אופ"ק חדש: הטלטלה בקרטל הנפט הבינלאומי

במכה קשה לקרטל הנפט אופ"ק, איחוד האמירויות הודיעה על עזיבתו החל מהחודש הבא. העזיבה של האמירויות צפויה להוריד את התפוקה הכוללת של אופ"ק ביותר מ-10%. יחד עם נפילתו של מאדורו בוונצואלה, עתידו של הארגון אשר שלט ביד רמה במחירי הנפט העולמיים במשך שנים, לוט בערפל.

מה זה אופ"ק? 

הנפט הוא אולי מוצר גלובלי הנסחר בחופשיות, אבל כבר שנים רבות שמחירו אינו חופשי כלל. בספטמבר 1960 התכנסו בבגדד נציגים מחמש מדינות: ערב הסעודית, ונצואלה, עיראק, כווית ואיראן. לכל חמש המדינות היו שני דברים במשותף: הראשון – כל חמש המדינות היו עשירות במשאבי נפט; השני – כל חמש המדינות היו מתוסכלות מהשליטה המועטה שהייתה להן על אותו הנפט ממש.

באותה התקופה, לא היו אלה המדינות בעלות הנפט אשר הפיקו ממנו את המירב, אלא "שבע האחיות" – שבע חברות ענק בתחום הנפט, אשר היו כולן ממערב אירופה ומארצות הברית. חברות אלו היו אחראיות להפקה, להפצה, ולא פחות חשוב מכך – לתמחור הקצה של כמעט כל הנפט בעולם כבר משנות ה-30. לאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות רבות במזרח התיכון החלו עידן חדש של עצמאות ועוצמה יחסיות, אך גילו שלא קל להיפטר מחברות הנפט הגדולות, אשר המשיכו לשלוט בכל מקטעי הייצור, וכתוצאה מכך – גם ברווחי המדינות עצמן.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת דוד טל כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות

עוד מאת דוד טל האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה

הקש ששבר את גב הגמל הגיע בתחילת 1959, כאשר בהחלטה משותפת הורידו שבע חברות הנפט הגדולות את מחיר הנפט מתוצרת ונצואלה וערב הסעודית ב-10%, ללא כל התייעצות עם המדינות עצמן. הזעם הניע את המדינות לפעולה, וגם אחת לזרועות השנייה. הן חיפשו שותפות נוספות אשר סבלו מנחת זרוען של "השבע", מה שהוביל לאותה פסגה בבגדד שבה הוקם "ארגון המדינות המייצאות נפט", הלא הוא אופ"ק. המטרה הייתה ברורה: להשאיר כמה שיותר מהכסף בכיסים שלהן, ולא אצל החברות המערביות.

עם הזמן הצטרפו יותר ויותר מדינות, כאשר איחוד האמירויות הצטרפה מיד עם הקמתה. תוך כעשור מהיווסדו, איגד הארגון כ-70% מהפקת הנפט העולמית. האיגוד הזה יצר כמות כוח עצומה, אשר חברות הארגון הצליחו לתרגם להלאמות של תעשיות מקומיות ושליטה קרטליסטית במחיר העולמי, שהתבטאה ברווחים נאים.

למה זה קרה?

כוחו של הארגון נמצא בשחיקה מזה שנים, הן בשל תגליות נפט משמעותיות מחוץ למדינות החברות והן בשל ניסיונות של מדינות בארגון "לרמות" ולייצא מעבר למכסות שהתחייבו להן – דבר שהוביל להתרופפות כללית במשמעת.

בנוסף לכך, סדקים פוליטיים החלו להיווצר בין שחקניות מובילות בארגון. מלחמת האזרחים בתימן תקעה טריז בין בעלות הברית הוותיקות איחוד האמירויות וערב הסעודית. בעוד הסעודים רוצים "תימן מאוחדת" כדי למנוע מהחות'ים לשבת להם על הגבול הדרומי, איחוד האמירויות רואה במלחמה הזדמנות להעמקת אחיזה בנמלים אסטרטגיים בתימן, ותמכה בקבוצה בדלנית בדרום המדינה בתמורה לאחיזה זו, מה שמקשה עוד יותר על מאבק הממשלה בחות'ים.

גם הגזרה הכלכלית רועשת. מעבר לשיתוף הפעולה בנפט, שתי המדינות נמצאות בתחרות עזה על מעמדן העסקי באזור. כשהשיפורים הטכנולוגיים באנרגיות שמש ורוח, לצד הקאמבק של האנרגיה הגרעינית, מאיימים על הדומיננטיות של הנפט, שתיהן מביטות בדאגה אל האופק וממהרות לגוון את מקורות הכנסתן. כחלק מהמאבק, הכריזה ערב הסעודית כי כל חברה בינלאומית שתרצה להתמודד על מכרזים ממשלתיים בממלכה, תיאלץ להקים את המטה האזורי שלה בריאד. האמירויות, המהווה באופן מסורתי את המרכז העסקי הבינלאומי של המפרץ, מזהה את המהלך כמתקפה ישירה.

עכשיו מה?

נכון להיום, הארגון שולט בכ-39% מייצור הנפט העולמי. יציאתה של איחוד האמירויות (האחראית לכ-4% מהייצור העולמי) תצמצם את נתח השוק של הארגון ביותר מ-10%. לכך מתווספת נפילת משטר מאדורו בוונצואלה – מדינה מייסדת המחזיקה ברזרבות הנפט הגדולות בעולם. אף שוונצואלה טרם הכריזה על שינוי רשמי ביחסה לאופ"ק, ההשפעה האמריקאית על הממשל החדש מעמידה את כל האופציות על השולחן.

מכה כפולה כה חזקה לארגון אשר גם כך לא נמצא בשיא כוחו, נראית כמו ההתחלה של הסוף. היציאה של איחוד האמירויות מהארגון תלווה ללא ספק בהגדלה משמעותית של הייצור, מה שיביא לדחיפה מטה של מחירי הנפט, ובעקבות זאת למוטיבציה גבוהה יותר של יתר השותפות בארגון "לרמות" ולא להגביל את הייצור של עצמן – כל זאת בדרך לשוק נפט חופשי יותר (יחסית) מזה שהיה קיים כבר עשורים.

ומה לגבי עתיד הנפט עצמו? ביציאתה מהארגון מסמלת איחוד האמירויות שהיא עצמה מאמינה לנרטיב אודות היחלשות חשיבותו בעתיד הלא כל כך רחוק. שימור רמות מחיר גבוהות לטווח ארוך כבר לא מעניין אותה, והיא רוצה להוציא כמה שיותר כסף מהאדמה כמה שיותר מהר ולהשקיע אותו בענפים אחרים – ענפים שבהם היא נמצאת במירוץ מול סעודיה.