בין המערב למזרח: תורכיה מהדקת את אחיזתה האזורית

בשבועות האחרונים מגבירה תורכיה את פעילותה בזירה האזורית והבינלאומית במקביל בכמה מישורים – ביטחוני, ימי, גיאופוליטי ואידיאולוגי – באופן המשקף ניסיון לבסס את מעמדה כמעצמה אזורית עצמאית וכשחקן מפתח עבור נאט"ו והמזרח התיכון. רצף המהלכים האחרונים של אנקרה ממחיש כי מבחינתה, היחלשות איראן, התגבשות צירים אזוריים חדשים והמלחמה בעזה אינם רק אתגרים, אלא גם חלון הזדמנויות להרחבת השפעתה.

במרכז המהלך עומדת תפיסת העצמאות הביטחונית שמקדמת אנקרה בשנים האחרונות. תערוכת SAHA 2026 לתעשיות ביטחוניות באיסטנבול שימשה את הממשל התורכי כהצהרה אסטרטגית שלפיה תורכיה השלימה מעבר ממדינה התלויה במערב למדינה המסוגלת לייצר, לפתח ולייצא באופן עצמאי מערכות נשק מתקדמות. בעיני עצמה, אנקרה מבקשת לבסס את מעמדה לא רק כצרכנית ביטחון של נאט"ו, אלא כיצרנית כוח עבור הברית המערבית שתהפוך תלויה בה – בייחוד כבעלת הצבא השני בגודלו בנאט"ו. מבחינת התורכים, תעשיות ביטחוניות אינן רק מנוע כלכלי, אלא כלי ליצירת תלות אסטרטגית של מדינות אחרות בתורכיה – דרך רחפנים, מערכות ימיות, הגנה אווירית, סייבר ותחזוקה צבאית.

החשש האירופי מהפחתת המעורבות האמריקנית ביבשת מחזקים עוד יותר את הנכסיות התורכית בעיני נאט"ו. אנקרה מבינה כי אירופה זקוקה כיום ליכולות ייצור ביטחוניות מהירות, זולות וזמינות – ותורכיה מבקשת למצב עצמה כפתרון. במקביל, היא מנסה לנצל את מיקומה הגיאוגרפי ואת מעמדה הייחודי בין אירופה, המזרח התיכון והים השחור כדי להציג עצמה כמעצמה אזורית שאין אפשרות לעקוף אותה – ועל כן ארדואן שוקד גם על בניית מסדרונות סחר ושינוע סחורות שיהוו תחליף למיזמים כמו IMEC, שיפחיתו את התלות בארצו.

באנקרה גובר גם החשש מהיווצרות ארכיטקטורה אזורית חדשה העלולה להדיר את תורכיה. ההתקרבות בין ישראל, יוון, קפריסין ואיחוד האמירויות, לצד החיבור הגובר להודו, נתפסת בתורכיה כאיום אסטרטגי ישיר על שאיפותיה האזוריות. מבחינת אנקרה, מדובר בהיווצרות ציר הלניסטי-ישראלי-אמירתי הנתמך בידי ארצות הברית ושנועד לעקוף את תורכיה במסחר, באנרגיה ובקישוריות בין אסיה לאירופה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

במקביל, אנקרה משקיעה מאמצים דיפלומטיים משמעותיים בארגון "הקוורטט הסוני" – לצידן של סעודיה, פקיסטן ומצרים, מעין ברית רופפת שתפקידה לתאם עמדות, להוות משקל נגד להתעצמות הישראלית ולהילחשות האיראנית, ולייצר שיתופי פעולה ביטחוניים, אנרגטיים ומסחריים.

אימפריאליזם תורכי בדמות "המולדת הכחולה"

בנוסף, מקדמת תורכיה צעדים אגרסיביים יותר בזירה הימית. באנקרה צפויה הגשה של הצעת חוק שתעגן רשמית את תביעותיה הימיות במזרח הים התיכון ובים האגאי מול יוון וקפריסין, כחלק מהמאבק על מאגרי הגז ועל השליטה במרחב הימי – וכן כחלק מהתפיסה התורכית המכונה "המולדת הכחולה", המנכסת לתורכיה אזורים ימיים נרחבים בסביבת האיים היווניים. המהלך נשען גם על הכיבוש התורכי בצפון קפריסין ובתפיסתה של תורכיה את המשאבים באזור כשייכים לה; לצד הסכם הגבולות הימיים שחתמה תורכיה עם ממשלת טריפולי בלוב בשנת 2019 – שנועד לייצר רצף ימי תורכי-לובי ולחסום בפועל חלק מהיוזמות האנרגטיות והתחבורתיות של ישראל, יוון וקפריסין.

בהקשר זה בולט גם ניסיונה של אנקרה להעמיק את אחיזתה בלוב. במסגרת תערוכת SAHA 2026 שהוזכרה לעיל, שר ההגנה התורכי ישר גולר הפגיש בין בכירים בממשלות היריבות במדינה – מחנה חפתר במזרח לוב וממשלת טריפולי במערב – כחלק מניסיון תורכי לבסס השפעה חוצת-מחנות. באמצעות תעשיות ביטחוניות, אימונים צבאיים ותיווך פוליטי, תורכיה מבקשת להפוך לשחקן הבלתי נמנע בלוב, הן כדי לשמר את ההסכם הימי והן כדי להבטיח לעצמה דריסת רגל אסטרטגית בצפון אפריקה ובים התיכון.

לצד זאת, תורכיה ממשיכה לשמר גם את זהותה כפטרונית של חמאס. הדיווחים על פעילי חמאס הלומדים קורסי רחפנים מתקדמים בתורכיה ממחישים כי אנקרה ממשיכה לאפשר לארגון לבנות יכולות מבצעיות תחת מעטפת אזרחית לכאורה. הדבר מעלה סימני שאלה – לא מפתיעים במיוחד – לגבי תפקידה של תורכיה במועצת השלום האזורית, ומחדד את הפער בין ניסיונה להצטייר כמתווכת לגיטימית לבין המשך התמיכה שלה בגורמים אסלאמיסטיים רדיקליים, כמדינה המובלת בעצמה בידי מפלגת בת של האחים המוסלמים.

המהלכים האחרונים של תורכיה משקפים את האסטרטגיה הרחבה של ארדואן: שילוב בין עוצמה ביטחונית, פעלתנות דיפלומטית, מאבק על קישוריות אזורית ושימוש בארגונים אסלאמיסטיים כמנופי השפעה. אנקרה מבקשת לבסס עצמה מחדש כמרכז כוח – צבאי, אנרגטי ומסחרי – עצמאי בין המערב, העולם הסוני והמזרח התיכון המתעצב מחדש. עבור ישראל, מדובר באתגר אסטרטגי מתרחב המחייב העמקת שיתופי הפעולה עם יוון, קפריסין, איחוד האמירויות והודו – לא רק כתגובה לתורכיה, אלא כחלק מעיצוב הארכיטקטורה האזורית של העשור הקרוב.

הכותב היא חוקר הזירה האזורית ב"מיינד ישראל"