בספטמבר 2023 נראה היה שהמזרח התיכון עומד בפני תפנית היסטורית. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, העניק ריאיון שבו הצהיר כי ישראל וסעודיה מתקרבות להסכם נורמליזציה, והדגיש כי "בכל יום אנחנו מתקרבים יותר". במקביל, בפסגת ה-G20 בניו דלהי הושקה יוזמת IMEC, מסדרון כלכלי שאפתני שנועד לחבר את הודו לאירופה דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל. מדובר היה בחזון אסטרטגי של השתלבות במערך קישוריות אזורי שיחבר נמלים, מסילות רכבת, תשתיות אנרגיה ושרשראות אספקה בין אסיה, המזרח התיכון ואירופה.

ואז הגיעו טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל. פחות משלוש שנים לאחר אותן כותרות גדולות, התמונה נראית שונה לחלוטין, כאשר חלק מהשחקניות המרכזיות באזור פועלות לעכב, לסכל או לעקוף יוזמות חשובות שבהן ישראל אמורה למלא תפקיד מרכזי. במוקד התהליך ניצבות סעודיה ותורכיה, כל אחת מסיבותיה שלה.

המהפך הסעודי בולט במיוחד. ערב המלחמה נתפסה ריאד כשותפה פוטנציאלית לתהליך נורמליזציה היסטורי ואף כמי שהעניקה לשכנותיה אור ירוק להצטרפות להסכמי אברהם. כיום, לפי שורת דיווחים, היא מפעילה השפעה מאחורי הקלעים כדי לעכב מהלכי הסדרה אזוריים שעשויים לחזק את מעמדה של ישראל. כך למשל, דווח כי סעודיה מפעילה לחץ בזירות סוריה ולבנון כאחד כדי למנוע הסדרים שיאפשרו לישראל לחזק את מגמת האינטגרציה האזורית ולקטוף פירות מדיניים וביטחוניים משמעותיים.

במקביל, סעודיה מנהלת בשנים האחרונות קמפיינים תקשורתיים חריפים נגד איחוד האמירויות. באופן מעוות, אחת הטענות המרכזיות נגד אבו דאבי היא דווקא הנורמליזציה עם ישראל. שופרות סעודיים משתמשים בהסכמי אברהם דווקא כדי לפגוע בלגיטימציה האזורית של יריבתם – בקמפיין שחצה גם את גבול האנטישמיות, כפי שהתריעה הליגה נגד השמצה בציוץ חריג לפני כמה חודשים. גם סירובה של סעודיה, לצידה של קטר, לדרישתו האחרונה של הנשיא טראמפ להצטרף להסכמי אברהם כחלק מהסדר אזורי מול איראן ממחישה כי ריאד אינה חפצה להפחית את המתחים האזוריים ולתרום ליציבות האזורית באמצעות הסדרה עם ישראל.

אולי יעניין אתכם

אם סעודיה מנסה לבלום את האינטגרציה הישראלית "מבפנים", תורכיה פועלת לעקוף אותה מבחוץ. בשנים האחרונות מקדם הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן חזון אזורי אימפריאליסטי חלופי, המבוסס על יצירת נתיבי קישוריות שאינם עוברים דרך ישראל. בין היתר, אנקרה מקדמת רעיונות למסילת רכבת חג'אזית חדשה שתחבר בין תורכיה, סוריה ומדינות ערב, ומציגה חלופות שונות ליוזמת IMEC שנועדו להפחית את חשיבותו של הציר הישראלי או להשמטתו כליל.

בזירה הימית תורכיה פועלת באופן דומה. תפיסת "המולדת הכחולה" (Mavi Vatan) מרחיבה את התביעות הימיות של אנקרה במזרח הים התיכון ומציבה אותה בעימות מול יוון וקפריסין ופרויקטי קישוריות ואנרגיה מול ישראל. ההסכם שחתמה תורכיה עם ממשלת לוב בשנת 2019, שבמסגרתו טענה כי היא חולקת גבול ימי עם לוב, נועד למעשה לקטוע רצף ימי בין יוון, קפריסין וישראל ולהקשות על פרויקטי אנרגיה אזוריים, ובהם יוזמות להולכת גז מהמזרח התיכון לאירופה. בכך מבקשת אנקרה לשלול מישראל ייתרון בתחרות גיאו-כלכלית על מפת הסחר האזורי.

המתח בין המדינות אינו מוגבל לתחומי התשתיות והאנרגיה. לפי דיווחים שונים, ארדואן אף פעל לבלום יוזמה ישראלית-אמריקנית שנועדה להרחיב את הסיוע לגורמים כורדיים שיפעלו איראן, מחשש שהדבר יסייע בהפלת המשטר האיראני ובדרך יחזק את התנועות הכורדיות – שנואות נפשו של ארדואן – באזור.

כאן צריך להדגיש כי לישראל אין יכולת לשנות את השאיפות הסעודיות או התורכיות, אך היא בהחלט יכולה לבנות מענה הולם. ראשית, עליה להעמיק את שיתוף הפעולה עם מדינות בעלות תפיסה דומה, שעדיין רואות ערך באינטגרציה אזורית – ובראשן הודו, איחוד האמירויות, מצרים, יוון וקפריסין. בהקשר זה, על ישראל לפקוח עין ולוודא שהמדינות שבחרו באינטגרציה אזורית רואות את פירות השלום – ואינן נדחפות חזרה באמת הבניין לזרועות המדינות הסרבניות בשל התבטאויות מוגזמות או הצעות מדיניות שנועדו לצרכי תעמולת בחירות.

שנית, על ירושלים להראות מדיניות עקבית ועיקשת לקידום IMEC ופרויקטי קישוריות אחרים, גם אם בקצב איטי יותר וגם אם בנתיב עוקף סעודיה ותורכיה – כדי לייצר תמריצים לאותן סרבניות לחשב מסלול מחדש. המשמעות היא למנות פרויקטורים ייעודיים, לקדם החלטות רלוונטיות בכנסת ובממשלה, להקצות תקציבים לתשתיות הנדרשות כמו שדרוג מסילות הרכבת בין מעבר נהר הירדן לחיפה ושדרוג מסופי הגבולות, ועוד.

לבסוף, ישראל יכולה למנף את הסירוב הסעודי והקטרי לנורמליזציה כדי להציג עצמה בפני ממשל טראמפ – החפץ בהסכמים – כצד המעוניין בשיתוף פעולה אזורי, בעוד מדינות אחרות הן אלו שמציבות את המכשולים ועקשניות בסירובן.

המאבק על עתיד המזרח התיכון אינו מתנהל רק בשדות הקרב. הוא מתרחש גם בנמלים, במסילות רכבת, במפות אנרגיה, בנתיבי סחר ובתשתיות אנרגיה. במאבק הזה, סעודיה ותורכיה מנסות לעצב סדר אזורי שבו ישראל נדחקת לשוליים ומודרת מהיוזמות האזוריות הקריטיות. יש להדגיש שאחת המטרות המוצהרות של חמאס ביציאתם לטבח שמחת תורה הייתה בלימת מגמת הנורמליזציה והאינטגרציה והשגשוג של ישראל באזור. המענה לכך צריך לבוא בדמות מדיניות ישראלית מושכלת לגיוס שותפות ולקידום יוזמות שיבטיחו שהמציאות תתפתח בכיוון הנכון.

הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב״מיינד ישראל״