מברוכ לעיראק: ראש ממשלה חדש מונה

בשעה טובה: לאחר חודשים ארוכים של שיתוק פוליטי, טלטלה ביטחונית ולחצים בינלאומיים כבדים, נראה כי בגדאד סוף סוף שואפת לייצב את עצמה תחת הנהגה חדשה, אם כי השאלות סביב ריבונותה ויכולתה לתפקד אל מול המיליציות הפרו-איראניות נותרו פתוחות וכואבות.

מי שנבחר למלא את תפקיד ראש הממשלה העיראקי הוא עלי אל-זיידי, איש עסקים צעיר יחסית (בן 40 בלבד) שהגיע כמועמד פשרה בחסות הגורמים הפרו-איראניים ולאחר לחץ אמריקני כבד. אל-זיידי מגיע מעולם העסקים והבנקאות ללא כל ניסיון קודם בדרגים הממשלתיים או הפוליטיים. הוא מחזיק בתארים במשפטים, פיננסים ובנקאיים, ושימש כנשיא בנק "אל-ג'נוב" האיסלאמי. אל-זיידי מחזיק בנכסים רבים, ביניהם ערוץ טלוויזיה פרטי ("אל-שעב") והשקעות בתוכנית המזון הממשלתית של עיראק, מה שהופך אותו לדמות בעלת השפעה כלכלית עמוקה, אך אנונימית כמעט לחלוטין עבור הציבור הרחב עד למינויו.

מינויו של אל-זיידי הגיע כתוצאה מהמבוי הסתום שאליו נקלעה המערכת הפוליטית בעיראק לאחר הבחירות שהתקיימו לפני יותר מחצי שנה ובעיצומה של מלחמה אזורית. הוא נבחר כ"מועמד פשרה" על ידי "מסגרת התיאום" השיעית, לאחר שדמויות פוליטיות דומיננטיות נאלצו לוותר על התפקיד: ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאלכי הסיר את מועמדותו בשל וטו אמריקני נחרץ, וראש הממשלה המכהן אל-סודאני פרש מהמרוץ לאחר שוושינגטון הקפיאה את הסיוע הביטחוני והדולרי למדינה. בנסיבות אלו, אל-זיידי נתפס כדמות "ניטרלית" יחסית שאינה מזוהה עם אף מחנה פוליטי ספציפי, מה שאפשר את בלימת המשבר החוקתי.

אם יצליח להרכיב ממשלה תוך 30 הימים שהוקצו לו, אל-זיידי יהיה ראש הממשלה הצעיר ביותר בהיסטוריה של עיראק המודרנית. למרות חוסר ניסיונו הפוליטי, הוא ייאלץ להתמודד מיד עם סוגיות "נפיצות" הכוללות את הצורך בפירוק המיליציות הפרו-איראניות מנשקן, שיקום היחסים עם מדינות המפרץ, ופתרון המשבר הכלכלי והאנרגטי החריף. המבקרים מציינים כי יכולתו להשפיע תלויה במידה רבה בגיבוי שיקבל מהגושים הפרלמנטריים ובמיומנותו לתמרן בין האינטרסים המנוגדים של איראן וארה"ב על אדמת עיראק.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

ואכן אל-זיידי נתפס כדמות צעירה וחסרת בסיס כוח עצמאי, מה שמעורר חשש כבד בקרב משקיפים כי הוא יהיה תלוי לחלוטין בגורמים שמינו אותו – חלקם אישים הנתונים תחת סנקציות אמריקניות. חולשתו המובנית של אל-זיידי עלולה להעמיק את השיתוק הפוליטי בבגדאד ולחזק את אחיזת האליטות והמיליציות במוקדי הכוח. בעוד וושינגטון ובגדאד מנסות לשדר המשכיות זהירה, המציאות בשטח מלמדת על מדינה שמתמרנת בתוך "מרחב חנק": מצד אחד איומים פיזיים מצד המיליציות, ומצד שני דרישות אמריקניות נוקבות לניקוי מנגנוני הביטחון מטרוריסטים.

מעניין לציין שכמה מעסקיו של אל-זיידי היו נתונים לסנקציות אמריקניות, אך זה לא מנע מהממשל האמריקני לברך אותו על מינויו ולקוות שיתאפשר לעשות עימו עסקים בהמשך – במחווה שניתן לראות כמעין אור ירוק אמריקני למינוי בתקווה שיהיה אפשר לעבוד מולו.

