ארה"ב כמעט שחררה מיליארדים לאיראן – ואז הגיע סבב הלחימה

כדי להבין טוב יותר את אירועי השבוע האחרון ואת סבב הלחימה הקצר שחווינו, צריך דווקא לחזור כמה שבועות אחורה, לרגע שבו היינו קרובים לסגירת הסכם רע מאוד מול איראן. הסכם שהיה שם אותנו במצב גרוע בהרבה, בין היתר משום שהוא היה מזרים בבת אחת מיליארדי דולרים לשלטון האיראני ומכניס לו המון אוויר לנשימה, ובעיקר משב רוח של אופטימיות שהסבלנות שלו משתלמת ושהוא מסוגל לצלוח את המערכה מול האמריקנים. זה לא אומר שהסכנה חלפה כליל, אבל נכון לעכשיו היא התרחקה מעט.

בישיבת הקבינט שנערכה לפני שבועיים עדכן ראש חטיבת המחקר באמ"ן את השרים על הפתרון שמצאו האמריקנים בשיחות מול איראן, שעשוי לפרוץ את הדרך לקראת הסכם כולל. "כרגע מדובר שקטאר תיתן הלוואה לאיראן והכסף האיראני המוקפא ישמש בעבור הקטארים כערבות", הסביר הבכיר באגף המודיעין, "וכך למעשה הכסף עושה סוג של סיבוב כדי להגיע לבסוף לאיראן". נסביר מה הכוונה. בעצם, במקום להפשיר את הכספים האיראניים המוקפאים, הציעו הקטארים המנוולים לשלם כסף קטארי לאיראנים, כאילו כהלוואה, והערובה להחזרת ההלוואה היא אותם כספים איראנים מוקפאים. לא יחזירו האיראנים את ההלוואה? יופשרו הכספים המוקפאים שלהם ויועברו לקטאר ככיסוי להלוואה. בעולם המושגים הפלילי קוראים לזה "הלבנת כספים". במילים אחרות, האיראנים בפועל מקבלים את הכספים המוקפאים שלהם, רק בדרך עקיפה ועל ידי קטאר. אם חשבתם שתרומת הקטארים לטרור העולמי מסתכמת רק בכסף לחמאס, אז נסיכות הנפט המטונפת הזאת מוכיחה שאין קו אדום שהיא לא תחצה ואין משטר טרור שהיא לא תבוא בשמחה לעזרתו, כולל משטר שתקף אותה באופן ישיר ופגע בה קשות.

"ומה עמדת ארצות הברית בנושא?", שאל השר זאב אלקין. "לאמריקנים רווח שיש מי שמשחרר את הכספים האלה", השיב רח"ט המחקר. הלם הכה בשרים. לשמוע בצורה כל כך בוטה וישירה שבעצם האמריקנים איבדו כל רסן בדהירתם להסכם ושהם מוכנים לקבל ישראבלוף כזה, שבפועל מזרים לאיראן ממון רב בלי לקבל מהם כלום בחזרה? לזה הם לא ציפו. "כרגע אין שום התחייבות איראנית להוצאת החומר המועשר, וגם לא ביחס להשמדת מתקני ההעשרה", הוסיף הקצין הבכיר באמ"ן. 30 מיליארד דולר – זה הסכום שאיראן הייתה אמורה לקבל, על פי הסיכום שהסתמן אז.

הדבר המדהים הוא שרק בישיבת הקבינט שנערכה שבוע קודם לכן היה נראה שהאמריקנים נמצאים במקום אחר לחלוטין. ראש הממשלה נתניהו אומנם הסביר באותה ישיבה שהנשיא טראמפ מתנגד באופן נחרץ לפגיעה בתשתיות אנרגיה איראניות, מתוך הבנה שזה יוביל לפגיעה מקבילה במדינות המפרץ. אלא שמעבר לעניין הזה, זה היה נראה שהמחלוקת בארצות הברית מתמקדת אך ורק בשאלת אופי הלחץ שצריך להמשיך ולהפעיל על האיראנים, אך לא נוגעת לעצם החובה להפעיל את אותו לחץ. "יש שם צד אחד שבעד המשך הפעולה הצבאית ומיטוט שאריות הכלכלה האיראנית, ויש צד שני שמעוניין להביא להתמוטטות איראנית באמצעות המשך הלחץ הנוכחי (המצור הימי והכלכלי, ז"ק) וללא תקיפה", הסביר נתניהו. וכאן גם נכנס ההבדל הגדול בין שתי המלחמות שנערכו מול איראן בשנה האחרונה. "במבצע 'עם כלביא' יצאנו לפעולה ואמרנו לטראמפ שהוא מוזמן להצטרף", הזכיר ראש הממשלה לשרים. "לא שאלנו אותו אלא הזמנו אותו, והוא הצטרף בסוף. אבל ב'שאגת הארי' הזמנו אותו והוא הביא את כל צבא ארצות הברית והפך למוביל המערכה ולא כמצטרף אליה". במילים אחרות, זה חלק מהחבילה שלקחנו על עצמנו, כשביקשנו לצאת למלחמה משותפת עם ארצות הברית באיראן.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת זאב קם טראמפ רצה לסיים מהר. כשזה לא קרה הוא עשה פניית פרסה

