פופוליזם לגיטימי

בחצות הלילה שבין ראשון לשני ירד מחיר הדלק במשאבה בחצי שקל לליטר, מ-8.25 ש״ח ל-7.75 ש״ח. מה שלא ירד בכלל, לעומת זאת, זו עלות ייצור הדלק. לאור עליית המחיר הדרמטית בחודשים האחרונים והגעתו לשיא חדש, חתם שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ על צו שמפחית את מס הבלו ב-50 אגורות למשך חודשיים, מה שיביא להורדת המחיר לצרכן באותו הסכום.

בתור כלכלן, עליי לציין: שר האוצר חוטא פה קשות. לא פעם, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים שונות.

החטאים הכלכליים של ההחלטה הפופוליסטית

ראשית, למס הבלו יש מטרה מוגדרת – מדובר במס נוסף על מע״מ, שהמדינה מטילה על מוצרי צריכה שהיא רוצה להפחית את השימוש בהם. במדינות רבות, ובהן ישראל, המס מוטל על אלכוהול וסיגריות – המדינה יודעת שהפיכתן ללא חוקיות לחלוטין לא תמגר אותן, אז היא מאפשרת את המכירה שלהן אך מתמרצת לצרוך מהן פחות. כמובן, היא גם לא מתנגדת לסכומים היפים שיוצאים לה מכך.

מס הבלו על הדלק משמש להיגיון דומה – לעודד אותנו לצרוך פחות משאב יקר ומזהם, ולהשתמש יותר ברגליים, באופניים ובתחבורה ציבורית. אפשר להתווכח על גובה המס הנכון, אבל שום דבר בהיגיון הזה לא השתנה בין יום ראשון ליום שני. מחיר הדלק עלה, הזיהום לא נעשה פחות מזיק והפקקים לא נעשו פחות מעצבנים, אז דווקא עכשיו החליט השר שהמס גבוה מדי?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת דוד טל כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות

עוד מאת דוד טל האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה

שנית, השר עבר על החוק מספר אחת של הניהול הפיננסי, חוק כל כך יסודי שהוא משותף לניהול משק הבית ולניהול המשק הישראלי: לא חותכים הכנסות בלי לחתוך הוצאות. בדיוק כפי שאף אחד מאיתנו לא אמור להוריד אחוזי משרה ולהמשיך לקנות כל דבר שליבו חפץ, או להחליט שהגיע הזמן לשיפוץ מאסיבי של הבית בלי לחשוב מאיפה יגיע התקציב, כך גם לשר האוצר אותה אחריות: לבחון את כל המשאבים שיש ולהפנות אותם לשימוש הטוב ביותר, לא לחתוך הכנסות ולהמשיך להוציא כסף כרגיל.

ואם שר האוצר לא מאמין לי, אולי שיאמין ל… מדינת ישראל? המדינה עיגנה בחוק יסודות התקציב את מנגנון ה"נומרטור", שנועד בדיוק להכריח את הממשלה להסתכל כמה שנים קדימה ולבדוק איך החלטות שמגדילות הוצאות או מפחיתות הכנסות משתלבות במסגרת התקציבית. במילים אחרות, גם המדינה עצמה חושבת שכשמוותרים על הכנסה, צריך להסביר מאיפה הכסף יגיע.

ולבסוף, התזמון הזה כמובן אינו מקרי. השר חתם על צו הפחתת מס לחודשיים, כשהבחירות בעוד פחות מחודשיים. ישנה מסורת פוליטית ארוכה ומביכה של צעדים טיפשיים ופופוליסטיים ערב בחירות, שאפשר לכנס תחת הכותרת הלא מחמיאה "כלכלת בחירות". רובה ככולה הזיקה למדינה. לראות את שר האוצר הנוכחי מצטרף למסורת הזאת אולי לא מפתיע במיוחד, אבל זה בהחלט מאכזב.

"הטעות" הכלכלית היא הדבר הנכון כעת לישראל

אז למה אני באמת מרגיש שלא אכפת לי?

אולי כי די, המצב קשה וגם לנו מגיע קצת לנשום.

מותר להגיד את זה בכלל?

אנחנו הדור שלוקח על עצמו את אחת המלחמות המורכבות בתולדות מדינת ישראל, ובוודאי אחת התקופות הקשות שעברו כאן. אנו נלחמים בשבע חזיתות שונות ומשלמים על כך בדם, יזע ודמעות – לא רק שלנו, אלא גם של המשפחה. אבל אלה לא המטבעות היחידים שבהם אנו משלמים. אנו משלמים גם, ובכן, במטבעות: בהעלאות מיסים, בהסטת תקציבים משירותים אזרחיים לביטחון, ובנתינה של 110% בעבודה כדי לחפות על חברים במילואים. זה במקרה הטוב. במקרה הרע, אנשים מתקשים לתפקד בעבודה בין סבב לסבב ונפלטים החוצה.

והנה, הדלק עולה למחיר חסר תקדים, בין השאר כי אנחנו הדור שלוקח על עצמו גם את ראש התמנון עצמו, איראן, ויש לכך השלכות קשות על שוק האנרגיה הגלובלי.

אז גם על זה צריך לשלם?

אולי אפשר את כמה מאות מיליוני השקלים האלה בכל זאת לגלגל לדורות הבאים? אם נעשה עבודה טובה בעזה, בלבנון ובאיראן, יהיה להם מספיק על מה להודות לנו.

אז שאלוהים, מילטון פרידמן וסטנלי פישר יסלחו לי כולם: שר האוצר עשה צעד כלכלי מטופש ולי לא אכפת בכלל.

נחמד שיש גם הקלה מדי פעם.