הבחירות והמיליציות

כזכור, התהליך שהוביל למינוי הנוכחי החל בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר. בניגוד לתחזיות המוקדמות, שיעור ההצבעה היה גבוה יחסית ועמד על מעל 55%, נתון המעיד על רצונו של הציבור העיראקי בשינוי. מפלגתו של ראש הממשלה היוצא, מוחמד אל-סודאני, זכתה להישג משמעותי עם כ-46 מושבים מתוך 329, מה שהציב אותו כגורם מרכזי בניהול המשא ומתן.

עם זאת, המפה הפוליטית בעיראק רחוקה מלהיות פשוטה. מול אל-סודאני התייצבה קואליציית "מסגרת התיאום" השיעית, הנתמכת "אל-חשד אל-שעבי", ארגון הגג הכולל את המיליציות הפרו איראניות בעיראק, שגרפה יחד כ-93 מושבים. לאחר חודשים של מאבקי כוח ולחצים אמריקניים בוטים, הושגה הפשרה להקמת גוש שיעי מאוחד, שהוביל בסופו של דבר להצגת אל-זיידי כמועמד המוסכם.

האתגר הגדול ביותר העומד לפתחה של הממשלה החדשה הוא המצב הביטחוני. המיליציות השיעיות, ובראשן "כתאאב חזבאללה" ו"אל-נוג'באא", הפכו למעשה למדינה בתוך מדינה, ובפרלמנט הקודם אף ניסו להעביר חוק שישווה את מעמדן לזה של צבא עיראק – מהלך שנבלם בעיקר בשל לחץ אמריקני. חיסולו האחרון של אבו עלי עסכרי, בכיר בכתאאב חזבאללה, בתקיפה המיוחסת לארה"ב, לצד הלחצים לפירוק המיליציות מנשקן, ממחיש את עוצמת העימות הפנימית. האסטרטגיה האמריקנית הנוכחית מבקשת לכתוש את תשתיות המיליציות, אך אלו מצידן ממשיכות להשתמש בעיראק כ"גשר יבשתי" עבור הציר האיראני, כפי שניתן היה לראות מהדיווחים על הרג שלושה בכירים חות'יים בעיראק לפני כמה שבועות.

במקביל ללחץ הצבאי, עיראק חווה קריסה כלכלית ומשבר אנרגטי חריף. השיבושים בייצוא הנפט והמתחים בין בגדאד לחבל כורדיסטן (ארביל) מונעים תשלום משכורות למגזר הציבורי, מה שמתדלק את התסכול ברחוב ומחליש עוד יותר את השלטון המרכזי.

בעיניים ישראליות

עבור ישראל, המצב בעיראק הוא הרבה מעבר לסכסוך פנימי רחוק. איראן נוטה לראות בעיראק מעין עומק אסטרטגי נוסף, והתחזקות ההשפעה האיראנית בממשלה החדשה והמשך הפעילות המיליציונית במערב עיראק מהווים איום ישיר על ירושלים.

עיראק משמשת כמרחב שיגור פוטנציאלי לכטב"מים וטילים לעבר ישראל, כחלק מתפיסת "איחוד הזירות" של טהראן. מסיבה זו על ישראל יהיה לשמר תיאום מודיעיני ומבצעי הדוק עם וושינגטון כדי להבטיח נוכחות אמריקנית בולמת, וגם לחדד את הקשרים עם אלמנטים כורדיים בחבל הכורדי האוטונומי.

חולשת ההנהגה בבגדאד עשויה להיות הזדמנות ללחץ בינלאומי שיגביל את חופש הפעולה של המיליציות, אך ללא יד מכוונת, עיראק עלולה להפוך לשטח הפקר שבו ההשפעה האיראנית וגורמי טרור קיצוניים יכתיבו את הטון. לסיכום, מינוי אל-זיידי הוא רק תחילתו של מבחן דרמטי. האם עיראק תצליח להשתקם ולשמור על שאריות ריבונותה, או שתשקע סופית כזרוע של התמנון האיראני? התשובה לכך תעצב את פני המזרח התיכון בשנים הקרובות.