"הרמטכ"ל צריך לעסוק במה שחשוב, לא ליפול על חייל זוטר"

"הדברים שלנו יוצאים ממקום מאוד קשה ומאוד כואב, כי אנחנו כהורים מפקידים את הילדים שלנו בידי הצבא, אבל הם לא רכוש של הצבא ויש גורמים בצבא שלא מבינים את זה", אומרת בכאב עורכת הדין זהבה גור, אם ללוחם בגדוד הנח"ל שבו משרת גם הלוחם שנענש קשות על ידי הרמטכ"ל בעוון ענידת פאץ' משיח, "הילדים שלנו נשארים שלנו למרות שאנו נותנים להם את ברכת הדרך ומעודדים אותם לצאת לשירות צבאי ולהיות לוחמים. בסוף אנחנו בוודאי לא מצפים שהמערכת תפגע בהם, שהיא תגרום לדבר כזה. אנחנו שמחנו בבחירות שלהם ללכת ללוחמה, והיום אנו מרגישים מתוסכלים, מאוכזבים ואפילו מצטערים. אולי לא היינו צריכים כל כך לדרבן החלטות של ילד צעיר ללכת ללוחמה, כי אם זה היחס שהוא מקבל – למה הוא צריך להיות שם?!".

גם אם בסופו של דבר יומתק עונשו של הלוחם, הצלקת שתישאר בקרב חיילי הגדוד והוריהם כתוצאה מהאירוע החמור הזה לא תירפא בקלות. כזכור, בסוף השבוע שעבר, במהלך ביקור של הרמטכ"ל אייל זמיר בצפון השומרון, נקרה בדרכו חייל שענד פאץ' משיח על מדיו, והתגובה הדרקונית לא איחרה לבוא: מח"ט הנח"ל אריק מויאל שפט אותו ל־30 ימי מחבוש והדחה מלחימה.

הענישה על זוטה משמעתית שכזו, שהונחתה על ראש החייל במלוא העוצמה, עוררה מיד גלי הדף של ביקורת והתנגדות לא רק בקרב משפחות חיילי הגדוד, אלא גם בקרב גורמים פוליטיים וציבוריים שדרשו להמתיק את עונשו. השבוע התקיימו שתי הפגנות תמיכה בחייל בבית ליד, מול הכלא הצבאי שבו החל לרצות את ימי מאסרו.

מה הביא את זמיר לנקוט מדיניות כה חריפה נגד פאץ' משיח? מדובר במדיניות שעליה הכריז כבר לפני כשלושה שבועות, בשיחה שהעביר לסגל הפיקודי הבכיר בצה"ל. שם יצא בין השאר נגד חיילים שמעלים סרטונים מהשירות הצבאי תוך העברת מסרים מסוימים, וגם נגד ענידת פאץ' עם מסר על המדים: "אני מגדיר גם כאן – משרתי צה"ל בסדיר ובמילואים לא ישתמשו ברשתות החברתיות ככלי להפצת מסרים שנויים במחלוקת ולקידום עצמי. זהו קו אדום שאין לחצותו, והעוברים עליו יטופלו משמעתית. המדים שאנו לובשים הם סמל למקום בו אנו משרתים ולערכינו – אל לנו להשתמש בהם ללא אחריות". מאחר שפאץ' משיח הפך לאחד הנפוצים בקרב לוחמים, דתיים ושאינם כאלה, ניתן להניח בסבירות גבוהה שהוא זה שעמד במוקד הביקורת של הרמטכ"ל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

"שיקולים פוליטיים זרים"

השבוע הגן הרמטכ"ל על החלטתו להעניש את הלוחם בחומרה, ומול גלי הביקורת חזר וטען כי מדובר אך ורק בהחזקת ערך המשמעת בצה"ל, ערך שהוא מעניק לו חשיבות עליונה: "אין פה איזה עניין עם סמל כזה או סמל אחר – יש את הנראות של צה"ל ויש את האחידות של צה"ל", אמר הרמטכ"ל, "האחידות היא זו שמחברת בין כולנו, ולכן יש לנו את סמל היחידה ובעיקר, הכי חשוב, את דגל ישראל".

בהמשך דבריו הדגיש זמיר כי היכולת של צה"ל לנצח תלויה לא רק בכשירות המבצעית, אלא גם בסדר, בארגון ובמשמעת. "צריך להבין שהדרך לניצחון עוברת דרך צבא ממושמע, כשיר, מאומן, עם רוח לחימה ותחושת שליחות גדולה מאוד", אמר.

את זהבה גור, כאמור אם ללוחם בגדוד וחברת ארגון 'אימהות הלוחמים', ההסבר הזה רק מקומם עוד יותר, והיא רואה בכך ביטוי לאכיפה הבררנית שמובילה המערכת. "כדי שתהיה משמעת צריך אכיפה שוויונית, מידתית ואחידה. אתה לא יכול לדבר במילים גבוהות על משהו כל כך אמורפי, כשבשטח יודעים שיש אכיפה לא שוויונית ולא אחידה, כמו בנה של היועמ"שית שמעולם לא נחקר על גנבת אפוד קרמי וציוד צבאי מהיחידה שלו. למה הוא לא נחקר והועמד לדין? למה נגד הפצ"רית לא הוגש כתב אישום? למה לא נשללו ממנה הדרגות? אלה הדברים החשובים שהרמטכ"ל צריך לעסוק בהם, ולא ליפול על חייל זוטר שענד פאץ' מתוך תמימות. הוא לא אדם דתי או מסורתי, הוא שם פאץ' כמו שהחבר'ה שמים כל מיני פאצ'ים, והוא לא היחיד".