עוד מאת זאב קם היו זמנים: כשבן גוריון רצה לספח את עזה למדינת ישראל

הוצאה להורג באמצע משחק כדורגל

בישיבה ההיא עוד כיהן דדי ברנע כראש המוסד, והתיאור שלו ביחס להתנהלות השלטון האיראני כלפי הציבור באיראן היה מצמית. "באמצע משחק כדורגל משדרים פתאום הוצאה להורג", סיפר. שבוע לאחר מכן תיאר בקבינט נציג אחר של המוסד איך במהלך תוכנית טלוויזיה רגועה עוצרים את השידור ומקרינים הוצאה להורג שבוצעה באותו שבוע. "הם מייצרים הרבה תסכול וזעם בציבור שלהם", המשיך ברנע את התיאור שלו. איראן גם סובלת מבעיות מים קשות. "יש באיראן מצוקת אספקה ומצוקה כלכלית קשה", תיאר נציג המוסד את מה שקורה באמת באיראן. "יש שם עליית מחירים מאוד גדולה, ואם זה יימשך ככה יתחילו מחאות". רק כדי להבין במה מדובר, בחודשיים האחרונים איראן חווה אינפלציה של 84 אחוז במטבע שלה ושל 130 אחוז במוצרי המזון. לדוגמה, לחם שעלה לאחרונה עשרה שקלים עולה עכשיו 23 שקלים. "בטווח של שבועות, יש פוטנציאל של מחסור בחומרי גלם ובדלק, וכבר עכשיו יש אינדיקציות לפער בתשלומי משכורות", המשיך נציג המוסד. אבל אז הגיע משפט המפתח: "אבל את כל זה הכסף מקטאר יפתור".

מה שמחבר אותנו לסבב הלחימה שראינו השבוע, שכביכול פרץ בהפתעה גמורה. בסיום השבוע הזה הנשיא טראמפ כבר נשמע קשוח בהרבה ביחס להמשך המצור ובנוגע לסירוב לשחרר את הכספים המוקפאים, בשונה מהלך הרוח האמריקני שתיארנו קודם ושהיה קיים אך לפני שבועיים. מה שמסביר טיפה יותר מה באמת עומד מאחורי חילופי האש של השבוע האחרון.

שכחו את מלחמת ההתשה

השורה התחתונה החשובה בסבב הלחימה האחרון היא שבמקום שהאיראנים יכתיבו את המשוואה שלהם – שירי ישראלי בדאחייה בביירות גורר ירי איראני על ישראל – במקום זה נוצרה דווקא משוואה ישראלית חדשה: אם חיזבאללה יורה על יישובי הצפון, אנחנו יורים בדאחייה. ואם האיראנים יורים עלינו בתגובה, אז אנחנו יורים עליהם באופן מכאיב בהרבה. הירי האיראני כמעט ולא עשה שום נזק, למעט טיל נֵפֶל אחד בשומרון שגרם לנזק מועט ופגיעה קלה בבסיס חיל האוויר. הירי שלנו לעומת זאת פגע קשות במערכות הגנה אוויריות ובמפעלים פטרוכימיים, וכך יהיה גם בפעם הבאה. אבל זה לא רק זה. צה"ל עומד בקרוב להעמיק עוד יותר את התמרון בלבנון, וחיזבאללה יורחק עוד יותר אחורה. במילים אחרות, המסר הוא שירי איראני שנועד לעצור את התמרון של צה"ל בלבנון, דווקא גרם להרחבתו. וכך יקרה גם בעתיד – ירי של חיזבאללה לעבר יישובי הצפון יוביל שוב לתקיפה בביירות, ובואו נראה מה יעשו האיראנים.

