זהירות, ממשלת שמאל בדרך – ויש לה תוכניות מרחיקות לכת

1

בחוגי אליטות השמאל מתייחסים לבחירות שיתקיימו בקרוב כגורליות ביותר, אולי הגורליות בתולדות המדינה. מבחינתם של הקפלניסטים וסביבתם האידאולוגית והסוציולוגית, זו אולי ההזדמנות האחרונה לגבש רוב פרלמנטרי של שמאל־מרכז ולהעביר חוקים והחלטות שינציחו את יכולתם לנהל את המדינה בפועל, גם כאשר הימין מנצח בקלפי וזוכה לכאורה בשלטון.

הדרך הידועה והמוכרת לעשות זאת היא לקבע את מעמדם של מוקדי הכוח הבלתי נבחרים, ובראשם בית המשפט העליון, ככאלה שאינם כפופים למרות הרוב הדמוקרטי ונבחריו בקלפי ואף עומדים מעליו. באמצעות מנגנונים עוקפי דמוקרטיה משוכללים, הם ישריינו את המשך הדומיננטיות שלהם באקדמיה, במערכת המשפט, במערכת הביטחון, בתקשורת, בתרבות ובכלכלה. כך יובטח שהמדינה תתנהל לפי רוחם גם כאשר הדמוגרפיה משחקת לרעתם ושיעורם היחסי באוכלוסייה הולך ומתמעט.

הם מונעים מכוחם של תרחישי אימים והפחדה עצמית אודות אופייה העתידי הקודר של המדינה. חלקם ספק מהרהרים בקול ספק מאיימים שאם לא יעלה בידם להבטיח את צביונה של ישראל לפי רוחם, הם ייקחו את משפחתם ורכושם ויעזבו את הארץ.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

2

נכון להתייחס ברצינות רבה להתגייסות הזאת ולאיומים הללו, בשני היבטים.

ראשית, לא מיותר לעשות מה שניתן כדי להפיג את המתח ואת החששות של הצד השני, שבעיקרם מבוססים על כזבים ודמיונות דוגמת המיצג הססגוני וההזוי של "מצעד השפחות". למשל, נכון לשאוף לכך שבפעם הבאה, גם אם מפלגות גוש הימין ישיגו רוב, תצורף לממשלה לפחות מפלגה אחת שנמצאת כיום באופוזיציה. זה כמובן תלוי גם בכך שמפלגות האופוזיציה יואילו בטובן לבטל את החרם שהכריזו על שותפות בממשלה בראשות נתניהו.

ההיבט השני והחשוב אפילו יותר הוא שגם בימין חייבת לבוא היערכות והתגייסות דומה. אם בשמאל מדברים על הטסת מצביעים מחו"ל, גם מפלגות הימין חייבות לדאוג שלכל הפחות כל תומכיהן בארץ יגיעו ויצביעו. אנחנו אומנם לא מאיימים שאם המדינה לא תתנהל לפי רוחנו נעזוב את הארץ, כמו שלא עזבנו אותה גם בימים הכי קשים מבחינתנו של אוסלו וההתנתקות. אבל בוודאי שחובה עלינו לעשות כל שניתן כדי להבטיח שמדינת ישראל תלך בדרך הנכונה ותגשים את ייעודה כמדינה יהודית לתפארת, ולא כמדינתו של עם ככל העמים, מנוכר למורשתו ולייעודו.

לעיתים נראה שהשנים האינטנסיביות והקשות שעברנו בקדנציה הנוכחית השכיחו מאיתנו את סכנותיה של ממשלת שמאל. בעוד השמאל משכנע את עצמו שעוד קדנציה אחת של נתניהו והעולם ייחרב, יש בחוגי הימין והדתיים כאלה הסבורים שלא יקרה שום דבר רע אם מפלגות המרכז־שמאל יעלו שוב לשלטון ובוחריהן יירגעו קצת. השאננות הזאת מתבטאת גם בכך שבניגוד לבחירות הקודמות, שבהן נערך גוש נתניהו כך ששום קול לא ילך לאיבוד, יש כעת מי שמבקשים להסתכן באובדן מנדטים קריטיים בגלל הצבעה למפלגות שרחוקות מאחוז החסימה.

