בחודשים האחרונים המשק הישראלי מציג נתון כמעט בלתי נתפס: הדולר צולל מטה ונסחר עקבית סביב 2.85 שקלים. בשביל האזרח הקטן שמזמין מחו"ל או טס לחופשה מדובר בבשורה משמחת, אבל במשרדי ההייטק בהרצליה ובתל אביב, הנתונים האלו מעבירים צמרמורת של ממש.
כפי שכתבנו בעבר, ערך השקל עולה מכמה סיבות, ולפחות חלקן – ניתן לקוות – איתנו כדי להישאר: השיפור במצבה הגיאו-אסטרטגי של המדינה בשלוש השנים האחרונות, החוסן הכלכלי היחסי לאור קשיי המלחמה, והרצון של הממשל האמריקאי להחליש את הדולר ולמשוך מפעלים חזרה לארה"ב, לא הולכים לשום מקום.
אז אם המצב החדש לא הולך לשום מקום, מה זה אומר על "הקטר של המשק"?
—
אולי יעניין אתכם
עוד מאת דוד טל
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת דוד טל
האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד בכלכלה
הווארד יוז (HHH) מחליפה מתחמי מגורים בפוליסות ביטוח
עוד מאת דוד טל
פופוליזם לגיטימי
עוד מאת דוד טל
רפורמת הגבינות: צעד היסטורי בדרך לשוק חופשי
הצניחה של הדולר חתכה את הכלכלה הישראלית לשניים. בצד אחד עומדים היבואנים: רשתות קמעונאות כמו "מקס סטוק" הפכו ל"יוניקורן קמעונאי" שחצה שווי של 5 מיליארד שקל, פשוט כי הסחורה המיובאת מסין הפכה לזולה מתמיד (למרות שהצרכן הישראלי, כרגיל, לא תמיד רואה את כל ההוזלה הזו מתגלגלת לכיסו, וקבלנים עדיין נאנקים תחת מחירי חומרי גלם יקרים).
בצד השני נמצאת כלכלת הייצוא המבוססת על דולרים, ובראשה ההייטק. סטארט-אפים ישראלים מגייסים כסף ומוכרים את המוצר שלהם בדולרים, אבל משלמים את ההוצאות הגדולות ביותר שלהם – משכורות למחקר ופיתוח, שכירות ומיסים – בשקלים. מעשית, ההוצאות המרכזיות של כל חברות התוכנה הגדולות בישראל עלו בשנה האחרונה ב-25%, גם אם לא שכרו אפילו עובד חדש אחד.
איך זה פוגע בהייטק?
הכלכלן רונן ניר ממוסד אהרן חישב כי הירידה של הדולר מסביבת 3.5 שקלים ל-3.0 עולה להייטק הישראלי כ-21 מיליארד שקל בשנה, סכום השווה לעלות ההעסקה של כ-40 אלף מפתחים. בסביבה הזו גם חברות אשר לא מפטרות, ואלה הולכות ומתמעטות, מקמצות בגיוס עובדים חדשים ופוזלות יותר ויותר לשווקי העבודה באירופה ובמזרח הרחוק בעבור משרות אשר פעם היו מאוישות בישראל בלי לחשוב פעמיים. כך לדוגמה, בעוד העלות של מהנדס פורטוגלי הייתה ונשארה כ-100 אלף דולר בשנה, עלות המהנדס הישראלי זינקה מכ-135 אלף דולר לכ-170 אלף דולר תוך שנה אחת בלבד.