ולא פחות חשוב מהעמידה על הזכות להגן על עצמנו מול האויב, חשובה גם העמידה אל מול הלחץ של הנשיא האמריקני. פעמיים הודיע טראמפ פומבית שהוא נגד תקיפה ישראלית, ופעמיים ישראל תקפה בכל זאת – פעם אחת בדאחייה בלבנון ופעם שנייה באיראן. אבל מצד שני הקפדנו לא לקרוע את החבל מול הנשיא האמריקני. בשיחה שהתקיימה בינו לבין נתניהו, אחרי התקיפות באיראן, טראמפ בעצמו לא ראה בכך קריעה של החבל מולו. זה לא שהוא חזר בו מהאסטרטגיה של ניסיון להגיע להסכם. הוא עדיין שם. אבל באותה נשימה הוא גם חידד שהמצור נמשך, וכך גם התנאים של הוצאת החומר המועשר ומניעת העשרה עתידית.

וצריך להבין עוד דבר, וגם הוא חלק מתוכנית העבודה בישראל – כל יום שעובר בלי הסכם ועם מצור שנמשך הוא טוב לנו. כי בכל יום כזה איראן נשחקת עוד יותר כלכלית ומתקרבת עוד קצת לעבר קריסה. וכל עוד טראמפ משמר את המצור על איראן, מונע ממנה את הכספים שהיא מבקשת, ובעיקר משאיר כאן את כל הכוחות שלו, זה אומר שלמרות שהוא לא רוצה לחזור ללחימה, הוא עדיין לוקח בחשבון אפשרות שהוא ייאלץ לעשות זאת. בצד שלנו מאמינים שאיראן לעולם לא תסכים להסכם שגם פותח את מצרי הורמוז וגם מונע מהם גרעין באופן הרמטי. מה כן יכול להיות? כל מיני הסכמי ביניים קצרים, כמו הארכת הפסקת האש, כדי לעבור את המונדיאל ואולי בהמשך כדי לצלוח את בחירות האמצע בארצות הברית. במילים אחרות, אף אחד לא חושב שחוזרים להילחם בהיקף מלא מחר בבוקר, אבל כן ממשיכים לשחוק את האיראנים מבחינה כלכלית, וכן ממתינים לראות מה יקרה לאחר המונדיאל ולאחר הבחירות לקונגרס בנובמבר.

נותר רק לשאול: מה השתנה מבחינת האיראנים שהוביל אותם לעשות דבר שלא עשו בעבר – לתקוף את ישראל בעקבות תקיפה ישראלית בלבנון? צריך לומר ביושר שהם קוראים נכון את המפה, וגם הם מרגישים את הלחץ של טראמפ לסגור הסכם בגלל ענייני הכלכלה העולמית ומחירי האנרגיה, וסיפור המונדיאל ובחירות האמצע בארצות הברית שהזכרנו. בדיוק כפי שאצלנו מרגישים את זה, כך גם אצלם. ואם תשאלו איך מדינה שנמצאת בקריסה כלכלית מרשה לעצמה להתנהג ככה, צריך לזכור עוד דבר, שמשום מה יש אצלנו נטייה לשכוח כל פעם מחדש – הפער בין עולם המושגים שלנו לזה של מדינה ג'יהאדיסטית. אפילו הפער בין הגדרה של ניצחון והפסד. מבחינת הג'יהאדיסט, ניצחון נמדד אך ורק ביכולת לשרוד. הרי זה לא שאכפת להם מרווחת האזרחים אצלם. הם רק מבקשים לשרוד. זה הניצחון מבחינתם. זה לא אירוע רציונלי. זה פונדמנטליזם שיעי משוגע ומופרע, אבל זה האויב שלנו. והאויב הזה היה קרוב עד לא מזמן להחזיק ביד נשק גרעיני. ולכל אלו שבשבוע האחרון היו עסוקים מהבוקר עד הערב בלעשות פוליטיקה, כדאי לזכור את הדבר הזה היטב. "ההישג הראשון במעלה זה הרחקת איום הגרעין", הזכיר גם נתניהו עצמו לשרים בקבינט לפני שבועיים. "שוכחים את זה ושוכחים שהיינו כפסע מנשק גרעיני איראני. שוכחים גם שאחרי מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה".

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]