אז בואו וניזכר מעט מה צפוי לנו במקרה שקואליציית השינוי והריפוי והנידוי של בנט ולפיד וליברמן ויאיר גולן תחזור לשלטון.

3

נתחיל מהנושא הקריטי ביותר – ניהול המלחמה. את גישת השמאל המסורתית אנחנו מכירים. שם תמיד הטיפו לנסיגות ולוויתורים, ונטו לתת אמון בכך שגם הצד השני מעדיף שקט ושלום. גם לאחר שהסכמי אוסלו, הנסיגה מלבנון וההתנתקות הוכחו כמצעד איוולת אומלל והרסני, הלכי הרוח הבסיסיים עוד לא ממש השתנו. לאורך כל המלחמה הנוכחית, מפלגות האופוזיציה לחצו לוותר על הניצחון ולסיים את המלחמה. הנטייה להתפתות לשלווה זמנית ולהפקיר את העתיד על סמך תקוות שווא עדיין מקננת עמוק בתשתית המנטלית של בוחרי מפלגות השמאל. גם אחרי הטבח הזוועתי, הם עדיין מאמינים שהאויב שלך הוא כמוך בדיוק, והוא יכול להיות אוהב שלך – כמו באותו שיר מנותק מהמציאות של שלום חנוך. נכון אומנם שלא מעטים מתוכם התפכחו באופן חלקי או מלא, אבל ליבת הגרעין האידאולוגי הדומיננטי לא השתנתה הרבה, והיא עדיין שולטת.

מכאן לנושא ההתיישבות. בקדנציה הזאת נרשמו הישגים חסרי תקדים, אבל לא כולם בלתי הפיכים. עשרות אלפי יחידות דיור שהוחלט על הקמתן, ושעשויות לקרב אותנו אל היעד של מיליון יהודים ביו"ש, עלולות להיות מוקפאות תחת ממשלת מרכז־שמאל. האזור הריק מיהודים בצפון השומרון שידר חולשה, ואיפשר את הרס ארבעת היישובים – חומש, שאנור, גנים וכדים – ואת הפקרת אזור העיר ג'נין שהפכה לבירת הטרור. החלטת הממשלה הנוכחית להקים באזור 18 יישובים, שישנו לחלוטין את תמונת המצב, עלולה גם היא להתמסמס תחת ממשלת מרכז־שמאל. קדנציה נוספת של הקואליציה הנוכחית עשויה לקבור סופית את חזון המדינה הפלשתינית, ואילו חזרת השמאל לשלטון עלולה להחיות אותו מחדש.

4

נעבור למערכת המשפט. כבר כעת מכהנים בבג"ץ רק 11 שופטים מתוך 15. מיד לאחר הבחירות צפויים להיבחר ארבעה שופטי עליון חדשים. בשלוש השנים הבאות צפויים להתחלף ארבעה נוספים. הרכב מאוזן יותר של שופטי בג"ץ הוא יעד קריטי מאין כמוהו. לא במקרה האליטה המשפטית הנוכחית נלחמת על כך בציפורניה ומסרבת לכל פשרה עם שר המשפטים יריב לוין. אי אפשר להפריז בחשיבות בחירתו של הרכב שופטים עליונים שנוקט ריסון עצמי מול הרשויות הנבחרות ומייצג בהשקפתו את דעת הציבור כולו, ולא רק את דעת הציבור הנאור בעיני עצמו.