גור מציינת כי בניגוד לדברים שפרסם דובר צה"ל, שלפיהם החייל ביצע עבירה משמעתית נוספת, היא ביררה את העובדות ומדובר בלהד"ם, כלשונה. כלומר, הענישה הייתה נטו על ענידת הפאץ'.

נראה שמדובר במלחמת ערכים שמנהל הרמטכ"ל, הוא רמז לכך כבר בנאומו לפני שלושה שבועות.

"אם בערכים עסקינן, שיתחיל בדברים אחרים, יותר מהותיים ובוערים. אני לא יכולה לדבר בשמו ולומר מה מניע אותו, אני אומרת איך אני רואה את ההחלטה הזאת: היא נגועה בשיקולים זרים, ואני לא יודעת אם לא לקרוא לילד בשמו ולומר שיקולים פוליטיים זרים, כי איזו סיבה יש לו להתעסק בקטנות ולנהל מאבק נגד החייל הזה? אם זו ההחלטה שלך, בעיניי זה מאבק. הוא לא הוגן ולא מידתי ולא שוויוני. תראי כל מיני חיילים וקצינים שדיברו בחו"ל נגד ישראל, ומה עשו להם? כלום ושום דבר".

"הרמטכ"ל שלף מהמותן"

גור מתארת גם את הפגיעה שיצרו הרמטכ"ל והמח"ט בחיילי הגדוד כולו. היא נחשפה לתגובות שכתבו הלוחמים, והמחיר לדבריה כבד עד כדי פגיעה ברוח הלחימה. "היה עצוב לשמוע ולראות את תגובות החיילים והדברים שהם כתבו. זה פגע להם ברוח הלחימה, במוטיבציה, באמון שיש להם במערכת. אתה מרגיש נרדף. הם אומרים: באנו אחרי תקופה קשה, לא ככה צריך לנהוג בנו! זה פגע בחברים בפלוגה וגם בגדוד, זה לא עשה טוב. יש הודעות של חיילים שזה לקרוא ולתפוס את השערות, למה היה צריך לעשות להם את זה?". גור גם מודאגת מתוצאות חמורות יותר שעלולות להיגרם מפגיעה כזו בלוחמים: "זה עלול להביא חיילים למצבים קיצוניים", היא רומזת, "זה מאוד מדאיג אותנו, ההורים, והצבא צריך להתייחס ביותר הכלה והבנה".

ברקע האירוע היא מבקשת להזכיר באילו לוחמים מדובר: רק שבועיים לפני שהוצבו בצפון השומרון, עברו הלוחמים תקופה מאתגרת מכל בחינה בשירות בלבנון. "אני יודעת כמה קשה להם, גם ככה התקופה בלבנון הייתה להם קשה, סכנת חיים יומיומית, תנאים פיזיים קשים. אתה מגיע עם כזו חוויה לא קלה מלבנון, ואז אתה נכנס למשהו כזה, שהוא לא פחות קשה מבחינה נפשית. הרמטכ"ל היה צריך במקום זה לעשות ההפך: תבדוק את התנאים שלהם, מה עובר עליהם, האם מישהו במצוקה, האם צריך עזרה. הגיע מידע שאין מספיק אוכל באזור שהם נמצאים, לא תמיד יש אוכל חם. תנאי הקיום שלהם במחנה קשים. למה את זה הרמטכ"ל לא בדק?

"גם אם מישהו טעה בשיקול הדעת, הדרך ללמד ולחנך זה על ידי הנחיה והוראות. ואפשר היה לעשות את הדברים בדרך של שיחה או אזהרה", היא ממשיכה, "וגם אם לשיטת הרמטכ"ל הוא שבר פקודה, שלדעתי זה לא נכון ואני לא מסכימה עם זה, אי אפשר ללכת במדרג הענישה על הדבר הכי חזק עכשיו. 30 יום בכלא והדחה מלחימה זו לא ענישה מידתית, זו ענישה ראוותנית. תראי מה זה עשה, יש ביקורת ציבורית מכל הקצוות, מימין ומשמאל. מדברים איתי אנשים שלא קשורים לימין ואומרים שזה היה מוגזם".

במכתב ששלח ארגון 'אימהות הלוחמים' לרמטכ"ל, קבעו האימהות כי "ענישה דרקונית כלפי לוחם קרבי ומפקדיו בשל פאץ' מעבירה מסר קשה של ניכור, אכיפה בררנית וחוסר פרופורציה. במקום לחזק את רוח הלחימה – היא יוצרת תחושת רדיפה, תסכול ושחיקה מורלית של החיילים ובני משפחותיהם ופוגעת באמון הלוחמים במערכת. הבעיה המרכזית כאן איננה שאלת הטעם האישי ביחס לפאץ' כזה או אחר, אלא המסר המסוכן שעובר ללוחמים: במקום לעסוק בגיבוי, בחיזוק רוח הלחימה ובשימור המוטיבציה – עוסקים בהפעלת יד קשה כלפי חיילים הנמצאים בחזית", כתבו האימהות, ודרשו את ביטול הענישה ללוחם.

גור מסכמת ואומרת כי מדובר במקרה פרטי שהוא תמונת מראה למה שקורה בצבא ולאופן ההתייחסות לחיילים. "אנחנו נלחמים על העיקרון. היום זה הילד שלה, מחרתיים שלך ואחרי זה שלי. ואם הנורמה זה שליפה מהמותן של ענישה כזו של רמטכ"ל, היא מדאיגה".

לתגובות:

[email protected]