
האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה
עוד בהתיישבות
העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז
עוד בהתיישבות
חוואים יצוידו במצלמות גוף: "לראות בעיניים מה באמת קורה"
עוד מאת דוד טל
פופוליזם לגיטימי
עוד מאת דוד טל
רפורמת הגבינות: צעד היסטורי בדרך לשוק חופשי
רשות מקרקעי ישראל היא הממשיכה של מינהל מקרקעי ישראל, אשר הוקם כדי לנהל יחדיו את אדמות המדינה, אדמות קק״ל ואדמות רשות הפיתוח. שלושת הגופים הללו מחזיקים ביניהם ברוב המוחלט של הקרקע במדינת ישראל, כ-93%. למעשה, בעלות פרטית על הקרקע בישראל היא היוצא מן הכלל, לא הכלל.
למה? ובכן, מייסדי המדינה שמו לב כי אנו חיים בשכונה לא-הכי-נחמדה, וכי גם בין אזרחי מדינת ישראל ישנם לא מעט אנשים שישמחו אם המדינה תחדל מלהתקיים. מסיבות אלו רצתה הכנסת שלמנגנון מדינתי תהיה הזכות למנוע בעלות פרטית או פיתוח נדל״ני לא מפוקח של גורמים עוינים בתוך המדינה. למעשה, בכל שנות קיומם של מינהל מקרקעי ישראל וקק״ל, הדאגה לשגשוגה ולקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל קדמה בתפיסת ארגונים אלה לאינטרס הכלכלי הטהור.
יעקב (יקי) קוינט מונה למנכ״ל רשות מקרקעי ישראל בשנת 2020, אחרי שנים רבות כעורך דין ברשות. עיתון 'דה-מרקר' תיאר את גישתו כך: ״בעוד יש הדוגלים בתפיסה כי קרקעות צריכות להינתן בהנחה למגזרים שונים, נטיית לבו של קוינט היא שיווק נקי מסעיפים משפטיים, לכל המרבה במחיר״ – שזו דרך עדינה ביותר להגיד כי שמירה על ביטחון המדינה לא צריכה להפריע לניהול הקרקע.
כבר שנים רבות שאחוז היהודים בלב הגליל יורד באופן עקבי, בעוד אוכלוסייה מוסלמית – אשר רבים מתוכה היו מעורבים בפרעות 'שומר החומות', והשב״כ רואה כלא אוהדת לישראל – גדלה יותר ויותר. לאור זאת, הגדירו מספר ממשלות את האזור כ"אזור עדיפות לאומית". למרות זאת, נראה כי היכולת של יהודים להתיישב בגליל דווקא נפגעה בזמן כהונתו של קוינט.
לאורך כל כהונתו, שחרור ושיווק קרקעות לבנייה ביישובים יהודיים בגליל היה נמוך ורצוף קשיים, כאשר לא נדיר כלל שיהודים גרים בקרוואנים שנים רבות בתקווה לקבל אישור להשתקעות קבע ביישוב. המצב היה קשה מאוד עוד לפני המלחמה. כך לדוגמה, היישוב היהודי כמון והיישוב הבדואי כמאנה יושבים מטרים ספורים אחד מהשני, אך בשנת 2022 בכפר הבדואי מגרש לבנייה עלה כ-150,000 שקל, וביישוב היהודי כ-1,000,000 שקל. המצב של כמון עוד היה טוב יחסית, היות שאושר להם לשווק קרקעות. ביישוב הרדוף הסבירו כי רק בקרב בנים חוזרים יש ביקוש ל-122 יחידות דיור, אך קיבלו אישור לבניית 12 יחידות בלבד.
אלו אשר קיוו כי בעקבות המלחמה תתגייס הרשות לטובת האינטרס הלאומי, התבדו במהרה. הממשלה, אשר רצתה לצ׳פר מילואימניקים מחד והבינה את הסיכון הביטחוני הטמון בהתיישבות הערבית בגליל מאידך, קיוותה להרוג שתי ציפורים במכה אחת והעבירה מהלך ״למתן הנחות בקרקע בנגב ובגליל של 91% לחיילי מילואים״. אך לקוינט היו מחשבות אחרות בנושא.
כך למשל, ב-2024 דווח ב-Ynet כי מילואימניקים שקיוו לממש את ההטבה ביישוב שכניה גילו כי המגרשים מתומחרים ב-1,500,000 ש״ח, כאשר מחירי מגרשים דומים לפני עשור עמדו על 300,000 בלבד. נראה שקוינט האמין שהמחיר ההוגן של המגרשים הוא כ-16.6 מיליון שקל והחליט ממש לפרגן. שומה אחר שומה לקראת מכרזים אשר התפרסמו לאחר החלטת הממשלה הראו כי אין בכוונת רמ״י לסייע ליהודים להתיישב בצפון. או כפי שאמר סגן ראש מועצת הגליל התחתון, אופיר שיק: "שוב אנו נתקלים במציאות שבה הנהלת רמ"י פועלת כרצונה ומתעלמת מהמגמה של הנחיות הממשלה. דווקא בעת הזו, כשהגליל משווע לחיזוק ההתיישבות ומשרתי המילואים קורסים תחת העומס ומצפים להטבות הכלכליות שהובטחו, היא מקפיצה את השומות ובכך מעקרת את יוזמת ההנחות שגובשה במאמצים אדירים".
המצב הביטחוני בגליל רק מידרדר, אך ישנם פתרונות, וישנם גם אלפים רבים של יהודים אשר היו שמחים לגור שם תחת תנאים כלכליים הדומים לשכניהם הערבים, או אפילו ״סתם״ סבירים, אך ברשות מקרקעי ישראל ממשיכים להפלות לרעה את קוני הקרקעות היהודים. גם בקרב יהודים הרוצים לעבור לגליל, לא תמיד יש עניין או יכולת לשלם מחיר של דירה במרכז על מגרש בפריפריה.
הגדלת האוכלוסייה היהודית בגליל ובנגב נמצאת, מאז ומתמיד, בלב הקונצנזוס הציוני. שיווק ופיתוח נכון של היישובים היהודיים בגליל יכול לחזק ביטחונית את מדינת ישראל, וספק אם יש מי שמבין זאת טוב יותר ממקים 'רגבים' לשעבר, יהודה אליהו. העובדה שיש כוחות אשר רוצים לסכל את פועלו צריכה להדליק נורה אדומה לכל אזרח ציוני במדינת ישראל.
ניתן לקוות כי כלל הממשלה תתגייס למינוי הזה, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו. אם המינוי ייפול, האוכלוסייה היהודית בפריפריה תספוג מכה נוספת לגופה החבוט ממילא.