גם הפקידות המשפטית הבכירה חייבת לעבור שינוי, הן בזהות בעלי התפקידים והן בהגדרה נכונה יותר של התפקיד. אם החוק לפיצול תפקיד היועמ"ש לא יושלם עד לסיום הקדנציה, חובה להעביר אותו בתחילת הקדנציה הבאה. ותחשבו כמה צרות ומכאובים אפשר היה למנוע אלמלא בחרה "ממשלת השינוי" באדם הלא נכון, גלי בהרב־מיארה, לתפקיד היועצת המשפטית.

5

פרט למדיניות הממשלה הכוללת, קיים גם הנושא של איוש משרדי הממשלה. אנו נוטים לשכוח איך נראו משרדי ממשלה מסוימים כשנשלטו בידי שרים בעלי אג'נדה שמאלנית ופרוגרסיבית. אז כדאי להיזכר כיצד שרת התחבורה מרב מיכאלי חשבה שתפקידה אינו לקדם פרויקטים של הרחבת כבישים אלא דווקא לעצור אותם, לכל הפחות כשמדובר במתנחלים – ואפילו כאלה שגרים באזורי קונצנזוס דוגמת גוש עציון. כאשר בצלאל סמוטריץ' כיהן כשר התחבורה, הוא קידם בחריצות פרויקטים לרווחתם של תושבי ישראל בכלל ותושבי גוש דן בפרט. וכן, גם לרווחתם של מצביעיו תושבי יו"ש. מיכאלי לעומת זאת, מיד עם כניסתה לתפקיד שרת התחבורה, מיהרה להקפיא את פרויקט הרחבת כביש המנהרות, סתם כי היא יכולה. כי אם אפשר לתקוע בפקקים עשרות אלפי מתנחלים, למה לא לעשות זאת?

גם השר ניצן הורוביץ שם את האג'נדה הלהט"בית שלו מעל לבריאותם של אזרחי ישראל. כשר הבריאות, הוא היה מוכן לוותר על תרומות הדם של אלפי אזרחים, רק משום שאלה לא הסכימו להיכנע לתכתיב שלו ולמלא טפסים שבהם החליפו הקטגוריות "הורה 1" ו"הורה 2" נושאות האג'נדה הלהט"בית את הרישום המסורתי של שם האב ושם האם.

גם הרפורמה של השר בן־גביר להפצת נשק להגנה עצמית בקרב אזרחי המדינה עלולה להיות מבוטלת בממשלת שמאל, הקשובה לטיעונים ספקולטיביים של ארגוני פמיניזם רדיקלי כאילו יש בכך סכנה לרצח נשים בתוך המשפחה. אפשר רק להצטער על עשרות ומאות נשים וגם גברים שיכולים היו להינצל מרצח, מאונס ומשבי אילו רק היה נשק להגנה עצמית בכל בית בעוטף ב־7.10.

6

ועוד לא אמרנו כלום על כך שגוש השמאל לא יהסס לחזור ולבסס את שלטונו על תמיכת מפלגות ערביות אנטי־ציוניות. או על החשש המבוסס שבתמורה לתמיכה בשלטונו יעניק גוש השמאל פטור גורף מגיוס גם לחרדים שאינם שוקדים על לימודם, כפי שכבר הודיע יאיר גולן, ויתקע מקלות בגלגלי תהליך ההקמה של יחידות מיוחדות לחרדים בתואנה של הדרת נשים. ועוד לא אמרנו כלום על האיומים לסגור כלי תקשורת ימניים, לפטר את ראש השב"כ וראש המוסד שמונו על ידי נתניהו, ואפילו לשלול מהחרדים את זכות הבחירה לכנסת.

אדישות לאפשרות שהשמאל יחזור לשלטון היא לוקסוס שעלול להתברר כאסון. נכון ורצוי לשאוף לשבירת הגושים ולהגברת השלום ושיתוף הפעולה בתוכנו לאחר הבחירות. זה יכול לקרות רק אחרי שיושג רוב, ולו מינימלי, למפלגות גוש הימין.

לתגובות:

 [email protected]