המצב קשה לכולם, אך מפחיד במיוחד לחברות ההזנק – "סטארט-אפים". ישראל מתגאה כבר שנים רבות בהיותה אחד ממוקדי היזמות הטכנולוגית הגדולים בעולם, אך כדי לפתוח סטארט-אפ חדש, צריך להראות לפחות את הניצנים של מוצר מוצלח תוך זמן קצר מאוד, וזאת כדי לקבל מימון להמשך הפיתוח. הזמן הזה, המכונה בתעשייה "runway", פתאום התקצר משמעותית. "כל ירידה של 10% בשער הדולר גורעת כ-150-200 חודשי runway מחברות הפורטפוליו שלנו", אמר מייקל אייזנברג, שותף מנהל של קרן ההון-סיכון "אלף", מהקרנות המוצלחות בישראל. המשוואה פשוטה – פחות חודשים של "מסלול המראה" = סיכוי גבוה יותר להתרסקות.
ומה חושב הנגיד?
ההייטק, כאמור "הקטר של המשק", הוא לא סתם ענף אלא תעשייה בעלת משמעות מקרו-כלכלית: למרות שהוא מעסיק כ-10% מהמשק בלבד, הוא אחראי לכמעט 40% ממיסי ההכנסה בארץ. אך בעוד בממשלה עוקבים בדאגה וקוראים לבנק ישראל להוריד את הריבית כדי להחליש את השקל, שם בוחרים שלא למהר.
נגיד הבנק, אמיר ירון, השווה רק לאחרונה את ריבית בנק ישראל – כיום 3.75% – לריבית הבנק המרכזי האמריקאי, אחרי שזו הייתה גבוהה ממנה במשך חודשים רבים. ירון טוען שבעוד שהשקל החזק ממתן את האינפלציה של מוצרים מיובאים, מחירי השירותים המקומיים זינקו בשנה האחרונה, והורדות ריבית נוספות צפויות להחמיר תופעה זו.
מבחינתו, הגירעון הממשלתי התופח בעקבות המלחמה האחרונה, המחסור בעובדים והמתיחות הגיאופוליטית מחייבים משנה זהירות. "מלחמות ארוכות מובילות להיפר-אינפלציה", אמר ירון לאחרונה, והמנדט המרכזי של הבנק היה ונשאר להימנע מתרחיש האימים הזה.
מה עכשיו?
תעשיית ההייטק הישראלית חזקה, נשענת על קשרים גלובליים ובעלת יכולת הסתגלות פנומנלית. היא לא עומדת לקרוס מחר בבוקר. עם זאת, היא עוברת שינוי מבני עמוק: החברות יעברו למודל עבודה רזה יותר תוך העברת מסות של עובדי פיתוח שאינם בליבת הארגון למוקדים זולים בחו"ל.
טבעם של ייבוא, ייצוא ושערי מטבע הוא שהם מגיעים לאיזון בסופו של דבר: כאשר המטבע המקומי "חזק מדי", התמריץ של זרים לקנות תוצרת ישראלית יורד, מה שפוגע בתוצר. אך בטווח הארוך, אותה פגיעה מורידה את השכר הממוצע, מה שהופך את הייצוא הישראלי שוב לאטרקטיבי, "מחזיר משרות" לישראל ומביא את השוק לנקודת שיווי משקל חדשה. תהליך זה נראה טוב ונקי על הנייר, אך יכול לכלול לא מעט יזע ודמעות.
באופן אירוני, מספר גורמים בתעשייה סיפרו לנו כי דווקא הבינה המלאכותית, אשר מחוללת כאוס רבתי בתעשייה בימים אלה, הפכה מאיום למעין הזדמנות. "[הכלים האלה] מעלים פרודוקטיביות בצורה קיצונית, ואם בשאר העולם יצליחו להעלות "רק" פי 8 ואצלנו פי 10, אז אולי נוכל להחזיר חלק מהיתרון שאיבדנו", אמר לנו ראש קבוצה בחברת סייבר ישראלית אשר מחזיקה את כל המו"פ שלה בישראל. "אני מדבר עם קולגות בחו"ל שמנסים גם הם להוציא את המקסימום מ-AI ולשפר פרודוקטיביות, אבל אצלנו בארץ אני רואה הרבה יותר דחיפות בזה. לפני שנה הייתי אומר שזה המוח והחוצפה הישראלים. היום אני חושב שזה מגיע מפחד".
